טיפ שבועי לפרשת מקץ
בפרשת השבוע, פרשת מקץ, מסופר על תלאות אחי יוסף בבואם למצרים כדי להביא אוכל ליעקב אביהם (שנשאר בארץ כנען) ולכל משפחתו. התורה מתארת בהרחבה את התהליך שעבר על יוסף ועל אחיו במפגשים שביניהם, עד התגלותו של יוסף בפני אחיו, התגלות שעליה יסופר רק בפרשה הבאה, פרשת ויגש (עיון ספרותי נרחב ומעמיק בהשתלשלות העניינים ראו אצל: א. סימון, "יוסף ואחיו: סיפור של השתנות" (בתוך) בקש שלום ורדפהו, תל אביב תשס"ב, עמ' 85-58).
אציין כי הרעיון לטיפ השבועי שלהלן עלה במוחי בזכות עיון ב "גיליונות נחמה" - פרשת מקץ שנת תשכ"ז (נמצא במרשתת באתרdaat ). עוד יצויין כי החלק העוסק בטעמי המקרא ב"גיליונות נחמה" נעשה בשיתוף פעולה של נחמה ליבוביץ ז"ל עם מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל.
ועתה נעבור לגופו של עניין
פרשתנו מתארת בהרחבה את הדיאלוג בין יוסף לאחיו, בבואם לארץ מצרים לבקש אוכל (מב, ז- כ).
לאחר שיוסף דורש מהאחים להביא את אחיהם הקטן למצרים כדי להוכיח את אמינות גרסתם (פסוק כ) חוזרים האחים ליעקב אביהם ומספרים לו על כל הקורות אותם (כט-לד). באותה עת גם מתגלה להם "האוצר" שהוטמן בשקיהם, עובדה שהכתוב מעיד שגרמה ליעקב ולצאצאיו להיות במצב של "יראה"( פסוק לה).
תגובת יעקב מפורטת בפסוק לו: "ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם. יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה".
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'שכלתם'. נראה כי צלע א מתארת את הרגשתו של יעקב באופן כללי, ואילו בצלע ב בא הפירוט של דברי יעקב, האומר לבניו משהו מעין זה: לאור העובדה שיוסף איננו וגם שמעון איננו, ושאתם, האחים, רוצים עתה לקחת גם את בנימין ולהורידו למצרים - הרי שאתם, הבנים, משאירים אותי, אביכם, לבד (שכלתם- עשיתם אותי בודד, כמו 'ואני שכולה וגלמודה'(ישעיהו מט, כא)). ראו גם תרגום אונקלוס לפסוקנו המתרגם : "אתכילתון- כיליתם).
נתמקד בצלע ב של הפסוק: "יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה" הצלע מתחלקת במילה 'איננו' (השניה) בטעם זקף. על פני הדברים נראה כי הצלע מתחלקת בין מה שכבר קרה (יוסף ושמעון כבר נעדרים. כל אחד מסיבה אחרת), לבין מה שעלול להיות בעתיד (אם האחים אכן יקחו עימם את בנימין ברדתם למצרים).
והנה, מפסוק זה נלמדת הלכה מעניינת המובאת בברייתא: "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: בית, תינוק ואשה, אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר רבי אלעזר והוא דאתחזק תלתא זימני, דכתיב: 'יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו"(בבלי חולין צה, ב).
נבאר את הדברים: ההלכה שמביא התנא ר' שמעון בן אלעזר בברייתא מתייחסת לאדם שבנה בית או נולד לו בן או נשא אישה ולא עלה בידו, כלומר, לאחר קרות אחד מהארועים האלה, האדם לא הצליח במסחרו - ההלכה קובעת כי הדבר מהווה סימן לכך שאדם זה לא יצליח עוד במסחרו, ולכן לא מומלץ לו להמשיך ולעסוק בכך(ראו דברי רש"י בפירושו לברייתא שם). התנא מדגיש שאמנם אסור לסמוך על נחש ('לא תנחשו... ויקרא יט, כו) אך מצב דברים כזה הוא בגדר סימן בלבד, ולא נחש, והדבר מותר, וכן פסק הרמב"ם להלכה:"...הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה- הרי זה מותר" (הלכות עבודת כוכבים יא, ה). הדגש הוא בהבחנה שבין העתיד לבין העבר. סימן לעתיד- אסור. שינוי התנהגות כתוצאה מארועי העבר- מותר.
התנא ר' אלעזר מצמצם את דבריו של התנא ר' שמעון בן אלעזר וקובע כי רק אם הכישלון היה משולש, כלומר ארע שלוש פעמים- רק אז מותר לאדם לנהוג על פי הסימן שקבע לעצמו.
