טיפ שבועי לפרשת חיי שרה
אחד העניינים המרכזיים בפרשת השבוע, הוא פרשת מציאת האישה ליצחק: שליחותו של עבד אברהם למולדתו של אברהם כדי לקחת משם אישה ליצחק, החל במינוי השליח והגדרת השליחות, הדרך ליעד, הבחירה ברבקה, המגעים עם משפחתה ועד לחזרת העבד עם רבקה לארץ כנען ופגישתה עם הבעל המיועד, יצחק.
התורה מספרת שכאשר רבקה מספרת בבית אימה על המפגש שלה עם עבד אברהם(כד, כח) רץ לבאר, לבן, אחי רבקה, לפגוש את העבד( כט). לבן מזמין את העבד לביתו (לא) ולאחר מכן מספרת התורה: "ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים. ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו" (כד, לב).
מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתנח במילה "הגמלים". בצלע א של הפסוק נזכרים שני פעלים: ויבא, ויפתח. בצלע ב מוזכר הפועל ויתן. כידוע, בהתאם לשיטת הפיסוק של הטעמים, כאשר ישנו מספר בלתי זוגי של איברים בפסוק (בין אם רשימת שמות או פעלים וכד'), הרי שהחלוקה בהכרח תהיה לא שווה, כך שב"צד" אחד יהיו שני פעלים, ובצד השני פועל אחד או להיפך.
השאלה העולה למקרא פסוק זה, היא : מיהו הנושא? מי ביצע את הפעולות המפורטות בפסוק?
אשר לפעולה הראשונה "ויבא האיש הביתה"- לפעולה זו יש נושא- האיש, אך זהות האיש אינה מפורשת בפסוק. עיון בסיפור בכללותו עשוי ללמדנו, ש"האיש" הוא עבד אברהם שנקרא בפסוק זה "האיש" שכן כך הוא נראה, מנקודת התצפית של רבקה ולבן, אשר פגשו אותו על הבאר (ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 244). בהקשר לכך נזכיר שהעבד מזדהה כעבד בפני משפחתה של רבקה רק בפסוק לד (לעניין חשיבות בחירת הכינוי להבנת הסיפור במקרא בכלל ראו: מ. וייס, "מלאכת הסיפור במקרא", מולד ב (חוברת 170-169), עמ' 406-402. לעניין שינויי הסגנון בסיפור זה בפרט ראו: נ. ליבוביץ, "יפה שיחתן של עבדי אבות" (בתוך), עיונים בספר בראשית, עמ' 162 – 165: מ. ציפור, "שיחתן של עבדי אבות: אופיה וייופיה"(בתוך) טללי ורדים, גבעת ושינגטון תשע"ז,
עמ' 39-21. מאמר זה נכתב יחד עם מנחם בן ישר ופורסם לראשונה בכתב העת אורשת א (תשע), עמ' 65-47).
נשאלת השאלה: מי הוא הנושא של שני הפעלים האחרים שבפסוקנו?
לגבי שני הפעלים הללו, בניגוד לפועל הראשון, אין ציון של הנושא. לכאורה אין סיבה להניח שנושא המשפט, הפסוק, מתחלף באמצע הפסוק, ומכאן לכאורה עולה המסקנה לפיה הנושא של הפעלים הללו הוא העבד עצמו, מי שמסופר עליו בצלע א ש"בא הביתה".
בעלי הטעמים הצמידו בצלע א את הפועל ויפתח, לפועל ויבא, ואילו בצלע ב, כאמור יש רק פועל אחד (פרופ' קוגוט מניח שהטעם לחלוקה זו דווקא הוא בגלל אורך התיאור של פעולת ההאכלה וההשקיה שבצלע ב הכוללת תבן, מספוא ומים. ראו שם עמ' 245).
האם יש להסיק מכאן לכאורה, כי בצלע א, הנושא של הפועל "ויפתח הגמלים" זהה לנושא של הפועל "ויבא האיש", המוזכר לפניו באותו צלע, קרי, המדובר בעבד אברהם?
