טיפ שבועי לפרשת ויצא

הפעם נעסוק בטעמי המקרא כמסייעים לקורא בהכרת מקום ההטעמה של המילה.  נעסוק בטעם "רביע" וכן בתפקוד הטעם המפסיק "תלישא גדולה", וזאת אגב קריאה באחד מפסוקי פרשת השבוע, פרשת ויצא.

 בסוף פרשת השבוע מסופר על הברית שכרתו יעקב ולבן, לאחר שיעקב ברח למעשה מבית לבן, עם נשותיו, ילדיו והצאן (לא, יז) ולאחר שלבן  רדף אחרי יעקב והשיגו ( לא, כג-כה).

התורה מספרת שיעקב לקח אבן וציווה על אחיו ללקט אבנים ולעשות גל(לא, מו. על "אחיו" של יעקב ראו רש"י בפירושו לפסוק, בשם המדרש, ולעומתו דברי שד"ל בפירוש לפסוק). על הגל הזה נערך הסכם שבין לבן ליעקב ולבן קובע את הגל הזה כגבול בין לבן לבין יעקב וכך נאמר: "עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה"(לא, נב).

הפסוק מתחלק באתנח במילה "המצבה". צלע א מציבה את הגל ואת המצבה כעדים. צלע ב מפרטת את תוכן העדות. כאמור הפעם נעסוק בתפקיד הטעמים כמסמנים את מקום ההטעמה במילה הנהגית. נתמקד בשני ביטויי התנאי שבפסוק. הביטוי 'אם-אני' והביטוי 'ואם-אתה'.

 הביטוי 'אם-אני' מוטעם ברביע, שהוא טעם מפסיק. הביטוי 'ואם-אתה' מוטעם בתלישא גדולה שאף הוא טעם מפסיק(וראו חריזתו של רבנו תם, נכדו של רש"י,  במסגרת  השיר שלו, שבו הוא מפרט את תפקדי הטעמים, וכך הוא כותב:  "גדולים להנזר, סגול תלישא ופזר, ומנח בם עוזר", כלומר: שלושת הטעמים הללו, סגול, תלישא ופזר הם טעמים מפסיקים, שהטעם מונח הוא המשרת היחיד שלהם (ראו את השיר כולו אצל: ש"י הלוי וינפלד, טעמי המקרא של כל כד כתבי הקדש, מהדורה רביעית, ירושלים תשנ"ה, עמ' מג- נט).

 כאמור, טעמי המקרא, במקרים רבים מסייעים לנו בקביעת מקום ההטעמה של המילה. רוב הטעמים ממוקמים מעל או מתחת להברה המוטעמת במילה. מיקומם של מיעוט הטעמים הינו קבוע ואינו תלוי בהטעמת המילה. כך למשל הטעם יתיב (לפני המילה), פשטא (מעל הקצה האחרון של האות האחרונה של המילה ) ועוד.  לא למותר לציין כי שינוי במקום ההטעמה של המילה מוביל לעיתים לשינוי מובנה של המילה (ראו למשל בפרשתנו את הטעמת המילה באה בפרק כט, ו מול הטעמת מילה זו  בפסוק ט. ראו דברי רש"י לפסוק ו  וכן דברי רש"י בראשית טו, יז בדיבור המתחיל: 'באה').

 והנה בפסוקנו מוטעמת המילה המוקפת 'אם-אני' ברביע שהוא טעם מפסיק. הרביע נמצא מעל לאות א, כלומר,  המילה מוטעמת מלעיל.  בעל הפירוש מענה לשון (בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג) מעיר על כך: "  יחידי בתורה ברביע באל"ף והוא מלעיל, וכתב המ"ש(מנחת שי- חיבורו של ר' שלמה נורנצי. נ.ו) : ' בקמץ האל"ף ומלעיל שלא בהפסק...', אבל הכלל בזה כי תיבת 'אני' לא תשתנה ל'אני' אלא רק בהפסק של אתנח או סוף פסוק ולפעמים גם בזקף".