התנא ר' אלעזר לומד עניין זה מפסוקנו, ואולם לימוד זה מעורר קושי שכן, לכאורה, לפי תוכן הפסוק (וגם לפי פיסוק הטעמים) אין הנידון דומה לראיה, שכן בפסוקנו מתוארים רק שני ארועים שהיו בעבר, שהרי האחים עדיין לא לקחו עימם את בנימין למצרים?
בשאלה זו עוסק הרב ברוך אפשטיין (רב, בנקאי וחוקר. נולד בביאלרוס בשנת 1860 והלך לעולמו בשנת 1942) בפירושו תורה תמימה לפסוקנו והוא מיישב אותה על פי הסוגיה בתלמוד הירושלמי במסכת שבת פרק ו הלכה ב שם נקבע: "ואע"פ שאין נחוש, יש סימן ובלבד לאחר שלשה סימנים כגון 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל'(בראשית מח,ז), 'יוסף איננו ושמעון איננו'...". גירסת הירושלמי מוסיפה לעניין גם את מות רחל, עניין שאיננו מוזכר בסוגיה בבבלי. כך מתיישבת הראיה עם ההלכה לפיה יש צורך בשלושה ארועים כדי להתיר את ההסתמכות על הסימן.
על כל פנים, נראה כי הדרשה אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים לפסוק, המפריד בין הארועים שכבר קרו (יוסף, שמעון) לבין מה שעתיד לקרות.
מבחינת פרשנות הפסוק גופו, שאלת המפתח היא פירושו של הביטוי " עלי היו כלנה". למה מכוון יעקב בדברים אלה?
ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. נולד בטודלה שבספרד. חי במאות 12-11) בפירושו לפסוק מפרש ביטוי זה: "כל הצרות האלה". פירוש זה נדחה על ידי שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוקנו: " אין הכוונה על הצרות האלה בפרט אלא על כל צרות שבעולם, אין צרה שלא באה עלי".
ר' עובדיה ספורנו (חי באיטליה במאה ה – 16 ) מפרש בכיוון אחר ואילו דבריו: "אין אחד מאלו המקרים באחד מבניכם אבל כולם בבני. זה בלי ספק אינו כי אם בסיבת מריבותיכם זה עם זה..." וברוח דומה מפרש גם הנצי"ב מוולוז'ין(הרב נפתלי צבי יהודה ברלין. חי בין השנים 1893-1816) בפירושו העמק דבר: "כל בני עלי היו לצערי ולמרר את חיי, במה שמתקוטטים עד שהורגים לבסוף זה את זה".
והנה שד"ל מוצא לנכון להתייחס גם לפיסוק הטעמים בפסוקנו, ואלה דבריו: "היה נראה לי כי'ואת בנימין תקחו' דבק למעלה, ולפי זה היה ראוי להטעים 'ושמעון איננו' ברביע, לא בזקף, אך בעל הטעמים מפרש כך: ואם את בנימין תקחו, אז עלי יהיו כל הצרות שבעולם".
נבאר את דבריו: כבר הראנו כי בצלע ב, יש חלוקה בין הצרות שכבר היו (יוסף ושמעון) לבין הצרה שעלולה עוד לבוא (בנימין). הבחנה זו מבוטאת על ידי הטעמת המילה איננו (השניה) בטעם זקף. שד"ל כותב כי חשב מלכתחילה כי אין להבחין בין שלושת המקרים, ולפיכך היה לדעתו מקום להטעים את המילה איננו (השניה) ברביע, ואולם בעלי הטעמים הטעימו אותה בטעם זקף ובכך הבחינו, כאמור, בין צרות העבר לבין הצרה הנוכחית או העתידית. לכן משמעות הפסוק לפי פירושם של בעלי הטעמים היא, לפי שד"ל, שיעקב פונה לבניו ואומר להם- כבר עברו עלי צרות רבות, אבל אם תקחו גם את בנימין- זה כבר ייחשב כאילו עברו עלי כל הצרות שבעולם.
לסיכום-הפעם עסקנו במקרה נוסף של הלכה- הנהגה הנלמדת מפסוק בפרשת השבוע. ראינו חילוקי דעות לגביה, ודנו בהתאמת פירושים שניתנו לפסוק עם פיסוק הטעמים. ראינו כי במקרה זה המפתח לפירוש הפסוק ולהתאמתו של הפירוש לפיסוק הטעמים נעוץ בפירוש הביטוי "עלי היו כלנה" שבפסוק, שבהתאם לכך מתבארים גם שאר חלקי הפסוק. כמן כן, בדברי שד"ל ראינו פרשנות אפשרית לפסוק, ההולמת את פיסוק הטעמים, אם כי שד"ל עצמו כאמור, לא נטה לפרש כך את פסוקנו, אך חרף זאת לא נמנע מלהסביר את דעת בעלי הטעמים.
שבת שלום וחנוכה שמח
