טיפ שבועי לפרשת ויגש
בראשית הדברים אציין כי הרעיון לטיפ השבועי שלהלן עלה במוחי בזכות עיון ב "דפים לעיון בפרשת השבוע" - פרשת ויגש שנת תשכ"ג (נמצא במרשתת באתר ). עוד יצויין כי החלק העוסק בטעמי המקרא נעשה בשיתוף פעולה של נחמה ליבוביץ ז"ל עם מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל
ועתה נעבור לגופו של עניין
בפרשת השבוע, פרשת ויגש, מסופר שלאחר שהתוודע יוסף אל אחיו, הזמין פרעה מלך מצרים את משפחתו של יעקב לארצו (מה, יז-יח). פרעה מצווה את יוסף לאמר לאחיו, החוזרים לכנען, שיקחו עימם עגלות לטפם ולנשיהם (יט). התורה מספרת שבני ישראל עשו כדבר פרעה ושיוסף נותן להם עגלות וגם צידה לדרך (כא). התורה גם מפרטת מה ניתן לאחים ומה ניתן לבנימין (כב).
והנה בפסוק הבא, פסוק כג, מפורט המשלוח ליעקב: "ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים. ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך".
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'מצרים'. טעם החלוקה העיקרית במקום זה נראה ברור. צלע א עוסקת בחמורים ואילו צלע ב- באתונות (על ההתמקדות בענייני החמורים, ראו: ע. ברק, "אדם ובהמה תושיע ה' (תה' לו, ז)", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות (מס' 946) פרשת מקץ תשע"ב. נמצא גם באתר אוניברסיטת בר אילן במרשתת. על פשרו של המשלוח של יוסף לאביו ראו אצל: א. סימון, "יוסף ואחיו- סיפור של השתנות (בתוך): בקש שלום ורדפהו, תל אביב תשס"ב, עמ' 85-58, בפרט בעמ' 81: מ. ציפור, "מפגש יוסף ואחיו- סיפור בעל כפל פנים"(בתוך) טללי ורדים, גבעת ושינגטון תשע"ז, עמ' 84-63 ובפרט בעמ' 81-80).
נתמקד בצלע א של הפסוק. הצלע מתחלקת בזקף במילה חמרים. החלק שמתחילת הפסוק ועד המילה חמרים מתחלק בפשטא במילה כזאת (פשטא הוא מפסיק קטן לפני זקף).
בפירוש המילה כזאת בפסוקנו נחלקו המפרשים. רש"י מפרש: "כחשבון הזה. ומהו החשבון? עשרה חמרים..." רש"י מפרש שהמילה 'כזאת' פירושה כמו נקודתיים בניקוד המודרני, כלומר, הפירוט של מה ששלח יוסף לאביו יבוא להלן- "עשרה חמרים...."(בחלק מן החומשים המודפסים מובאת 'תוספת' לדברי רש"י המתיימרת להבהיר את דבריו. לפי האמור בתוספת (המיוחסת לפי כמה מהדורות למהר"ל, ובאחרות מיוחסת למהרש"ל. שניהם חיו במאה ה- 16) רש"י נתכוון לומר, שיוסף שלח לאביו עגלות עמוסות בכמות הראויה למשאם של עשרה חמורים ועשר אתונות, אך לא שלח בפועל חמורים ואתונות. לכן, כך על פי התוספת, נאמר 'שלח כזאת' עם כ"ף הדמיון, ולא: 'שלח זאת').
הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. נולד בספרד ובאחרית ימיו עלה לארץ. חי בין השנים 1270-1194) מביא את דברי רש"י אך חולק עליו, ואומר: "...ואיננו נכון שירמוז על החשבון, אבל יתכן שיאמר 'כזאת המנחה', ויהיה שיעורו: ולאביו שלח זאת המנחה: עשרה חמורים... או יאמר: ולאביו שלח צידה כצידה הזאת אשר נתן לאחיו, ולא להשוותן: רק כאשר נתן להם צידה לדרך בלכתם, כן שלח לאביו בר ולחם ומזון לדרך בבואו, והוא הנכון...".
הרמב"ן מביא למעשה כמה פירושים. הוא מאמץ את הפירוש לפיו האות כ"ף שבמילה 'כזאת' באה לומר שיוסף שלח צידה לאביו לשימוש בדרכו למצרים, כשם שנתן צידה לאחיו לשימוש בדרך ממצרים לביתם בארץ כנען, אך הדמיון (ומכאן השימוש באות כ"ף) הוא רק בעצם המשלוח, אבל לא בזהות הפריטים המרכיבים אותו.
גישה שלישית מצאנו בפירושו של רד"ק (ר' דוד קמחי מגדולי פרשני המקרא והמדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160) לפסוקנו המפרש: "ולאביו שלח כזאת: חליפות שמלות כמו שנתן לאחיו... ועוד שלח לו עשרה חמורים..." (הציטוטים של דברי רש"י, רמב"ן ורד"ק לקוחים מתוך: מ. כהן, מהדיר ועורך מדעי, מקראות גדולות הכתר מהדרות יסוד חדשה).
בגישה זו גם מחזיק ר' עובדיה ספורנו (חי במאה ה- 16 באיטליה), המפרש: כמו מתנת בנימן, ועם זה שלח עשרה חמורים ועשר אתונות...". פרשנים אלה מפרשים את המילה כזאת, כמתייחסת גם למה שלפניה וגם למה שאחריה. כלומר, לפי הפירוש השלישי יוסף שלח לאביו מתנה זהה לזו ששלח לבנימין (המפורטת בפסוק הקודם: שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות) וגם עשרה חמורים ועשר אתונות, כמפורט בפסוקנו.
