טיפ שבועי לפרשת שמיני
השבת נקרא בתורה בפרשת שמיני, הפרשה השלישית בספר ויקרא.
פרשת שמיני עשירה בטעמים נדירים יחסית (שלשלת, שילוב של תרי גרשין ותלישא) ובסימנים שונים, המציינים את פעולם של חכמים, בספירת הפסוקים, המילים והאותיות שבתורה.
במימרא המובאת במסכת קידושין שבתלמוד הבבלי (ל, א) נאמר: "... לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו דגחון (ויקרא יא, מב) חציין של אותיות של ספר תורה, 'דרש דרש' (ויקרא י, טז) חציין של תיבות..."(על פירוש המילה סופרים במימרא תלמודית זו, ראו מחלוקתם של רש"י ותוספות בפירושם לסוגיה).
שתי "נקודות האמצע" מצויות בפרשתנו ונדון בהן לפי סדרן בפרשתנו.
נתמקד תחילה בסימן "דרש דרש חציין של תיבות". הפסוק במלואו הוא : "ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף. ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרם לאמר"(י, טז)(על פשר הכפילות 'דרש דרש' ראו פירושו של רש"י לפסוק).
לאחר הפרשה הטראגית של מות שני בני אהרן הגדולים, נדב ואביהוא (י, א-ב) ביקש משה לדעת מה נעשה עם שעיר החטאת שנצטוו בני ישראל להביא ביום השמיני לימי המילואים (ט, ג). משה מגלה ששעיר החטאת נשרף וכי בני אהרן שנותרו בחיים, אלעזר ואיתמר, לא אכלו את המגיע להם מקרבן החטאת הזה (ויקרא ו, יט וכן פסוק כב). כיוון שראה משה כך – קצף עליהם.
הפסוק מתחלק באתנחתא במילה שרף, בין שתי הפעולות שביצע משה: דרש דרש(צלע א) , ויקצף( צלע ב).
נתמקד כאמור בצמד הפעלים דרש דרש. במימרא שבתלמוד נקבע כי צמד מילים זה הוא חציין של תיבות. דא עקא, שבקביעה זו קיים קושי שכן ספירה מדוקדקת של מספר המילים שבתורה מגלה כי מילים אלה נמצאות הרבה לאחר נקודת האמצע של המילים בתורה (מבחינת מספרן). בתורה יש 79980 מילים, ואילו המילים דרש דרש הן המילים ה 40921 וה- 40922 מתחילת פרשת בראשית (הנתונים דלעיל וכן הרעיון לטיפ השבועי הפעם, נלקחו מתוך מאמרו של פרופ' עלי מרצבך "חציין של תיבות" דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, מס' 334 נמצא באתר אוניברסיטת בר אילן במרשתת. על אי התאמה זו זו ראו גם: י. עופר וא. לובוצקי,"המסורה למקרא כנוהל תיקון שגיאות" תרביץ רבעון למדעי היהדות שנה פב חוברת א (תשע"ד) עמ' 113-89, ראו בפרט עמ' 94-93 והערה 7 שם. כמו כן ראו ערך סטטיסטיקות של התנ"ך בוויקפדיה. כל ההפניות להלן לוויקפדיה יהיו לערך זה).
פתרון מעניין לאי התאמה זו שמציג פרופ' מרצבך במאמרו הוא שאין המילים דרש דרש חציין של מילים, כלומר נקודת האמצע של התורה מבחינת מספר המילים שבה, אלא נקודת האמצע של מילים כפולות, דהיינו מדובר על מקרים בהם באות שתי מילים רצופות באותו כתיב אך בניקוד שונה. לפי ספירה שנעשתה, קיימים בתורה לפי ספירתו 89 מקרים כאלה, והצמד דרש דרש הוא הצמד ה – 45, כלומר נקודת האמצע מבחינה מספרם של המקרים הללו (יצויין כי הסבר מעין זה שהציע פרופ' מרצבך, כבר מובא משמו של הרב פנחס זלמן סגל הורביץ בספרו אהבת תורה שיצא בפולין לפני כ - 110 שנים. ראו בוויקיפדיה ובהערה 19 שם).
והנה בדרך זו ניתן גם להבין גם חלק אחר של מאמר חז"ל זה: "ואו דגחון חציין של אותיות". כאן מכוון מאמר חז"ל לפסוק מב בפרק יא. כאמור, אף פסוק זה נמצא בפרשתנו, בפרשת מאכלות אסורות, וזה נוסח הפסוק במלואו: "כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ. לא תאכלום כי שקץ הם"(לפירוש זהותם של "ההולכים" בפסוק ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק). הוא"ו במילה גחון היא גדולה (הפסוק מתחלק בין פירוט סוגי בעלי החיים האסורים, המפורטים בצלע א, לבין האיסור עצמו המפורט בצלע ב).
והנה חז"ל קבעו כי "וא"ו דגחון הוא חציין של אותיות של ספר תורה".
בתורה יש כ – 80,000 מילים, ולכן, כך לטענת פרופ' מרצבך " אין זה מעשי לבקש מאדם לספור 80,000 מילים". כך גם לעניין האותיות. לדעתו, אין לפרש כי כוונת המאמר היא שהאות וא"ו במילה גחון היא האות האמצעית במניין האותיות שבתורה. פירוש מאמר חז"ל הוא אחר, והוא: האות וא"ו במילה גחון היא האות האמצעית בין האותיות המיוחדות (גדולות, קטנות וקטועות). בתורה יש רק 17 מקרים כאלה והמילה גחון היא המילה האמצעית ברשימה (יצויין כי גם הסבר זה לפרשנות מאמר חז"ל בדבר האות וא"ו במילה גחון כבר הוצע על ידי חכמים קודמים. ראו בוויקיפדיה. דיון נרחב בנושא מספר הפסוקים, המילים והאותיות שבתנ"ך ראו במאמרו של פרופ' מנחם כהן העוסק בנושא זה. ראו איזכורו ברשימת הפרסומים שלו המצויי בעיוני מקרא ופרשנות כרך ז, מנחת ידידות והוקרה למנחם כהן, רמת גן תשס"ה, עמ' 22).
לסיכום: הפעם חרגנו ממנהגנו ועסקנו במספר האותיות והמילים שבתורה ולאוו דווקא בטעמי המקרא. עשינו זאת מתוך עיון בדרשת חז"ל שעסקה בכך והבאנו הצעה מעניינת להבנת דרשת חז"ל באופן המתיישב עם מספר המילים והאותיות הידוע לנו.
שבת שלום