נבהיר  את הדברים: בדרך כלל המילה אני מטועמת מלרע. המילה תהא מוטעמת מלעיל רק כאשר היא נמצאת בסוף פסוק או מוטעמת באתנח, שהם המפסיקים הגדולים ביותר(ראו למשל שמות כב, כו: "ושמעתי כי חנון אני"). ואולם, המקרה שלנו הוא יוצא דופן שכן, המילה מוטעמת ברביע ,שהוא איננו מפסיק גדול כאתנח או סוף פסוק, ובכל זאת, ההטעמה נסוגה להברה הראשונה והמילה מוטעמת באות אל"ף ולא באות נו"ן. זהו מקרה נדיר ויחיד בתורה.

והנה בהמשך הפסוק באה המילה המוקפת 'ואם-אתה' המוטעמת בתלישא גדולה שהוא, כאמור, טעם מפסיק (בניגוד לתלישא קטנה שהוא טעם משרת). תלישא גדולה, בניגוד לרביע, הוא אחד מן הטעמים שמיקומו ביחס למילה הוא קבוע והוא איננו תלוי בהברה המוטעמת במילה.  טעמים מסוג זה, שמיקומם בייחס למילה הוא קבוע, אינם יכולים לסייע לנו  בקביעת מקום ההטעמה של המילה בה הם מופיעים. כדי להתגבר על בעיה זו, בחלק מן הטעמים "הוספו" סימנים במקום ההטעמה (כך למשל בפשטא ובזרקא).

כיצד יש לקרוא אפוא את המילה המוקפת 'ואם-אתה' שבפסוק? התשובה היא שהמילה מוטעמת בהברתה האחרונה - מלרע, ובעניין זה מעיר בעל הפירוש  "מענה לשון" את הדברים הבאים: "ואף שטעם התלישא  מעל האל"ף, כבר נודע כי התלישא היא לעולם בראש המילה ואינה מורה תמיד על מלעיל. ויש ספרים שבכגון זה עושים שתי תלישות אחת על האל"ף ואחת על התי"ו להודיע שהוא מלרע, כמו שעושים במילות שצריך להיות עליהם זרקא סגולתא( סגול נ.ו) או פשטא אחד, שעושים עליהם שנים להודיע שהם מלעיל".

 בניגוד  למילה  'אם-אני', המוטעמת מלעיל, המילה המוקפת 'ואם-אתה' מוטעמת מלרע (כפי שהיה צפוי להיות, שכן אין כאן טעם מפסיק גדול דיו שיצדיק את הזזת ההטעמה). הטעמה זו  מלמדת אותנו על תשומת הלב היתרה שצריך לנהוג במילים המוטעמות בתלישא גדולה(הפונה ימינה). מקומו של טעם זה הוא קבוע ולכן אין הוא בהכרח תואם את ההברה המוטעמת של המילה.  כאמור, כשם שאנו מוצאים בפשטא ובסגול, בספרים מסויימים יש המציינים שתי תלישות במילים  שאינן מוטעמות בהברתן הראשונה, כדי לסייע לקורא להטעים את המילה כהלכתה.

לסיכום- עסקנו היום בתפקיד הטעמים כמציינים את מקום ההטעמה במילה. עמדנו על כך שלא כל הטעמים ממוקמים מעל או מתחת להבהרה המוטעמת בפסוק. ראינו בפסוק שבו עסקנו הפעם, כי יש בו הטעמה יוצאת דופן במילה המוקפת 'אם-אני' – הטעמת מלעיל שאיננה אופיינית בדרך כלל למילה המוטעמת ברביע. אשר לביטוי 'ואם-אתה' המופיע אף הוא בפסוק, עמדנו על המיוחד שבטעם תלישא גדולה, שהוא מפסיק  שמקומו ביחס למילה קבוע, ועל כן הוא אינו מסייע בהכרת מקום ההטעמה הנכון של המילה. הזכרנו גם את המנהג הקיים להוסיף תלישא מעל להברה המוטעמת, כשם שהדבר נעשה לגבי מפסיקים נוספים כגון פשטא, זרקא וסגול. כמובן שמצב דברים זה של טעם שמקומו ביחס למילה הוא קבוע מצריך תשומת לב מיוחדת של בעלי הקריאה לבל ישגו בהטעמת המילה ובמובנה.

שבת שלום

Edit Post Text