טיפ שבועי לפרשת וילך
השבת נקרא בתורה בפרשת וילך. נעסוק בפסוק אחד המצוי בפרשת השבוע: "ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך. וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו"(דברים לא, טז).
פירושו הפשוט לכאורה של הכתוב הוא, שה' מתאר לפני משה את מה שיקרה לאחר מותו. משה מתבשר בפסוק זה, כי אחרי מותו, יעבוד העם אלילים ויעזוב את ה'.
ואולם, כפי שנראה להלן, חכמים למדו מפסוק זה עיקרון כללי החורג בהרבה ממשמעו המיידי והפשוט לכאורה של הפסוק.
מזה עידן ועידנים עוסקת האנושות בשאלת האמונה בתחיית המתים. והנה, מן המפורסמות היא שבהשקפת עולמם של חכמי ישראל לדורותיהם, מהווה תחיית המתים יסוד מוסד באמונת ישראל (ראו ערך תחיית המתים בויקפדיה ובמקורות שבשולי הערך) .
האם יש ממקור בתורה שבכתב לאמונה בתחיית המתים?
הסוגיה התלמודית (בבלי סנהדרין צ, ב) עוסקת בשאלה זו ובין הייתר מביאה את המעשה הבא: " ..שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו. מן התורה דכתיב 'ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם'. אמרו לו: ודילמא 'וקם העם הזה וזנה'.
בסוגיה זו שבתלמוד הבבלי אנו רואים כי אחת הראיות המובאות להוכחת הטענה, לפיה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים, היא מפסוקנו. הראיה עולה מצירוף שני הפעלים שבפסוק, זה לזה באופן הבא: 'הנך שוכב - וקם' כלומר, תהיה קימה לאחר השכיבה- וזוהי תחיית המתים.
ה'מינים' דחו את הראיה הזו וטענו כי יש להפריד בין המילים 'הנך שוכב', לבין המילה 'וקם', וכי המילה 'וקם' שבפסוקנו משוייכת למה שכתוב לאחריה על חטאו של העם: 'וקם העם הזה וזנה....'.
ומה דעת בעלי הטעמים? בפסוק זה נתון האתנח תחת המילה אבותיך. לפיכך, על פי הטעמים, יש לקרוא את הפסוק כך: 'ויאמר ה אל משה הנך שכב עם אבתיך.
וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו ". הקורא בתורה צריך להפסיק אפוא, ואף לנשום, לאחר המילה אבתיך- המוטעמת באתנחתא.
יוצא אפוא, לכאורה, כי בעלי הטעמים לא קיבלו דרשה זו של רבן גמליאל, אלא ראו להבחין ולהפריד בין המילה 'אבותיך' לבין המילה 'וקם, כפי שגם מסתבר כחלק מההבנה הפשטית של הפסוק (ראו דברי ראב"ע בפירוש לפסוקנו, וכן דברי חוקר טעמי המקרא פרופ' שמחה קוגוט, הכותב: "אין להניח שהמסורת הפיסוקית שנדחתה נתכוונה להציע פשט חלופי לפסוק...שהרי אין כל משמעות להמשך 'העם הזה וזנה'. ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 36 וכן בעמ' 138). צלע א עוסקת במה שיקרה למשה ואילו צלע ב עוסקת במעשי העם לאחר מות משה (וכמובן שאין לראות בעובדה זו כשלעצמה משום התנגדות לעצם הרעיון של תחיית המתים, רעיון שחכמינו למדו אותו גם מפסוקים נוספים, כמפורט בסוגיה התלמודית שם).
יצויין כי בסוגיה תלמודית אחרת נמנה פסוקנו עם אחד המקראות שאין לו הכרע (בבלי יומא נב). בעניין זה כבר עסקנו בעבר(ראו טיפ שבועי לפרשת תרומה והמקורות שהבאנו שם. בנוסף ראו: י. ברויאר "ושוב למקראות שאין להם הכרע" (בתוך) רפאל יצחק (זינגר) זר וי' עופר(עורכים), ישראל- מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין, ירושלים תשע"א, עמ' 64-53).
לסיכום: ראינו כאן דוגמא נוספת לתופעה עליה עמדנו בעבר (טיפ שבועי לפרשת ואתרחנן בשנה שעברה), לפיה בעלי הטעמים חולקים, באופן פיסוקם את הפסוקים, על מדרשי חז"ל. עם זאת ראינו כי גם מדרשי חז"ל ביחס לפסוק שעסקנו בו הפעם מניחים מקום לכמה אפשרויות פרשניות של הפסוק. נשוב ונדגיש כי על בעל הקורא לקרוא את הפסוק בציבור כפי שפיסקוהו ופירשוהו בעלי הטעמים.
שבת שלום וגמר חתימה טובה
טיפ שבועי וילך תשעט.doc
