טיפ שבועי לפרשת נצבים

השבת נקרא בתורה את  פרשת "נצבים". השבת  היא השבת האחרונה משבע שבתות הנחמה המכונות "שבעה דנחמתא". שם זה ניתן להן משום שבשבתות אלה קוראים הפטרות שאינן קשורות לפרשת השבוע, אלא לתקופת השנה, שהיא תקופה של נחמה, לאחר שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהן נקראות שלוש הפטרות של נבואות פורענות. באווירה אופטימית זו, של שבע שבתות הנחמה, מגיע קהל המתפללים לקראת השנה החדשה, מתוך תחושה של תקווה ונחמה.

 המנהג שלא לקרוא בשבתות אלה הפטרה שהיא מעין עניין הפרשה, אלא בהפטרות של נחמה, הוא מנהג קדום מאוד ונודעה לו חשיבות רבה, וכך תיאר את הדברים ר' דוד אבודרהם, שחי בסביליה שבספרד במאה ה – 14:  " ודע שיש מאלו ההפטרות שמתחלפות לפעמים בהפטרות אחרות, כגון אם חל ראש חודש בשבת...אבל הפטרות אלה אינן מתחלפות באחרות לעולם. ואומר במדרש על דרך צחות, כי תיקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות 'נחמו נחמו עמי' (ישעיה מ, א) כלומר, הקב"ה אמר לנביאים 'נחמו נחמו עמי'. על זה משיבה כנסת ישראל 'ותאמר ציון עזבני  ה" (ישעיה מט, יד) כלומר: איני מתפייסת... ואמר 'עניה סערה לא נחמה' , כלומר הנביאים חוזרים ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא:הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקב"ה ואומר 'אנכי אנכי'  (ישעיה נא, יב) ואומו עוד 'רני עקרה לא ילדה' (ישעיה נד, א) ואומר 'קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס, א). על זה משיבה כנסת ישראל 'שוש אשיש בה' (ישעיה סא, י) כלומר: עתה יש לי לשוש ולשמוח...".

כמה מפסוקי הנחמה של הפטרות אלה  מצאו את דרכן לפיוטים וגם לשירה בת זמננו. דוגמא בולטת של "יבוא" פסוקי הנחמה של "שבע דנחמתא" לפיוט היא הפיוט "לכה דודי" , פיוט שנכתב על ידי ר' שלמה אלקבץ שנולד בסלוניקי בראשית המאה ה- 16  ואחר כך עלה לארץ ישראל (ראו על כך: א. חזן, "בואי כלה שבת מלכתא", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות מס' 930, פרשת שופטים תשע"א. פורסם באתר האוניברסיטה במרשתת).

 כאמור, גם כותבי שירים ופזמונים  בני זמננו מצאו לנכון לשלב פסוקי הנחמה בפזמוניהם. הפעם נעסוק בפזמון אחד, ששובץ בו פסוק מתוך הפטרת השבוע "שוש אשיש בה' " (ישעיה סא, י) . ננתח את שיבוץ כמה מן הפסוקים בשיר זה, כפי דרכנו, בזיקה לפיסוק על פי הטעמים.

הפזמון שבו נתרכז הוא השיר "שישו את ירושלים", פזמון שנכתב על ידי עקיבא נוף (במקור – עקיבא נפרטק) ובוצע לראשונה במסגרת פסטיבל הזמר החסידי של שנת תשל"א  על ידי צמד דרום ואף זכה במקום השלישי באותו פסטיבל (ראו ערך עקיבא נוף בויקיפדיה).

 הפזמון של השיר "שישו את ירושלים גילו  בה..." נראה ששאב השראה מתוך הכתוב בישעיה סו, י: "שמחו את ירושלים וגילו בה..." (הפסוק  לקוח מתוך ההפטרה לשבת ראש חודש).

 מילות הבית הראשון של השיר הן: "על חומותייך עיר דוד הפקדתי שומרים. כל היום וכל הלילה"(שתי השורות מושרות פעמיים). בית זה נראה כלקוח מתוך ההפטרה לפרשתנו (והוא העילה המיידית לטיפ זה), ולייתר דיוק, מן הפסוק:" על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. המזכרים את ה' אל דמי לכם"(ישעיה סב, ו).

