טיפ שבועי לפרשת צו​

השבת נקרא בתורה את פרשת צו, שהיא השניה בספר ויקרא. נתמקד הפעם בטעם המפסיק תביר, שהוא מפסיק קטן לפני טיפחא, ובמשרתיו. נעשה זאת מתוך עיון בפסוק מפרשת השבוע.

בפרק ז פסוקים כט-לד עוסקת התורה בקורבן שלמים. הפסוק  הנוגע לענייננו הוא פסוק לג:"המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן. לו תהיה שוק הימין למנה". הפסוק בא ללמדנו שהכהן המתעסק בקרבן השלמים זכאי לשכר על כך. השכר הוא: החזה (פסוק לא) ושוק הימין (פסוק לב). את החזה לוקח הכהן לעצמו לאחר שהוא( הכהן) מקטיר את החלב שעליו -  למזבח (פסוק לא).

  כרקע אנטומי לדברים שלהלן נציין כי החזה הוא הבשר הנמצא מתחת לצלעות (כאשר הבהמה עומדת) מהכרס ועד לצוואר. השוק הוא ברגל הימנית האחורית (ראו משנה חולין י, ד).

פסוקנו, פסוק לג, מתייחס לשוק הימין בלבד (שוק הימין נשאר לבעלים של הקורבן, אך הוא מצווה לתת אותו לכהן, כפי שמפרשת התורה בהמשך, בפסוק לד: "כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל.. ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו..."). רש"י בפירושו לפסוק מביא לימוד של חז"ל מן הפסוק הזה לפיו כהן שהוא טמא מסיבה זו או אחרת בשעת זריקת הדמים של הקורבן או בשעה הקטר החלבים- כהן זה לא יטול חלק באכילת הבשר (ראו דיבור המתחיל: "המקריב את דם השלמים וגו'").

מבחינת פיסוק הטעמים- פסוק לג מתחלק באתנח במילה אהרן. צלע א היא הנושא של הפסוק. צלע ב מתארת את הדין החל על "המקריב", המוזכר בצלע א.

 נתמקד בצלע ב של הפסוק: המילים לו תהיה מוטעמות בדרגא ובתביר בהתאמה. התביר, שהוא  מפסיק קטן לפני טיפחא, יבוא לעיתים כטעם עצמאי ללא משרת, או אחרי אחד מן המשרתים הבאים: מרכא או דרגא. כרקע לדברים שלהלן חשוב גם להזכיר כי תביר (כמו רוב הטעמים) הינו טעם המופיע תחת ההברה המוטעמת במילה(בניגוד לפשטא או יתיב ואחרים שמקומם ביחס למילה הוא קבוע).

נשאלת השאלה: מתי  תבוא מרכא לפני תביר ומתי תבוא דרגא?

הכלל הרחב הוא, שאם בין ההברה המוטעמת במילה שלפני התביר לבין  ההברה המוטעמת בתביר יש יותר  מהברה אחת - המשרת יהיה דרגא. אך אם יש רק הברה אחת בין ההברות  המוטעמות, או ששתי ההברות  המוטעמות סמוכות זו לזו- המשרת של התביר יהא מרכא (לכלל זה יש פרטים נוספים שלא נציינם במסגרת זו. ראו: "קצור כללי הדקדוק" כלל ו פסקה ח (בתוך) תקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג, עמ' 39-38. ראו ניסוח שירי של כללי התביר במסגרת השיר של ר' יעקב תם, נכדו של רש"י, לכללי טעמי המקרא (בתוך): ש"י הלוי וינפלד, טעמי המקרא, מהדורה רביעית תשנ"ה,  עמ' נד-נז).

לדוגמא: בפסוק "ויבא משה ...." (שמות כד, יח) המילה 'ויבא' מוטעמת במרכא והמילה משה מוטעמת בתביר. כאן יש הברה אחת בלבד בין ההברות המוטעמות. לכן המשרת הוא מרכא. לעומת זאת, במילים "אהרן הכהן (ויקרא א, ז) המילה אהרן מוטעמת בדרגא מכיוון שיש הפרש של שתי  הברות בין ההברה המוטעמת במילה אהרן לבין ההברה המוטעמת במילה הכהן.

יצויין כי כלל זה עומד בעינו  גם אם אחת ההברות שבין ההברות המוטעמות בשתי המילים, מנוקדת  בחטף, כמו למשל בפסוק: "ביום זבחכם יאכל"(ויקרא יט, ו). בפסוק זה, המילה 'ביום' מוטעמת בדרגא והמילה זבחכם  מוטעמת בתביר.  במקרה זה, אנו רואים את המרחק שבין ההברות המוטעמות כמרחק של שתי הברות, למרות שאחת ההברות (האות ח במילה זבחכם) מוטעמת בחטף פתח. לצורך הכלל הזה, ההברה החטופה נחשבת אף היא כהברה.

 לעומת זאת כאמור, כאשר בין שתי ההברות המוטעמות יש  רק הברה אחת, גם אם הברה זו מוטעמת בחטף- במקרה כזה תבוא מרכא  במילה שלפני התביר, כגון: "ההר הטוב"  (דברים ג, כה) המילה ההר  בפסוק זה מוטעמת במרכא.

 ואולם, לכלל זה יש חריגים, והעוסקים בכלל זה מציינים זאת במפורש: "וי"ג יוצאין מכלל זה, שהמשרת דרגא אע"פ שאין בין המשרת לתביר רק מלך אחד או מלך וחטף מובלע..."(ו. הינדנהיים, משפטי הטעמים, שער ב פרק א . ראו גם הדיון שם לגבי זהותם של אותם שלוש עשרה מקומות).

והנה אחת הדוגמאות לחריג זה מצויה בפרשתנו, בפסוק שאותו הזכרנו בתחילת  הדברים: "לו תהיה שוק הימין למנה". המילה לו מוטעמת בדרגא, למרות שבינה לבין ההברה המוטעמת במילה "תהיה" יש רק הברה אחת, ועל פסוק זה מובאת בפירוש מענה לשון  לפסוקנו(בתוך תיקון קוראים סימנים, שם)  ההערה דלקמן:"זה אחד מן י"ג מקומות יוצאים מהכלל שהמשרת דרגא. אע"פ שאין בין המשרת לתביר רק מלך אחד או מלך וחטף מובלע" (ראו דיון נוסף בכלל זה בפירוש מענה לשון לבראשית יב, כ).

לסיכום: עמדנו הפעם על דמותו של המשרת של הטעם המפסיק תביר. ראינו שיש לו שני משרתים, דרגא ומרכא. סקרנו את הכלל הקובע אימתי יבוא מרכא ואימתי תבוא דרגא במילה שלפני התביר והבאנו דוגמאות ליישום הכלל. כמו כן עמדנו על כך כי לכלל זה יש יוצאים מן הכלל ואחד מן המקרים היוצאים מן הכלל, מצוי בפרשתנו.

שבת שלום

​