הסיפור האישי שלי
אני עו"ד במקצועי ובעל תואר מוסמך למשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב. אני עוסק (לבד שנים מזה עבודה בעריכת דין) למעלה מ-30 שנה בתחום טעמי המקרא והוראתם במסגרות שונות. נעימה, באופן מפרש את התפילה באמצעות ההבעה המוסיקלית וטעמי המקרא.
לעסוק בתפקידים של טעמי המקרא בשבתי בשנת 1989 תלמידי בישיבת ההסדר כרם ביבנה. התחיל ללמוד את הנושא אצל מיכאל פרלמן ז"ל, איש קבוצת יבנה, שהוא אבי שיטת חלוקת הפסוקים באמצעות קורות. באמצעותו נחשפתי למשמעויות הנסתרות של טעמי המקרא ולפשרן הפרשני.
1778835914000
טיפ שבועי פרשת בהר- בחוקותי
קריאת פרשת בחוקתי סמוכה בדרך כלל לחג השבועות (ראו על כך בדברי ר' שמעון בן אלעזר בברייתא המובאת בבבלי מגילה לא, ב). במרכזה של פרשת בחקותי עומדת פרשת "הברכה והקללה". הפרשה פותחת בעשרה פסוקי ברכה. ולאחריהם מפורטת רשימה גדולה של רעות רבות וצרות שיקרו לעם ישראל אם לא ישמע בקול ה' ולא יקיים את מצוותיו (כו, מו על הברכה והקללה בפרשתנו לעומת פרשת הברכה והקלה בספר דברים ראו פירוש רמב"ן לפרק כו, טו). נראה כי תוכן מרכזי זה בפרשה הביא את מסדרי ההפטרה לקבוע כהפטרת פרשתנו את פרק טז בספר ירמיה. בהפטרה זו מספר פסוקי קללה: "כה אמר ה' ארור הגבר..." (יז, ה–ו) ולאחר פסוקים אלה באים כמה פסוקי ברכה: "ברוך הגבר אשר יבטח..." (ז–ח. על הפטרה זו ראו: י מדן, כי קרוב אליך הפטרות השבוע עיון בדברי הנביאים הנאמרים באמת, ירושלים תשפ"ו, עמ' 334–340) ). פרק יז המצוי בליבה של ההפטרה פותח בהצהרה על חטאיה של ממלכת יהודה שהיא מפורסמת, אינה נסתרת, בלי ניתנת למחיקה: "כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר.." (יז, א. על הדימויים שבפסוק ראו: י' הופמן (עורך) עולם התנ"ך, ירמיה, תל אביב תשנ"ד, עמ' 100). בפסוק מדמה הנביא את חטאה של ממלכת יהודה לדרך שבה מפרסמים וזוכרים את עבודת האלילים ביהודה: "כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת". חטא עבודה זרה נמצא בכל מקום- על העצים ועל הבמות הגבוהות. כך העבודה הזרה מפורסמת לעין כל (על הדימוי לעץ רענן ראו גם ירמיה ב, כ, וכן 'עולם המקרא' שם) ובפסוק הבא (ג) משמיע הנביא קריאה: "הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה, חֵילְךָ֥ כָל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ". אל מי קורא הנביא? נעיין בדברי המפרשים. רש"י מפרש: ירושלים היושבת בהר המישור.. כל סביב העיר מישור, שדה. ולשון הררי – כמו 'ערבי' (ישעיה יג, כ), על שם שיושבים בערבה; ...יושב ההר". רבי יוסף קרא בפירושו לפסוק מקשר את קריאת הנביא בפסוקנו לחטא עבודה הזרה שהיו ישראל עובדים על ההרים, ואלה דבריו: "תרגומו: 'על דפלחתון על טורייא בחקלא', ורבי מנחם בירבי חלבו (=דודו של ר יוסף קרא. חי בצרפת במאה ה–11) פתר: ההרים שאתם עובדים עליהם לזרים יהו שפלים כשדה; ודומה לו 'ציון שדה תחרש' (ירמיה כו, יח). מה פשרה של האות יו"ד במילה 'הררי' שבראש הפסוק? רש"י התייחס לכך בפירושו כפי שראינו וכתב: "'הררי' כמו 'ערבי' " ובעניין זה הרחיב ר מנחם בן שמעון מפוסקיירה (חי במאה ה – 12 בפרובנס) וכתב:הררי – היו"ד – יו"ד היחש, כיו"ד 'מִצְרִי' (שמות ב, יט), 'עִבְרִ֔י' (שמות כא, ב); שמיחש האדם אל ההר, בעבור שיעבוד שם לעבודה זרה, כמו שמגיד הכתוב למעלה... ומלת 'הררי' היא (לנוכח ישראל) אתה, הררי, העולה בהרים לקטר לעבודה זרה – בעבור זה שאתה עושה למעלה בהרים, בשדה למטה 'חילך וכל אוצרותיך לבז אתן' והטעם: אתה עושה לי רעות למעלה בהר, ואני עושה לך רעה ונקמה למטה...