טיפ שבועי לפרשת כי תצא
פרשת השבוע, פרשת כי תצא, מסתיימת בציווי על זכרון מלחמת עמלק בבני ישראל (המתוארת בשמות יז, ח-יג) ובמצווה למחות את זכר עמלק.
אקדים ואציין כי הרעיון לטיפ השבועי שלהלן עלה במוחי בזכות עיון ב "גיליונות נחמה" - פרשת כי תצא שנת תשכ"ד (נמצא במרשתת באתר daat).
עוד יצויין כי החלק העוסק בטעמי המקרא ב"גיליונות נחמה" נעשה בשיתוף פעולה של נחמה ליבוביץ ז"ל עם מורי ורבי, מיכאל פרלמן ז"ל.
ועתה נעבור לגופו של עניין:
התורה מתארת בפרשתנו את מעשיו של עמלק, כך:"אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע. ולא ירא אלהים"(כה, יח).
השאלה הפרשנית המתעוררת למקרא פסוק זה היא: על מי מוסבות המילים "ולא ירא אלהים"? תחילת הפסוק "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" מדברת על עמלק( שהוא נושאו של הפסוק הקודם), בעוד שבהמשך הפסוק, המילים "ואתה עיף ויגע", מתייחסות לבני ישראל ראו דיון בפסוק זה ובאפשרויות השונות לייחוס פיסקה זו לעמלק או לישראל אצל ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 76-74, 92-91).
לאיזה חלק של הפסוק נמשכת אפוא הפיסקה: 'ולא ירא אלהים'?
רש"י בפירושו לפסוקנו כותב: " ולא ירא: עמלק אלהים מלהרע לך" לדעתו, המילם 'ולא ירא אלהים' מתייחסות לעמלק.
גם ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא) סובר כך, ואלה דבריו בפירושו לפסוקנו: "ולא ירא - שב אל עמלק...".
שני פרשנים אלה מפרשים אפוא כי המילים "ולא ירא אלהים", מתייחסות לעמלק.
על פי פירוש זה, הכתוב מייחס עוון לעמלק על כך שהוא אינו 'ירא אלהים'. עולה אפוא דרישה "ליראת אלהים" מעמלק, שאיננו בן ברית (עמלק הוא בנו של אליפז בן עשו. ראו בראשית לו, י - יב).
ואכן, אין זה המקרה היחיד שבו נזכרת במקרא הדרישה "ליראת אלהים" דווקא מאת מי שאינו בן ברית. כך, בדברי אברהם, המנמק בפני אבימלך את הצגת אשתו כאחותו, באומרו: "...כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה. והרגוני על דבר אשתי"(בראשית כ, יא). גם יוסף (המעמיד פני נכרי בפני אחיו. ראו בראשית מב, ז) פונה אליהם ואומר: "...זאת עשו וחיו. את האלהים אני ירא" (בראשית מב, יח). כן נאמר ביחס למילדות העבריות, בימי פרעה מלך מצרים: "ותראן המילדת את האלהים..."(שמות א, יז) (המילדות היו נוכריות, על פי חלק מן הדעות. ראו שד"ל בפירושו לשמות א, טו, הכותב כדלקמן: "דעת רז"ל (שמות רבא א, יז) ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן (משה מנדלסון נ.ו)... שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות את העבריות: וכן נראה, כי איך ייתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם ויאמין שלא תגלינה הדבר?....
בהמשך דבריו מתפלמס שד"ל עם אחת הראיות לכאורה לצדקת הטוענים כי המילדות היו מבני ישראל דווקא, והיא, הפסוק "ותראן המילדת את האלהים", שהזכרנוהו לעיל, ועל כך כותב שד"ל: "...ומה שטענו ממה שכתוב 'ותיראן המילדות את האלהים' איננה טענה כלל, כי 'את ה' אין כתוב כאן אלא 'את האלהים', וכל מי שיש לו אלוה(יהיה אלהי אמת או אלהי שקר) הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו. ודוגמת זה נאמר בעמלק 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים...". (ראו הרחבה בעניין זה אצל: י. כהן, "פרשת כי תצא: יראת אלוהים", פורסם באתר mida במרשתת).
מן האמור לעיל עולה, כי אין לתמוה על ייחוס דרישה ליראת אלהים גם ממי שאינו בן ברית, ולכן אין מניעה לפרש את המילים 'ולא ירא אלהים' שבפסוקנו, כמוסבות על עמלק, כפי שעשו רש"י וראב"ע.
ומה דעת בעלי הטעמים? לאיזה חלק של הפסוק משוייך הכתוב "ולא ירא אלהים"?
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'ויגע'. פירוש הדבר הוא כי יש לקרוא את הפסוק כך: " אשר קרך בדרך... ואתה עיף ויגע- ולא ירא אלהים". כלומר: המילים 'ולא ירא אלהים', אינן מתייחסות לישראל, אלא לעמלק. לפי פרשנות זו, המילים "ואתה עיף ויגע', שהן המלים היחידות בפסוק זה, המתיחסות לישראל, הינן "מאמר מוסגר".
על פי כלל המאמר המוסגר (כפי שרשמתי מפיו של מורי ורבי, מיכאל פרלמן ז"ל): "הטעם המסיים את המאמר המוסגר, כח הפסיקו גדול מן הטעם הבא לפני המאמר המוסגר".אם ניישם כלל זה לפסוקנו, נמצא כי בפסוק זה, הטעם המסיים את המאמר המוסגר הוא אתנח, תחת המילה 'ויגע'. הטעם שמסיים את החלק הבא לפני המאמר המוסגר, הוא זקף הנתון מעל המילה 'אחריך'.
יוצא אפוא כי בפסוקנו, פירושם של רש"י וראב"ע את הביטוי 'ולא ירא אלהים' כמוסב על עמלק, עולה בקנה אחד עם כלל המאמר המוסגר של פיסוק הטעמים.
לסיכום: עמדנו הפעם על כלל המאמר המוסגר, הקובע כי כח הפסקו של הטעם המסיים את המאמר המוסגר, גדול מכח הפסקו של הטעם שבא לפני אותו מאמר מוסגר. ראינו שבהתאם לכלל זה, פרשנות רש"י וראב"ע את פסוקנו, לפיו המילים 'ולא ירא אלהים" שבפסוקנו, מוסבות על עמלק, הולמת את פיסוק הטעמים.
שבת שלום
Edit Post Text
