טיפ שבועי לפרשת משפטים
הפעם נעסוק בשאלת ההגייה הנכונה של שם 'אלהים', כאשר המילה באה לאחר אחת מאותיות השימוש, וזאת מתוך עיון בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע, פרשת משפטים.
התורה מצווה בפרשתנו: "זבח לאלהים יחרם. בלתי לה' לבדו"(כב, יט).
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'יחרם'. ענייננו הפעם, כאמור, הוא בניקוד המילה 'לאלהים' שבפסוק (האות ל- בקמץ, והאות א – בחטף סגול).
והנה בפסוקנו הערת מסורה (על המסורה ראו בערך: מסורה בויקיפדיה וכן באתר דעת במרשתת), המצביעה על חריגות הניקוד. חכמי המסורה ציינו : ל' (כלומר: ליתא- אין) דהיינו: אין עוד מקום בתנ"ך בו מופיעה מילה זו בניקוד זה.
ננסה להלן להבהיר הערה זו.
המילה אלהים מוזכרת בתורה בשתי משמעויות. האחת – לשון קודש, אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא(כינוי זה נחשב בדברי חז"ל ל'מידת הדין' בניגוד לשם ה' הנקרא 'מידת הרחמים'. ראו למשל דברי המדרש ויקרא רבה פרשה כט, אות ג:"...בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה. מאי טעם? 'עלה אלהים בתרועה'(תהלים מז, ו) . ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב: 'ה בקול שופר...). המשמעות השניה היא לשון חול – כינוי לשופטים או לדיינים (לדוגמא: "...ונקרב בעל הבית אל האלהים... עד האלהים יבוא דבר שניהם" (כב, ז-ח) ראו רש"י בדיבור המתחיל 'ונקרב' וכן בדברי רשב"ם בפירושו לפסוק ח).
והנה, עיון בתוכן הפסוק שלנו מראה לכאורה כי המילה אלהים בפסוק היא לשון חול. כך עולה בבירור מדברי הברייתא(הלכה ששנו תנאים, אך לא הוכנסה לסדר המשניות) המובאת בתלמוד הבבלי סנהדרין ס, ב: "דתנו רבנן: "אילו נאמר זבח יחרם- הייתי אומר... תלמוד לומר: 'לאלהים'- בזובח לעבודה זרה הכתוב מדבר".
התנא ששנה את הברייתא למד מייתור המילה לאלהים בפסוקנו, על כך שהכתוב מדבר על מי שזובח לעבודה זרה. מכאן שהשימוש בלשון אלהים בפסוקנו הוא שימוש של חול (ההיגיון שבעמדה זו עולה גם מתוך קריאת צלע ב של הפסוק: 'בלתי לה' לבדו', צלע המהווה ניגוד למה שנאמר בצלע א).
רש"י בפירושו לפסוקנו מבאר את דברי הברייתא: "לאלהים - לע"א (לעבודת אלילים נ.ו). אילו היה נקוד לאלהים (הלמד בצירי) היה צריך לפרש ולכתוב אחריו, עכשיו שאמר 'לאלהים' אין צריך לפרש 'אחרים' שכל למ"ד ובי"ת המשמשת בראש התיבה, אם נקודה בחטף, כגון למלך... צריך לפרש לאיזה מלך, לאיזה מדבר, לאיזו עיר... וכן לאלהים - כל אלהים במשמע, אפילו קדש, אבל כשהיא נקודה פתח כמו למלך למדבר... נודע באיזה מלך מדבר.. וכן 'לאלהים'- לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר . כיוצא בו: 'אין כמוך באלהים'(תהלים פו, ח) לפי שלא פירש, הוצרך לינקד פתח".
רש"י מבאר כי הניקוד החריג של המילה 'לאלהים' בפסוקנו (שעליו מצביעה הערת המסורה שהבאנו) מלמד אותנו כי משמעות המילה 'אלהים' בפסוקנו היא עבודה זרה, שכן, הניקוד(האות למ"ד קמוצה) אומר לנו כי ברור לנו על אילו "אלהים' מדובר כאן (שכן יש במילה זו ה הידיעה, המובלעת בניקוד של האות ל).
בדרך דומה אך בקיצור, כדרכו, מפרש את פסוקנו גם נכדו של רש"י, הרשב"ם: "זבח לאלהים - פתח, אבל 'לאלהים' משמע- לשמו של הקב"ה. לאלהים- לאותו שאמרתי לך 'לא יהיה לך אלהים אחרים'(שמות כ, ג. ראו גם דברי שד"ל המפרש כך).
על עמדה זו בדבר זהות ה'אלהים' שבפסוק חולק הרמב"ן בפירושו לפסוק. לדבריו: "והנכון במלת 'לאלהים' בפתחות הלמד, שהם מלאכי מעלה, ונקראו 'אלהים' בהרבה מקומות ככתוב: 'אין כמוך באלהים ה'(תהלים פו, ח)... ואמר:'בלתי לה' לבדו', בעבור שהזובחים למלאכיו יחשבו לעשות חפצו שיהיו הם אמצעיים להפיק להם רצון מאתו... על כן אמר 'בלתי לה' לבדו'...".
לדעת הרמב"ן, אין לפרש את המילה 'לאלהים' שבפסוקנו כמתייחס אל האלהים האחרים, שכן עליהם כבר הוזהר עם ישראל בעשרת הדברות, אלא יש לפרש מונח זה כרומז למלאכים ובא הכתוב, לפי עמדת הרמב"ן, לאסור לא רק על זביחה לעבודה זרה ממש (איסור שנכתב כבר בעשרת הדברות בפרק כ) אלא גם למלאכים. הפסוק מלמדנו, לדעת הרמב"ן, שזביחה למלאכים אינה יכולה להוות אמצעי לזביחה לשם ה', ויש לזבוח לשם ה' לבדו.
להשלמת התמונה הלשונית יצויין כי, כפי שמציין הרשב"ם שהבאנו מדבריו לעיל, כאשר כתובה המילה לאלהים, והאות א איננה מנוקדת- ברי כי מדובר בשם קודש (ראו למשל: במדבר טו, מא: ".... להיות לכם לאלהים").
לסיכום: עסקנו הפעם בניקוד המיוחד של המילה 'לאלהים' שבפרשתנו. אגב דיון בניקוד זה הבחנו בין המקרים בהם המילה 'אלהים', משמשת כלשון קודש לבין מקרים בהם היא משמשת כלשון חול וראינו דעות שונות בשאלת משמעות המילה 'לאלהים' בפסוקנו. לבעלי הקריאה, כמובן שנודעת לאבחנה זו חשיבות עצומה, שכן אי דיוק בקריאת המילה עלול להביא את הקורא למעשה לשינוי משמעות המילה, כמו גם להזכרת שם אלקים שלא במקום הנכון.
שבת שלום
