טיפ שבועי לפרשת וישב
הפעם נעסוק בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע, פרשת וישב, ובפיסוק טעמים המסבך, לכאורה, את כוונתו הפשוטה של הכתוב.
בפרק לז מספרת התורה על מערכת היחסים העכורה שבין יוסף ואחיו, אשר שנאו אותו (לז, ד). בהמשך הפרק מסופר על בקשתו של יעקב מיוסף בנו לראות את שלום אחיו הרועים בשכם ואת שלום הצאן (יג-יד). יוסף נשלח מחברון אל שכם, והתורה מספרת על אחי יוסף, שעוד בטרם הגיע יוסף אליהם, החלו לרקום מזימה להמיתו (יח) ובהמשך מספרת התורה: "ויאמרו איש אל אחיו. הנה בעל החלמות הלזה בא".
הפסוק מתחלק באתנחתא במילה 'אחיו', בין הפתיחה למאמר, לבין המאמר עצמו, המהווה הקדמה למזימת האחים המפורטת בפסוק הבא.
נתמקד בצלע ב של הפסוק: "הנה בעל החלמות הלזה בא". בפסוק אנו מוצאים את המילה הלזה המופיעה פעמיים בספר בראשית (הפעם הנוספת היא בפרק כד, סה: "... מי האיש הלזה...").
הרשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) מבאר את פירוש המילה: "כל הלזה כשרואים אותו מרחוק, וכן 'מי האיש הלזה'...".לפי פירוש זה- פירוש דברי האחים בפסוק זה- הנה בעל החלמות מגיע אלינו מרחוק ומתקרב לעברנו.
דא עקא, דווקא פיסוק הטעמים לפסוק מסבך את התמונה. צלע ב מתחלקת במילה הלזה, המוטעמת בטפחא. המילה החלמות מוטעמת במרכא שהוא טעם משרת. על פי פיסוק הטעמים נוצר אפוא צירוף בלתי שכיח ויוצא דופן: "הנה, בעל, החלמות הלזה, בא".
צירוף המילים "החלמות הלזה" אינו מובן, מה גם שהמילה החלמות – היא לשון רבים, בעוד שהמילה "הלזה' היא לשון יחיד (וראו הפסוק בפרק כד המוזכר לעיל, שם תואמת המילה הלזה את המילה האיש שלפניה, שאף היא לשון יחיד. וכן ראו: "...הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן.."(יחזקאל לו, לה) . גם בפסוק זה משתלב הכינוי הרומז בלשון נקבה עם שם העצם 'הארץ', שהיא לשון נקבה).
והנה, ר' סעדיה גאון (מגאוני בבל, שחי בין השנים 942-882. עמד בראש ישיבת סורא. ראו עליו: ח. בן שמאי, מפעלו של מנהיג- עיונים במשנתו ההלכתית והפרשנית של רב סעדיה גאון, מוסד ביאליק תשע"ה), בפירושו לתורה דווקא מפרש את הפסוק בהתאם לפיסוק הטעמים התמוה, והוא מפרש את הצירוף "החלמות הלזה" כך: "הנה בעל אותם החלומות - בא". לפי פירוש זה יוצא כי הכינוי הרומז הלזה משמש גם ללשון רבים, דבר שאין לו אח ורע בפסוקים אחרים (ראו לעניין זה: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 77). נראה אפוא כי רס"ג ניסה בכל כוחו להתאים את פירוש הפסוק לפיסוק הטעמים ולכן נאלץ להגיע לתוצאה הפרשנית אליה הגיע.
בגישה קיצונית עוד יותר נוקט ר' חזקיה בן מנוח (חי בצרפת בין השנים 1310-1250. ראו עליו : ש. יפת, "פירוש החזקוני לתורה: לדמותו של החיבור ולמטרתו"(בתוך) ספר היובל לרב מרדכי ברויאר א (תשנ"ה), עמ' 111-91: י. עופר, "פירוש החזקוני לתורה וגלגוליו, מגדים ח (תשמ"ט) עמ' 83-69)בפירושו החזקוני בפרשו את הפסוק אומנם נגד פיסוק הטעמים, אך גם באופן המרחיקו עוד עוד יותר מן הפשט. לפי פירושו: "הלזה בא- פי'(פירושו נ.ו) מתקרב אלינו, אבל 'והלאה' פ' מתרחק ממנו".
פירוש זה יוצר למעשה צירוף מילים חדש- "הלזה בא"(וזאת תחת הצירוף "החלמות הלזה" שעולה מפיסוק הטעמים ומפירושו של רס"ג), שלפי דברי החזקוני פירושו- בא לכאן. בצד יצירה חדשה זו, מצד שני, מייצר פירוש זה את הביטוי 'בעל החלמות' צירוף שהוא סביר כשלצעמו, אך כפי שראינו לעיל, הוא נוגד את פיסוק הטעמים, אשר צירפו זה לזה דווקא את המילים "החלמות הלזה". נמצא אפוא כי פירושו של החזקוני נוגד הן את רצף הלשון והן את פיסוק הטעמים (ראו דיון בפרשנות החזקוני לפסוק זה אצל ש. קוגוט, שם בעמ' 246).