שד"ל (שמואל דוד לוצאטו, שחי באיטליה בין השנים 1865-1800) מוצא לנכון לציין בפירוש את העובדה כי לדעתו, הפועל "ויפתח הגמלים" מתייחס אף הוא לעבד אברהם. שד"ל מוצא לכך גם צידוק ענייני, ואלו דבריו: "ויפתח הגמלים: אליעזר. כן נראה דעת בעלי הטעמים, וכן נכון, כי אין ראוי לזרים לשלוח יד במשא". שד"ל טוען כי יש גם היגיון לפרש כי הפועל "ויפתח הגמלים" מתייחס לעבד, ולא ללבן, שכן הגמלים הם של העבד (לייתר דיוק, של אדונו) וכן המשא ולכן אין זה מן הנימוס שלבן יבצע את הפעולות הללו בגמלים שאינם בבעלותו.
אולם, על אף ההיגיון שבפירוש זה בחר הרמב"ן להתנגד לכאורה להבנה זו, ואלה דבריו: " ויבא האיש הבית- אליעזר הוא האיש הבא. ויפתח הגמלים- יחזור אל לבן, שעשה עם אורחיו דרך מוסר ופתח גמליהם ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ הרגלים רגלי אליעזר ורגלי האנשים אשר איתו. כי רחוק הוא שהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו...".
לדעת הרמב"ן אפוא, נושא הפסוק מתחלף כבר במילים "ויפתח הגמלים" (עיון מפורט בעניין "הנושא המתחלף" בפסוקים שונים בתורה ובמקרא בכלל, חורג כמובן מתחום עיוננו במסגרת הטיפ השבועי. רק נציין כי קיימים לא מעט פסוקים בהם קיימת אפשרות זו של "נושא מתחלף". ראו למשל בראשית טו, ו ובפירושיהם של רש"י והרמב"ן שם. כמו כן ראו בראשית לז, כח ובפירושיהם של רש"י ורמב"ן לפסוק. כמו כן ראו דברים כו, ה ובדברי רש"י, רשב"ם וספורנו שם. ראו לעניין זה גם בטיפ השבועי שלנו לחג ראשון של פסח בשנה שעברה וכן בטיפ השבועי לפרשת בא).
על שום מה בחר הרמב"ן בפירושו לפסוק זה להתנגד לפיסוק הטעמים (אשר צירפו בצלע אחת את שני הפעלים "ויבא", ויפתח", ומכאן מסתברת המסקנה בדבר זהות הנושא בין שתי הפעולות)?
פרופסור שמחה קוגוט מעלה את ההשערה לפיה הרמב"ן עשה כן במקרה זה, לאור העובדה לפיה פיסוק הטעמים, המצרף את שתי הפעולות הללו אינו עולה בקנה אחד עם דרך הנימוס הראויה למארח. מאידך גיסא, בעלי הטעמים לא רצו ליחס את פעולת "פתיחת הגמלים", ללבן המארח, מפני שראו אותו כדמות שלילית (דבר זה בולט מאוד בטעמי המקרא לפסוק בדברים כו, ה. ראו על פסוק זה את הדיון בספרו של קוגוט בעמ' 65, 206 ו - 248 ), ולכן צירפו בעלי הטעמים את שני הפעלים הראשונים ובכך התמקדו ב"דרך המוסר" הראויה לאורח, שלא יגרום טירחה יתירה למארח שלו.
לסיכום: עסקנו הפעם בשאלת הנושא המתחלף באמצע פסוק. בפסוק בו עסקנו משתמעת דרך מסויימת בפיסוק הטעמים. בצד דרך זו, הבאנו את פירוש הרמב"ן החולק על הפירוש המשתמע מחלוקת הפסוק על פי הטעמים, תוך כדי הצגת ההיגיון הפנימי של כל אחת משתי הדעות.
שבת שלום
