טיפ שבועי לפרשת ויחי

 השבת נקרא את פרשת ויחי, הפרשה המסיימת את ספר בראשית. אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא דברי יעקב לבניו המובאים בפרק מט (א-כז, כט-לב). התורה מספרת שיעקב קורא לבניו ומבקש לומר להם: "...את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"(מט, א. ראו דברי רש"י לפסוק בשם המדרש בבראשית רבה: "בקש לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים". ראו כנגדו את דברי שד"ל בפירושו לפסוק זה המדגיש: "ואין הכוונה כאן על ימות המשיח אלא על כבוש ארץ ישראל וחילוקה").

 דברי יעקב לשמעון וללוי (יחדיו) מפורטים בפסוקים ה-ז. בפסוק ו נאמר: "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי. כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור".

הפסוק  מתחלק באתנח במילה 'כבדי'. צלע א היא תוכן התפילה או הנבואה שיש בפסוק זה, ואילו בצלע ב בא הנימוק לכך שיעקב אינו מעוניין להימנות בקהלם של שמעון ולוי (לעניין זהות הארועים הנרמזים בפסוק זה, ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק).

 נתמקד בצלע א של הפסוק (צלע ב שייכת לקבוצת ה"מקראות שאין להם הכרע. ראו בבלי יומא נב. בנושא זה כבר דנו בעבר במסגרת הטיפ השבועי. ראו גם ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד (להלן: קוגוט), עמ 33-36).

 צלע א מתחלקת בזקף במילה 'נפשי' ונראה לכאורה כי יש כאן תקבולת כדלקמן: בסודם- בקהלם. אל תבא- אל תחד. נפשי- כבדי.

ואולם, העמדת הפסוק כתקבולת מעוררת קושי, שהרי נפש היא לשון  נקבה בעוד שהמילה כבוד היא לשון זכר. לפיכך, היה לכאורה נכון לכתוב, אל יחד כבודי, ולא 'אל תחד'.

לדעת פרופ שמחה קוגוט (קוגוט, עמ' 176), קושי זה הוא שהביא את רש"י בפירושו לפסוק, לפרשו שלא בהתאם לתקבולת המוצעת, ואלו דברי רש"י: "כבוד לשון זכר, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר: אתה כבודי- אל תתיחד עימם כמו 'לא תחד אתם בקבורה' (ישעיה יד, כ).

רש"י מפרש אפוא כי המילה כבדי בפסוק הינה מילה של פניה אל הכבוד, והמילה תחד, לשיטתו איננה גוף שלישי אלא  צורת נוכח, ציווי.

פירוש זה איננו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שכן  לפי פרשנות זו היה צריך להיות טעם מפסיק בצירוף המילים 'אל תחד', והפסוק  היה אמור להיקרא כך: "בקהלם אל תחד, כבדי". לדעת פרופ' קוגוט, זו דוגמא למקרה שבו רש"י העדיף לפרש את הכתוב באופן העולה בקנה אחד עם לשון המקרא, על פני הפירוש ההולם את פיסוק הטעמים. במילים אחרות, לשיטת פרופ' קוגוט, רש"י סבר כי  פיסוק הטעמים במקרה זה איננו הולם את חוקי לשון המקרא.

לעומת גישתו של רש"י, כותב ראב"ע:"...א"ר משה הכהן ז"ל (הכוונה לר' משה הכהן אבן ג'יקטילה, נצר למשפחת כהנים מיוחסת, פרשן מקרא,פייטן  ומדקדק. חי בספרד בין השנים 1080-1020) כי 'כבודי' כמו 'נפשי' ורבים בספר תהלות (הכוונה לספר תהלים נ.ו) כמוהו, ויפה פי'(פירש נ.ו) כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: 'שאל אביך'(דברים לב, ז)  'מה אקב'(במדבר כג, ח), והנה 'בסודם' כמו: 'בקהלם', ו'תבא' כמו: 'תחד,' ו'נפשי' כמו: 'כבודי', ויאמר ר' יהודה בן בלעם הספרדי (פרשן מקרא, מדקדק ואיש הלכה שחי בספרד בן השנים 1070-1000) שטעה ר' משה....ואני אומר שר' יהודה טעה כי הנה הכתוב אומר 'למען יזמרך כבוד' (תהלים ל,יג) , 'לכן שמח נפשי ויגל כבודי אף בשרי'... (תהלים טז, ט)... והנה אתן לו עד נאמן והוא 'דבקה  לעפר נפשי' (תהלים קיט, כה).

 ראב"ע מאמץ אפוא את העמדה לפיה יש בפסוקנו תקבולת "כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות". ראב"ע אף מביא ראיות להקבלה הקיימת בפסוקנו בין 'כבוד' לבין 'נפש'. גישה זו הולמת כאמור את פיסוק הטעמים, אולם אין בדברי ראב"ע התמודדות עם הקושי שהביא את רש"י לסטות מן הטעמים והוא: המילה 'כבוד' איננה לשון נקבה אלא לשון זכר (וראו המשך דברי ראב"ע בדיבור המתחיל תחד).

והנה שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) מפתיע ומפרש כרש"י ונגד הטעמים  ואלו דבריו: 'אל תבוא- לנסתרת. אל תחד- לנכח כמו 'האזינו השמים... ותשמע הארץ (דברים לב, א)". בניגוד למקומות רבים בהם מבאר שד"ל את פיסוק הטעמים לפסוק ומפרש על פיהם את הפסוק (או מנמק את התנגדותו), סותם שד"ל במקרה זה את דבריו, אך ברי כי הוא מפרש נגד הטעמים, וכשיטת רש"י המפרש כאמור "...ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר...".

לסיכום: עסקנו היום בפסוק הנראה כבנוי על דרך התקבולת וכך גם הוא מתפרש על פי הטעמים. עמדנו על הקושי הקיים בפירוש זה, קושי אשר הוא זה אשר הביא את רש"י לסטות מפירוש הטעמים, ואת דבריו של ראב"ע התומכים בפירוש על פי הטעמים. ראינו כי במקרה זה, שד"ל מצטרף דווקא למפרשים נגד הטעמים, אך הוא אינו מנמק את  פירושו.

שבת שלום

Edit Post Text