טיפ שבועי לפרשת וירא
בפרשת השבוע פרשת וירא מסופר על מגוריו של אברהם בעיר גרר (על העיר גרר ומיקומה הגיאוגרפי ראו: א"פ רייני, גרר (בתוך): עולם התנ"ך- בראשית, עמ' 132). אברהם מציג את שרה אשתו כאחותו (ראו דיון בעמדות כמה מן הפרשנים המסורתיים על מעשה זה אצל: י. קאפח וי. צייטקין, משפחות מבראשית: משפחות אברהם ושרה, חיפה תשע"ח, עמ' 80-75) ואבימלך מלך גרר לוקח את שרה אליו. ה' מתגלה לאבימלך בחלום, ואוסר עליו להתקרב אל שרה ומורה לו להשיב לאברהם את שרה אשתו (כ, א-ז).
אבימלך מכנס את עבדיו ומספר להם על החלום אשר חלם. לאחר מכן קורא אבימלך לאברהם ונוזף בו על כך שכמעט גרם לו לחטוא בחטא חמור (פסוקים ח-י).
בפסוקים יא- יג מביא הכתוב מפי אברהם את הסברו למעשה אשר עשה. הוא מנמק את מעשהו בחשש שמא, אם היה אומר ששרה היא אשתו, יהרגו אותו. עוד מבהיר אברהם כי שרה היא בעצם "חצי אחות" שלו, אחות מן האב, והיא גם אשתו (ראו רש"י לפסוק יב).
וממשיך אברהם ואומר:" ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי. אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא" (כ, יג). אברהם מספר למעשה כי ערך הסכם עם שרה לפיו, בכל מקום שאליו יבוא- שרה תזדהה כאחותו של אברהם ולא כאשתו.
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'עמדי' בין הבקשה הכללית שבצלע א, לבין פירוט הבקשה שבצלע ב. ענייננו בצלע א של הפסוק שהאמור בה מעורר שני קשיים תאולוגיים. האחד- השימוש בלשון רבים כלפי אלהים. השני- השימוש בלשון 'התעו' כלפי אלהים.
בעלי הטעמים הטעימו את המילה 'אתי' ברביע, שהוא טעם מפסיק. בכך נמנעו למעשה מלייחס התעיה לה' (שכן הפרידו בין המילה 'אתי' לבין המילה 'אלהים'), ומן הצד השני גם ניטרלו על פי דרכם את הקושי שבשימוש בלשון רבים בייחס לה', מפאת אותה הפרדה, שכן על פי הטעמים יש לקרוא: כאשר התעו אותי- אלהים מבית אבי (דהיינו: אלהים של בית אבי).המילה אלהים בפסוקנו היא אפוא לשון חול (המתייחסת לאלהי תרח, אבי אברהם).
מאידך גיסא, ברי שפיסוק כזה של הפסוק ופירושו בדרך זו, מוציאים את הכתוב מפשטו (ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד (להלן: קוגוט), עמ' 174).
הקשיים התאולוגיים שהזכרנו הובילו את אונקלוס (היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות ה 2-1 לספירה), לתרגם את פסוקנו לארמית כך: "והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידה יתי קריב ה לדחלתה מבית אבא..". גם התרגום מנתק את המילה 'התעו' מהמילה 'אתי', על ידי כך שהוא מוסיף אחריה כמה מילים. המשך הפסוק אומר למעשה, על פי התרגום, כי, בניגוד לאותם אלילים, אותי (את אברהם) קרב אלהים ליראתו. לפי התרגום הזה, יש בפסוקנו הנגדה בין התועים אחר מעשה ידיהם לבין אברהם, שהתרחק מאותם אנשים והתקרב אל ה'(ראו קוגוט, עמ' 175-174 המעיר כי על אף שהפיסוק על פי התרגום אינו מתאים לפיסוק הטעמים, הרי שהוא מתרחק מן הפשט עוד יותר ממה שמתחייב בהתאם לפיסוק הטעמים).
תרגומו- פירושו זה של אונקלוס מהדהד שני מאמרי חז"ל הנוגעים לפסוקנו. האחד הוא המדרש האומר: "בשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי, נגלה עלי הקב"ה ואמר לי'לךלך' (בראשית רבה נב, יא).
המאמר השני, נוגע למשמעו של השם 'אלהים' בפסוקנו, ובעניין זה נחלקו התנאים: "כל השמות האמורים באברהם - קודש, חוץ מאחד שהוא חול... ויש אומרים ' ויהי כאשר התעו אותי...ר' חנינא אחיו של ר' יהושע אומר - קודש, שאלולי אלהים, כבר התעו אותי (מסכת סופרים ד, ו: ירושלמי מגילה א, ט). נראה כי התרגום מצדד בעמדתו של ר' חנינא (גם על פי הערת בעלי המסורה לפסוקנו, השם אלהים בפסוקנו הוא לשון קודש).
והנה רש"י בפירושו לפסוקנו מזכיר במפורש שהוא מוצא לנכון לחלוק על תרגום אונקלוס: "אונקלוס תרגם מה שתרגם ויש לישב עוד דבר דבור על אופניו: כשהוציאני הקב"ה מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום...". מאידך נראה כי אף רש"י, כאונקלוס, מפרש את התיבה 'אלהים' בפסוקנו כלשון קודש, שכן רש"י אומר בהמשך דבריו: "ואל תתמה, כי הרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים...".
רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) מנתק בפירושו בין המילה 'אלהים' לבין המילים 'מבית אבי' שלאחריה, ואלה דבריו: " כאשר התעו אותי- הגלני ממקומי, שנאמר'לך לך מארצך' (בראשית יב,א) וזהו שכתב: 'ארמי אבד אבי' (דברים כו, ה) משום שהוגלה משם, כי 'התעו אותי' ו'אובד אבי' כפל לשון הוא כדכתיב: 'תעיתי כשה אבד' (תהלים קיט,קעו) 'צאן אובדות היו עמי... (ירמיה נ, ו)".
במקרה זה, הולך רשב"ם בעקבו סבו, ומפרש אף הוא את המילה 'אלהים' שבפסוקנו כלשון קודש. עם זאת, בניגוד לסבו, אין הוא מתייחס בפירושו לשאלת הקושי שבשימוש בלשון רבים ביחס לקב"ה, שכן הוא מפרש: התעו אותי - הגלני ממקומי (לשון יחיד) (קוגוט, שם עמ' 193-191).
ר' אברהם אבן עזרא((נולד בטודלה שבספרד. חי במאות 12-11) בפירושו לפסוקנו סבור אף הוא כי המילה 'אלהים' בפסוקנו היא לשון קדש, ואלו דבריו: "התעו אתי אלהים- לשון קדש, והטעם שהוא נוסע ממקום למקום ולא ידע אנה ילך...ואין זו התעייה בלב. גם כן כתוב 'למה תתענו ה'(ישעיה סג, יז)".
לדעת פרופ' קוגוט, ייתכן שהשימוש בלשון רבים כאן נבע, לדעת ראב"ע, כהיגררות אחר צליל שמו של ה' שנשמע כלשון רבים (עמ' 216). לגבי הקושי שבייחוס התעיה לה', כותב ראב"ע כי זהו קושי מדומה, שכן 'אין זו התעיה בלב' אלא ' גרימה של נדודים'. גם לשיטת ראב"ע איפוא יש להפריד בין המילה 'אלהים' לבין המילים 'מבית אבי'.
התייחסות מפורשת לייחס בין פשוטו של פסוקנו, לבין הטעמים מצאנו בדברי שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוקנו, ואלה דבריו: "אין ספק כי אין פשט הכתוב מסכים עם הנגינות, כי' מבית אבי' מוסב למלות 'התעו אותי' ולא לאלהים, והיה ראוי להטעים... ונראה כוונת בעל הטעמים לסמוך 'אלהים' ל'בית אבי' כדי שיובן שאיננו קדש אלא חול (וזה מפני מלת 'התעו' שהוא ל' רבים), אלהים של בית אבי, והטעם (כפירוש רע"ס,- ר' עובדיה ספורנו שחי באיטליה במאה ה- 16 נ.ו) בסבת אלהי הנכר שמאסתי, הוצרכתי ללכת מבית אבי: אלא שאין דרך הלשון לומר 'אלהים מבית אבי', אם הכוונה 'אלהי בית אבי'. לפיכך אין מנוס מלקרב 'מבית אבי' ל'התעו אותי'... והכוונה: כשרצה האל שאגלה מבית אבי, ואמר 'התעו' ל' רבים לומר שלא היה אל אחד מהאלהים הרבים (כאמונת אבימלך) שרצה שיגלה, אלא קבוץ האלהים כולם... הן אמת כי אין דרך לה"ק( לשון הקודש נ.ו) לומר הפעל בלשון רבים אצל שם אלהים, כי אמונת הייחוד מפורסמת ביניהם. רק אברהם הוצרך לדבר כן עם מלך עובד אלילים...".
שד"ל קובע כי על פי פשט הכתוב היה מן הראוי להטעים את הפסוק בדרך שתחבר בין המלים 'התעו אותי' לבין המילה 'אלהים'(לפי הצעת שד"ל- על ידי הטעמת המילים התעו אותי בקדמא ואזלא, ואת המילה 'אלהים' ברביע). את הכרעת בעלי הטעמים להפריד בין המילים הללו מייחס שד"ל לרצונם להבהיר שהמילה אלהים בפסוקנו אינה אלא לשון חול (לדעתם). בכך, כמובן, מתיישב הקושי שבשימוש בלשון רבים כלפי אלהים.
עם זאת, שד"ל חולק על הכרעתם של בעלי הטעמים כאן ומפרש את המילה 'אלהים' בפסוקנו כלשון קודש, ואת השימוש בלשון רבים בפסוקנו מפרש שד"ל כהכרח בל יגונה, מאחר שהפסוק נאמר על ידי אברהם בעומדו לפני אבימלך מלך גרר שהוא עובד אלילים. לפיכך נאלץ אברהם להתשמש בלשון רבים ביחס לאלהים, כפי דרגת השגתו והבנתו של אבימלך מלך גרר.
לסיכום: הפעם עסקנו בפסוק שמעורר בקריאתו שאלות תאולוגיות. ראינו את ניסיונות כמה מן המפרשים ליישב תמיהות אלה. ראינו גם כי בעלי הטעמים פיסקו את הפסוק שלא לפי פשוטו כדי ליישב את הקשיים הללו ואף פירשו את שם אלהים שבפסוק פירשו כלשון חול. נשוב ונדגיש כי, בכל הנוגע לקריאת התורה בציבור, הכרעתם של בעלי הטעמים היא המחייבת, ואולם בכל הנוגע לפשט הפסוק כמובן שכל אחד רשאי לבור לו את הפירוש הישר בעיניו.
שבת שלום
