טיפ שבועי לפרשת בשלח
בליבה של פרשת השבוע, פרשת בשלח, ניצבת " שירת הים" שנאמרה על ידי משה ובני ישראל (ראו דברי רש"י לפרק טו, א בדיבור המתחיל: "אז ישיר משה").
בעבר כבר עסקנו במבנה הצורני של שירת הים והשוונו אותו למבנה הצורני של שירה אחרת שבתורה, הלא היא שירת האזינו. הפעם נתמקד באחד מפסוקי השירה: "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'. מקדש ה' כוננו ידיך" (טו, יז).
נתמקד בצלע ב של הפסוק: "מקדש ה' כוננו ידיך". בעלי הטעמים הטעימו את המילה מקדש בזקף גדול, שהוא המפסיק הגדול בצלע זו.
והנה, בפסוק זה מצאנו התייחסות ישירה של רש"י לטעמי המקרא, ואלו דבריו: "מקדש- הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם של אחריו- המקדש אשר כוננו ידיך ה'. חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת... ומקדש בשתי ידיים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו"(דיון ביחסו של רש"י לטעמי המקרא ראו אצל: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ב, עמ'54-42).
מדברי רש"י אנו מבינים כי תיתכנה שתי אפשרויות לפרש את הפסוק. על פי הדרך האחת, הפסוק ייקרא: "מקדש ה'- כוננו ידך". ואילו בהתאם לדרך השניה( כפי שפיסקו בעלי הטעמים) ייקרא הפסוק: "מקדש- ה' כוננו ידך", כלומר: המקדש אשר כוננו ידך, ה'. לפי הפירוש השני, המילה ה' היא לשון קריאה, (כמו בצלע א של פסוקנו: "מכון לשבתך פעלת- ה". הביטוי מתחלק במילה 'פעלת' המוטעם בטיפחא).
פרופ' שמחה קוגוט בספרו המוזכר לעיל, מפנה את תשומת הלב לכך שפרשנות זו של רש"י נתמכת גם בניקוד של המילה מקדש בפסוקנו, שעל פיה, האות ד מנוקדת בקמץ, ומכאן שאין כאן צורת סמיכות, ולכן אין לקרוא את הפסוק כאומר: מקדש ה'- כוננו ידיך, אלא, מקדש- ה' כוננו ידיך, קריאה העולה כאמור גם מפיסוק הטעמים. עם זאת, רש"י לא נשען בפירושו במקרה זה על הניקוד אלא על הטעמים בלבד( קוגוט שם, עמ' 44).
יצויין כי לא תמיד מסכימים הטעמים עם הניקוד(דוגמאות רבות למקרים כאלה מובאות במאמר של י. ברויאר: "מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים" (בתוך) ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, אסופת מאמרים במדעי היהדות, כרך א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 241-191). *
לעומת גישתו של רש"י, הנתמכת כאמור בטעמי המקרא, ניצבת פרשנותו של ר' עובדיה ספורנו (חי במאה ה- 16 באיטליה) ואלה דבריו בפירושו לפסוק: "כאמרו 'ועשו לי מקדש', 'ככל אשר אני מראה אותך', וכן דוד אמר 'הכל בכתב מיד ה (דברי הימים א כח, יט)...". מדבריו משתמע שהוא קורא את הפסוק: מקדש ה'- כלומר המקדש המיועד לה'- אתה( ה') כוננת ( תכננת) אותו בידיך, גם אם בפועל נבנה המקדש בידי אדם.
חיזוק להכרעתם של בעלי הטעמים מצינו לכאורה בפירוש שד"ל(שמואל דוד לוצאטו, חי באיטליה בין השנים 1865-1800) לפסוק זה: "דעת בעל הטעמים נכונה מאד בכתוב הזה, והמפרשים לא הבינוה כלל, וזה שיעור הכתוב : תביאמו..אל מכון לשבתך פעלת ה' , אשר הוא המקדש אשר כוננו ידך...הכוונה שהאל ישמור מקדשו שלא ייחרב". ואולם, נראה כי דברי שד"ל לגבי דעת בעלי הטעמים מתייחסים להטעמת צלע א ולאוו דווקא לצלע ב, נשוא עיוננו.
ניתן לכאורה, לקשור מחלוקת זו בפירוש הפסוק למחלוקת הגדולה הקיימת בין חכמים ופרשנים בשאלה: כיצד ייבנה בית המקדש העתידי? האם בידי אדם או בידי שמים? או אולי בשילוב ובשיתוף? (ריכוז של מקורות לשיטות השונות ראו אצל : הרב דוד כוכב, חידושים וביאורים,"מקדש ה כוננו ידך , כתובות ה' עמוד א, באתרdaf-yomi.com). בעלי הטעמים, אשר היו חייבים לכאורה להכריע כאחת מן הדעות במחלוקת זו הכריעו, כך נראה, לטובת הדעה כי המקדש ייבנה על ידי ה'.
ואולם נראה כי לפי דברי שד"ל שהבאנו לעיל, אין הכרח לקשור בין הדברים, שכן לדבריו פירוש הפסוק אינו מתייחס לבניית המקדש דווקא, אלא לתחזוקתו ולשמירתו.
לסיכום: עמדנו הפעם על שאלת פירושו של פסוק בשירת הים שבפרשת השבוע. ראינו התייחסות מפורשת של רש"י לטעמי המקרא ואת פירושו את הפסוק בהתאם לטעמים. כנגד זה ראינו את דעת ר' עובדיה ספורנו שפירש, כנגד פירושם של בעלי הטעמים. כמו כן ראינו כי ישנם הרואים בדיון בפיסוקם של בעלי הטעמים את הפסוק, כחלק מדיון נרחב אודות מקומו של ה' ומקומו של האדם בבניין בית המקדש העתידי.
שבת שלום
Edit Post Text
