טיפ שבועי לפרשת לך לך
השבת נקרא בתורה את פרשת לך לך. בפרשה מסופר בין הייתר על העיר סדום, בה בחר לוט, אחיינו של אברם (בנו של הרן) להתיישב, לאחר המריבה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט (יג, ז-יב).
כמעין הקדמה למה שעתיד להתרחש בסדום, מספרת התורה על אנשי סדום: "ואנשי סדם רעים וחטאים. לה' מאד"(יג, יג).
הפסוק הוא קצר, בין שש מילים בסך הכל, ובכל זאת מתחלק באתנח במילה 'וחטאים' (ראו למשל בראשית יג, א- פסוק ארוך יותר מפסוקנו, שאין בו אתנח). בדרך חלוקה זו לא מובנת צלע ב. הביטוי 'לה' מאד' הינו ביטוי הטעון הבהרה.
לכאורה פשוט היה יותר לחלק את הפסוק חלוקה עיקרית במילה לה'. או אז תתפרש המילה 'מאד', כאפיון של המילים 'רעים וחטאים' שבצלע א (ראו בראשית א, לא). בעלי הטעמים לא הלכו בדרך זו. יש התולים זאת בכך שבעלי הטעמים נהגו להקדים לעיתים את האתנחתא ולהציבה לפני שני המשלימים האחרונים, וזאת כדי שלא תהיה צמידות בין האתנח לבין סוף הפסוק, צמידות היוצרת סרבול בקריאת הפסוק (כך על פי מ. ברויאר ודבריו מובאים על ידי ש. קוגוט, בספרו המקרא בין טעמים לפרשנות ירושלים תשנ"ד, עמ' 218). עם זאת יוער כי אין עקביות בהליכה בדרך זו, שכן מצינו פסוקים בהם צמוד האתנח לסוף הפסוק (ראו למשל בראשית מא, מז: שמות יד, ד).
קיימת אפשרות פשוטה נוספת לכאורה להציב את הטעמים בפסוקנו והיא על ידי הצבת האתנח במילה 'רעים'. כך יווצרו בפסוקנו שתי צלעות בנות 3 מילים כל אחת. גם דרך זו נראית פשוטה או הגיונית יותר לכאורה מהדרך בה הלכו בעלי הטעמים. בדרך זו ניתן יהיה אולי לפרש את המילים 'לה' מאוד' שבצלע ב כמתייחסים לצלע א, כאילו נאמר בפסוק, 'ואנשי סדום רעים לה' מאוד, וחטאים לה' מאוד". כאמור בעלי הטעמים לא הלכו אף בדרך זו.
נשאלת השאלה: מדוע הטעימו בעלי הטעמים את הפסוק כפי שהוא מוטעם לפנינו?
לדעת שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק, ביקשו בעלי הטעמים להתגבר על קושי ענייני בפסוק והוא: הכיצד ניתן לייחס חטא לאנשי סדום, והרי הם מעולם לא קיבלו עליהם את מלכותו של ה', ובלשונו של שד"ל: "כי אנשי סדום לא ידעו את ה' ואיך יהיו חוטאים לה'"
לגופו של עניין, מבאר שד"ל "..כי יתכן לומר שהיו חוטאים לה' גם אם לא ידעו שמו". גם הסברו של שד"ל אינו מסביר מדוע פיסקו בעלי הטעמים את פסוקנו באופן בו הוא לפנינו.
חוקר הטעמים פרופ' שמחה קוגוט רואה בפירוש של ראב"ע לפסוקנו מפתח להבנת פיסוק הטעמים, ואלה דברי ראב"ע: רעים- לבני אדם ויחזקאל פירש זה 'ויד עני ואביון לא החזיקו' (יט, מט)" לדעת פרופ' קוגוט, ראב"ע מנסה להסביר את ההבדל שבין 'רעים' לבין 'חטאים' (וראו לענין זה את תרגום אונקלוס לפסוקנו ולעומתו את דברי רש"י לפסוקנו. ראו הדעות השונות בדברי חז"ל בבלי סנהדרין קט, א).
ראב"ע מתיחס בפירושו רק למילה 'רעים' ואותה הוא מפרש- רעים לבני אדם. את המילה 'חטאים', כך נראה, (לדעת פרופ' קוגוט) מפרש ראב"ע כעברות כלפי שמים (בניגוד למילה 'רעים' שאותה הוא מפרש כעבירות כלפי בני אדם).
מהבנה זו של דברי ראב"ע משתמע כי יש לחלק את הפסוק כך: 'ואנשי סדום רעים - וחטאים לה' מאוד'. חלוקה זו עומדת, כמובן, בניגוד לפיסוק הטעמים, אשר חיברו את המילים "רעים וחטאים" זו לזו והציבו את האתנח במילה 'וחטאים'.
איזה פירוש של הביטוי 'רעים וחטאים' מציעים לנו אפוא בעלי הטעמים? לדעת פרופ' קוגוט, משמעות החלוקה שהעמידו בעלי הטעמים היא כי המילה 'לה'' מתייחסת הן ל'רעים' והם ל'חטאים', ולכן חילקו בעלי הטעמים את הפסוק חלוקה עיקרית במילה 'וחטאים'.
ומה פשר החלוקה? ייתכן לומר, שהפסוק מכוון לומר לנו, שגם העבירות שבין אדם לחברו נחשבות לפני ה' כעבירות כלפיו ולא רק כלפי החבר (ראו הדיון על פסוק זה בספרו של פרופסור קוגוט בעמ' 220-218. על האבחנה בין עבירות שבין אדם למקום לבין אדם לחבירו לעניין הכפרה, בדברי המשנה במסכת יומא ח, ט ובטעמי המקרא בפסוק: "כי ביום הזה יכפר עליכם...(ויקרא טז, ל) ראו בטיפ השבועי ליום הכיפורים אשתקד וכן בספרו של פרופ' קוגוט בעמ' 63, 78 ו - 125).
לסיכום: דנו הפעם בפסוק שבו סומן האתנח במקום בלתי צפוי. העלנו אפשרויות חילופיות לחלוקת הפסוק. ראינו דבריהם של כמה פרשנים המבחינים באופנים שונים בין המילה 'רעים' לבין המילה 'וחטאים' שבפסוקנו. היצענו את האפשרות לפיה חלוקת הפסוק על פי הטעמים באה לומר לנו כי חומרתם של עבירות בין אדם לחבירו שווה בעיני ה' לעבירות שבין אדם למקום.
שבת שלום
Edit Post Text