ומה דעת בעלי הטעמים? המילה 'כזאת' מוטעמת בפשטא שהוא מפסיק קטן לפני זקף, ועל עניין זה עמד שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה במאה ה- 19) בפירוש לפסוקנו וזו לשונו: "כזאת: כמו כן (רשב"ם) ... ויפה ננקדה הכף שוא, ואין כמוה(כי כל השאר בקמץ...) כי במקום הזה הוראת המילה הזאת משונה, ויפה ג"כ (גם כן נ.ו) ננקדה המילה במפסיק קטן".
נבאר את דבריו: שד"ל סבור כי פירוש המילה 'כזאת' הוא כמו כן. הוא מזדהה בכך עם הגישה השלישית שהזכרנו, שהוא מביאה בשם רשב"ם, נכדו של רש"י.
שד"ל מתייחס בדבריו הן לניקוד והן לטעמים, וקובע למעשה שמדובר במילה חריגה. עובדה זו מצדיקה, לדעתו, את פירושו שלו למילה זו. מבחינת הניקוד, שד"ל מדגיש את העובדה כי האות כ"ף במילה 'כזאת' מנוקדת בשווא ולא בקמץ, ומכאן הוא מסיק כי הוראת מילה זו שונה מכל הפעמים האחרות בהם נכתב 'כזאת' כאשר האות כ"ף מנקודת בקמץ, ולכן הוא מפרשה במובן: "כמו כן".
שד"ל תומך את פירושו למילה 'כזאת' גם בפיסוק של בעלי הטעמים אשר הציבו פשטא, שהוא מפסיק קטן, מעל המילה 'כזאת'. מכאן שאין לפרש את המילה כפי שרש"י פירש אותה, כמעין נקודתים שלאחריהם בא פירוט המתנות, שכן פרשנות כזו לכאורה (כך יוצא מדברי שד"ל) היתה מצריכה הצבת מפסיק גדול יותר מעל המילה 'כזאת'.
על רקע דברים אלו, נתבונן עתה בדברים המפתיעים למדי של הרב יהודה ליב בר צבי הירש פרנק-פורטר, שקדם במעט לשד"ל (היה אחי סבו של ר' שמשון רפאל הירש. חי בגרמניה בין השנים 1826-1743) בפירושו הרכסים לבקעה, לפסוקנו, ואלו דבריו: " אם היה פרושו 'כזאת' שמזכיר והולך, היה 'כזאת' בטעם סגול ולפחות בטעם זקף, ו'עשרה חמרים' במונח זקף או דרגא תביר. שלא נמצא מלת 'כזאת' הנאמר על דבר שמספר והולך אלא כולם על מה שכבר ידוע... אבל מוסב שלפניו, שלח כזאת המתנה שנתן לאחיו: עשרה חמרים...".
מבחינה פרשנית, ברי שדברי הרב הירש באים אף הם לדחות גישתו של רש"י ולקבוע כי לא ייתכן לפרש שהמילה 'כזאת' באה כמעין נקודתיים בניקוד של ימינו, שלאחריה יפורט מה ששלח יוסף לאביו, אלא, יש לפרשה כמתייחסת אל מה שכתוב לפניה, כלומר: יוסף שלח לאביו את אותה המתנה שנתן לאחיו.
מבחינת פיסוק הטעמים כדאי ליתן את הדעת לשתי האמירות של הרב הירש בפירושו לפסוקנו. האחת - קביעתו לפיה, לו היה כפירוש רש"י, היתה המילה 'כזאת' מוטעמת 'בטעם סגול ולפחות בטעם זקף'. יש כאן קביעה משתמעת, לפיה כח ההפסק של הסגול גדול מכוח ההפסק של הזקף. קביעה זו, הינה שנויה במחלוקת גדולה ובהחלט איננה מוסכמת על הכל (ראו סיכום דעות שונות ביחס למעמדו של הטעם סגול אצל: מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא. הוצאת זמרת , תל אביב תשכט, עמ' 414-412. ניתן לראות דפים אלה גם במרשתת, באתר של אוצר החכמה. ראו גם: ר. שושני, "לתולדות הטעם סגול", לשוננו סט (תשס"ז) עמ 114-87).
האמירה השניה נוגעת לטעם, שלדעתו של הרב הירש היה מן הדין ליתן תחת המילים 'עשרה חמרים', אילו היה מתקבל פירושו של רש"י. הרב הירש קובע כי במקרה זה, היה צריך להטעים את המילים הללו 'במונח זקף או דרגא תביר'. לעניין זה יצויין כי המילים 'עשרה חמורים' אכן מוטעמות במונח זקף. עם זאת יש להעיר - תביר הוא מפסיק קטן לפני טיפחא. לעומת זאת, זקף קטן הוא מפסיק גדול לפני טיפחא. לפיכך, אין הטעמים הללו יכולים להוות טעמים חילופיים זה לזה. גם מבחינה פרשנית, לא נראה סביר להטעים את המילים 'עשרה חמרים' בדרגא ובתביר, שכן אז יש לקרוא את הפסוק ולפסקו כך: "... עשרה חמרים נושאים- מטוב מצרים", פיסוק שאין לו לדעתנו פשר הגיוני.
לסיכום: עמדנו הפעם על מילה אחת המנוקדת באופן חריג בפסוקנו. עמדנו על האפשרויות השונות לפירוש הפסוק בהתאם לפירושה של המילה. כמו כן ניתחנו את דבריהם של שני מפרשים אשר התייחסו באופן מפורש לטעמי המקרא בפסוקנו ובפרט לטעם שבמילה 'כזאת', שבפירושה טמון המפתח להבנת פסוקנו.
שבת שלום