הפרשנים שמדבריהם הבאנו עד כה מקשרים את הפסוק לאופי העבודה הזרה שהיו ישראל עובדים בזמנו של הנביא. נראה כי המסר העולה מדבי הנביא, על פי הפירושים הנ"ל הוא, שהקב"ה ינקום באלה העובדים עבודה זרה על ההרים ויהפכם לבוז. מבחינת פיסוק הטעמים: הפסוק נחלק באתנחתא במילה 'אֶתֵּ֑ן'. נראה, כי הפסוק נחלק בין הקריאה אל ההרים שבצלע א לבין הקריאה אל הבמות שבצלע ב. המילים 'לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן' שבצלע א מתייחסות לכאורה גם אל ההרים וגם אל הבמות שבצלע ב. הפסוק פותח בביטוי 'הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה'. המילה 'הֲרָרִי֙' מוטעמת בפשטא (טעם מפסיק) והמילה 'בַּשָּׂדֶ֔ה' מוטעמת בזקף, שהוא טעם מפסיק הגדול הימנו בפיסוקו. נראה כי מאחר שיש כאן שני מפסיקים רצופים, הרי שאין כאן הפסקה של ממש במילה 'הֲרָרִי֙' וההפסקה החשובה היא לאחר המילה 'בַּשָּׂדֶ֔ה', כלומר: הנביא קורא ואומר: '"הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה – חֵילְךָ֥ כָל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן". נראה כי פירושו של רש"י לפסוק תואם לחלוקה זו, שכן הוא מפרש כי לפנינו כינוי לירושלים היושבת בהר אשר במישור, בשדה. הנביא פונה אליה ואומר לה – לבז אתן את כל עובדי עבודה הזרה שבקרבך. לעומת זאת, נראה כי פירושו ר' מנחם בן שמעון אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שכן הוא מפרש שהקריאה של הנביא היא 'הררי'... בעבור זה שאתה עושה למעלה בהרים – בשדה למטה חילך... והטעם: אתה עושה לי רעות למעלה בהר ואני עושה לך רעה ונקמה למטה". על פי פירוש זה יש לכאורה הפרדה בין המלה 'הררי' לבין המלה 'בשדה', שכן המסר לעובד על ההר הוא-אתה עובד עבודה זרה למעלה, אך אני אעשה לך נקמה למטה. פירוש זה איננו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים משום שהוא מחבר את המילה 'בשדה' עם המשך הפסוק ולא עם המילה 'הררי' שלפניה. כן נראה כי גם פירושו של ר' ישעיה מיטראני לפסוקנו אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים ואלו דבריו:הררי בשדה –על יושבי ירושלם הוא אומר: אתה, שאתה הררי, שאתה דר בירושלים היושבת בירושלם היושבת על ההרים, אתה עתיד לירד בשדה ולילך בגולה...".התייחסות מפורשת ומודעת לפיסוק הטעמים תוך התנגדות לפיסוקם משמיע רד"ק (ר' דוד קמחי. חי בין השנים 1235-1235. ראו עליו אצל א' ראק פרשני המקרא, ירושלים תשפ"א, עמ' 211-199) בפירוש לפסוקנו ואלה דבריו:לפי שהיו עובדים על ההרים (ראה לעיל. ב) קרא ישראל 'הררי', דרך קריאה: אתה, הררי!. ומלת בשדה – אע"פ שהטעם עומד בה, פירושה שהיא דבקה עם חילך; אמר: אתה, הררי, בשדה חילך וכל אוצרותיך לבז אתן; כלומר, שיוציאו השוללים הביזה בשדה לחלוק שם השלל.רד"ק בוחר במודע לפסק את הפסוק בניגוד לטעמים. לדידו הקריאה היא הררי – בשדה חילך. אתה הררי – בשדה יהיו חילך ואוצרותיך. הפירוש בפסוקנו שלא על פי טעמי המקרא משתלב בהצהרה עקרונית של רד"ק במקום אחר: "אין כל טעמי הפירושים הולכים אחרי טעמי הניקוד"(הפירוש להושע יב, יב. ראו על כך אצל ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד עמ' 56). על אף הפירוש בניגוד לפיסוק הטעמים נראה, כי למעשה אין הפרש של ממש ביניהם. המפרש על פי הטעמים יפרש: הררי שבשדה – -את אוצרותיך אתן לבז, ואילו המפרש בניגוד לפיסוק הטעמים יקרא: הררי – בשדה חילך כל אוצרותיך... את אוצרותיך אוריד מהרה אל השדה. עם זאת נראה כי ההפסקה אחרי המילה 'הררי' היא מלאכותית מבחינת פיסוק הטעמים (כאמור מדובר בביטוי שיש בו שני מפסיקים רצופים), אבל הצהרתו של רד"ק בפירושו מצביעה על מודעותו לפיסוק הטעמים, ובד בבד על החלטתו המודעת לפרש במקרה זה, שלא בהתאם לפיסוק ולפירוש המשתמע מן הטעמים. שבת שלוםEdit Post Text