 ננתח את הפסוק על פי כללי פיסוק הטעמים: הפסוק מתחלק באתנח במילה  "יחשו". טעם החלוקה נראה ברור – צלע א עוסקת בשומרים שהופקדו לשמור על חומות העיר. צלע ב עוסקת ב"מזכרים את ה'"(לדעת עמוס חכם, צלע ב היא דברי הנביא, בעוד שצלע א  היא דברי ה'. ראו פירושו לפסוק זה בתוך: ספר ישעיהו חלק שני דעת מקרא,  ירושלים תשמ"ד).

 רק צלע א של פסוקנו מצאה את דרכה לפזמון שאנו עוסקים בו, ועל כן נתמקד בה. צלע א מתחלקת בזקף במילה 'שמרים'. החלק הראשון עוסק בפעולת מינוי השומרים(וכדברי ע. חכם: "מניתי שומרים שישמרו על חומות ירושלים"). החלק השני של הצלע עוסק בתפקידם של השומרים, וכדברי ע. חכם (שם) "השומרים מצוים לעמד על משמרתם תמיד ללא הפסק, בין ביום ובין בלילה".

 החלק הראשון של צלע א משקף אפוא פעולה חד פעמית, בעוד שהחלק השני הוא פעולה תמידית שאמורים השומרים לבצע.

 ברם, מהפזמון של עקיבא נוף משתמעת לכאורה פרשנות אחרת:"על חמותייך עיר דוד (ולא: ירושלים נ.ו) הפקדתי שומרים - כל היום וכל הלילה". כאן פעולת ההפקדה היא פעולה נמשכת, כל היום וכל הלילה. נראה לנו אפוא כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים של הפסוק.

 בהמשך השיר מובא פסוק אחר מישעיהו ס, ד (המצוי בתוך ההפטרה לפרשת כי תבוא, אותה קראנו בשבת שעברה.  אף היא, כמובן, בשבתות הנחמה שבין תשעה באב לראש השנה), וזהו הפסוק המקורי

נתמקד רק בצלע א, שבה השתמש עקיבא נוף בשירו: "שאי סביב עיניך וראי, כלם נקבצו באו לך".

המלה 'וראי' מחלקת את צלע א לשניים, והיא מוטעמת בזקף. כלומר, המילים "כולם נקבצו באו לך"  מתארים את מה שירושלים תראה בימי התגשמות הנבואה.

 ואולם, בפזמון של עקיבא נוף, באה לכאורה חלוקה שונה של הפסוק, והיא: "שאי סביב עיניך וראי כלם- נקבצו באו לך"- כאן צורפה המילה 'כלם' לחלק הראשון של המשפט, ושוב, בניגוד לפיסוק הטעמים (יצויין כי בפזמון זה השתמש המחבר גם בפסוק מספר ירמיה (ל, י) אך מאחר שאין פסוק זה כלול בהפטרות שבתות הנחמה, לא נעסוק בו).

לסיכום:  עסקנו הפעם, שלא כדרכנו, בפסוקים מתוך ספר ישעיה. בחנו שני פסוקים, האחד מההפטרה של פרשתנו, פרשת  נצבים, והאחר מן ההפטרה לפרשת כי תבוא, שתיהן  מהפטרות הנחמה הנקראות בין תשעה באב לראש השנה. ניתחנו את שני הפסוקים על פי פיסוק הטעמים, והשווינו את חלוקת הפסוקים על פי פיסוק הטעמים, לחלוקת הפסוקים הללו בפזמון 'שישו את ירושלים' של עקיבא נוף, וראינו כי כותב השיר השתמש בפסוקים אלה כנקודת מוצא,  אך שינה מקצת ממילותיהם ואף חילקם (ואולי גם פירשם) לכאורה שלא בהתאמה לפיסוק הטעמים. כפי שהזכרנו בעבר פעמים רבות, נשוב ונדגיש כאן, כי אין חובה לפרש את הכתוב על פי הטעמים דווקא, אלא בשעת הקריאה בתורה בציבור, ועל כן  מובן כי אין בניתוח שערכנו כאן בכדי להמעיט מיופיו, ערכו וחשיבותו התרבותית של פזמון נאה זה, האהוב על הרבים.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה

Edit Post Text