התנגדות מפורשת לפיסוק הטעמים בפסוק מצינו בדברי שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800. על יחסו של שד"ל לטעמי המקרא בכלל ראו בספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו בקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשעג, עמ' 205-176 ) בפירושו לפסוק, ואלו דבריו( לאחר שמביא את דברי הרשב"ם): "...ונ"ל (ונראה לי נ.ו) שנפל טעות סופרים בטעמים, וראוי להטעים 'בעל החלמות' בדרגא תביר". שד"ל טוען אפוא כי חל שיבוש בפיסוק הטעמים וכי היה מן הראוי להטעים באופן בו יישמע הצירוף 'בעל החלמות'(בעוד שעל פי הטעמים, הצירוף המתקבל הוא 'החלמות הלזה').
שד"ל מוסיף וטוען בהמשך דבריו, כי אף את הטעם שעל המלה הנה יש לשנות, ואלו דבריו בעניין זה: "ונ"ל ג"כ( ונראה לי גם כן. נ.ו) כי 'הלזה', שהוא מורכב מן 'הלאה זה' איננו חוזר כאן אל האדם כי אם אל המקום... ולפי זה 'הלזה' דבק עם 'הנה', לא עם 'בעל החלמות' ולפי זה היה ראוי להיות בטעם פחות מן התביר והוא גרש....".
נבאר פיסקה זו בדברי שד"ל: השאלה שעוסק בה שד"ל בפסקה זו היא, למי המילה הלזה שבפסוק מתייחסת , האם אל הביטוי- בעל החלמות, או שמא אל הכינוי הרומז- הנה שבתחילת המשפט? לדעת שד"ל, המילה הלזה שבפסוק מתיhחסת אל כינוי המקום – הנה. נראה אפוא כי על פי הבנה זו (אם כי שד"ל עצמו איננו אומר זאת), המילים 'בעל החלמות' שבפסוק הינן למעשה מאמר מוסגר בתוך המשפט שעיקרו הוא- הנה הלזה בא- כלומר- הינה האיש הזה( שהוא, בעל החלומות) – בא.
אם נפרש כך את הפסוק, טוען שד"ל, הרי שיש להציע גם שינוי בטעם שעל המילה הנה. הטעם שלפנינו הוא רביע, שהוא טעם מפסיק בדרגת משנה (אינו בדרגה הנמוכה ביותר של המפסיקים, אלא דרגה אחת מעליה), אלא שלפי פירוש זה, או הנחה זו, כך טוען שד"ל, הרי שהמפסיק שעל המילה 'הנה' צריך להיות בדרגה הנמוכה ביותר, וזאת כדי להדגיש את העובדה שהמילה 'הלזה' מתחברת או מתקשרת עם המילה הנה שבתחילת המאמר. במקרה זה, הטעם המתאים ביותר הוא גרש (לאור המרחק מסוף המשפט).
שד"ל מציע אפוא רביזיה בטעמים שבפסוק זה. השינוי המוצע מתבטא בשני עניינים. האחד- ניתוק צמד המילים 'החלמות הלזה', שמייצר פיסוק הטעמים שלפנינו, והמרתו בביטוי 'בעל החלמות'. לצורך כך, טוען שד"ל, כי הטעמים צריכים להיות: 'בעל' – בדרגא. 'החלמות' - בתביר.
השני – המרת הטעם המפסיק שעל המילה הנה מרביע לגרש, וזאת כדי להבליט את קישורה למילה הלזה (הבאה לאחר הביטוי 'בעל החלמות', הנתון כ"מאמר מוסגר").
לסיכום: עמדנו הפעם על צירוף טעמים שכיח כשלעצמו, שבפסוק שדנו בו יוצר חוסר היגיון תוכני. ראינו פרשנות אחת, המצדיקה את פיסוק הטעמים הקיים(רס"ג). פרשנות נוספת המפרשת את הפסוק נגד הטעמים, אך באופן פרדוקסלי, מעצימה את חוסר ההיגיון התוכני(חזקוני), ופרשנות שלישית, המנסה ליישב את הקשיים באמצעות רביזיה בפיסוק הטעמים וטענה לפיה הטעמים כפי שהם לפנינו הינם טעות סופר(שד"ל). כמובן, שעל בעל הקורא, לקרוא בתורה בציבור, על פי הטעמים כפי שהם לפנינו.
שבת שלום
Edit Post Text
