טיפ שבועי לפרשת מצורע

הפעם נשוב ונתחבט בשאלה, האם ניתן להביא ראיה מ"דעת בעלי הטעמים" לטובת עמדה מסויימת בפרשנות פסוק. נעשה זאת באמצעות עיון בפסוק מפרשת השבוע, פרשת מצורע (ראו דיון דומה לדיון שלפנינו, בטיפ השבועי לפרשת תרומה לשנה זו).

פרשת מצורע עוסקת  בראשיתה (פרק יד), בקורבן שעל המצורע להביא לאחר שנרפא מנגע הצרעת .

והנה, בפרק יד פסוק טז אנו קוראים: "וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית. והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'". הפסוק מתחלק באתנח במילה 'השמאלית'. על פני הדברים, הנימוק לחלוקה זו ברור מאוד: צלע א מתייחסת לטבילה ואילו צלע ב- להזאה.

לכאורה משתמע מן החלוקה הזו כי המילים "שבע פעמים לפני ה"( שבצלע ב), מתייחסות להזאה בלבד, כלומר. הכהן טובל טבילה אחת, ומזה שבע פעמים.

  ואולם במשנה (נגעים יד, י) נאמר: "...טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים. על כל הזיה טבילה" (דין דומה נאמר גם בפרה אדומה. ראו משנה פרה ג, ט). מלשון המשנה משתמע, כי המילים "שבע פעמים לפני ה'" שבפסוקנו, מתייחסות הן להזאה והן לטבילה.

ואכן, ר' עובדיה (ירא) מברטנורא (רב ופוסק שחי באיטליה ועלה לארץ ישראל ושימש כפוסק ורב העיר ירושלים. חי במאות ה 16-15) בפירושו למשנה זו מבהיר: "על כל פעם שמזה, טובל אצבעו בשמן, ולא שיטבול אצבעו פעם אחת ויזה מאותה טבילה שתים ושלש הזיות, ד'שבע פעמים' אטבילת אצבעו נמי קאי ".

יוצא אפוא לכאורה כי פיסוק הטעמים אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה שבמשנה.

והנה רלב"ג (ר' לוי בן גרשום. פרשן מקרא ופילוסוף שחי בפרובנס בין השנים 1344-1288) בפירושו לפסוקנו, מפרש את הפסוק בהתאם להלכה שבמשנה: " הנה ההזאה הזאת היא לצד המערב כנגד קדש הקדשים, שנאמר 'לפני ה' ועל כל הזאה והזאה תהיה טבילה".

אכן, חלוקת הפסוק לשתי צלעות תומכת לכאורה בעמדה לפיה היתה  טבילה אחת ולאחריה שבע הזאות, וזאת כנגד ההלכה שבמשנה. ואולם יתכן לדעתנו להציע כי לאופן חלוקת פסוקנו לשתי צלעות, יש הסבר אפשרי אחר.

כידוע, לטעמי המקרא, יש מספר תפקידים. הראשון - הם משמשים כתווי נגינה (כל עדה ונגינתה). השני - הם מציינים, על פי רוב, את מקום ההטעמה של המילה, מלעיל או מלרע. השלישי -  הם משמשים כמערכת מסועפת של סימני פיסוק (ראו: מ. פרלמן, "טעמי המקרא ותפקידיהם", תדפיס מתוך ספר ההפטרות מפוסק על פי טעמי המקרא, תל אביב תשמ"ג, עמ' י- כה).

אשר  לתפקיד השלישי של הטעמים, קרי, היותם משמשים כמערכת סימני פיסוק, הדגישו מלומדים עיקר חשוב בעניין זה והוא: מאחר שלטעמים תפקיד  גם בתחום הנגינה ולא רק בתחום חלוקת הפסוק, הרי שלפעמים סוטים בעלי הטעמים מן החלוקה ההגיונית של הפסוק, כדי להתאים את הפסוק לנגינה(ראו: י. ברויאר, "מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים" (בתוך) ספר היובל לרב מרדכי ברויאר אסופות מאמרים במדעי היהדות כרך א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 241-191  בעמ' 222 למאמר וראו הערה 86 שם).

לאור עיקרון חשוב זה, קבעו אותם חוקרים, כי אין להיתפס בהכרח למסקנה לפיה, בעלי הטעמים ביקשו לחלוק על ההלכה, כאשר אנו מוצאים שהם מחלקים פסוק בצורה מסויימת, שהפרשנות העולה ממנה נחזית להיות בניגוד להלכה(ראו דוגמאות במאמרו הנ"ל של י. ברויאר). 

 לכן, ובמידת הזהירות הנדרשת בעניין זה, ובהיות הטעמים סימנים גרפיים שאנו מנסים לדובב אותם ולהפיק מהם פירוש לפסוק, הרי שלדעתנו ייתכן לומר כי אף בפסוקנו, לא היתה כוונת בעלי הטעמים באופן חלוקתם את הפסוק, לשלול את דברי המשנה במסכת נגעים. ייתכן שחלוקת הפסוק לשתי צלעות, נעשתה מטעמים של נוחות הקריאה והנגינה של הפסוק, ותו לא ולכן אין לראות בה בהכרח הכרעה כנגד ההלכה שבמשנה.

זאת ועוד: בכמה פסוקים  אנו מוצאים דרך חלוקה דומה לדרך החלוקה של פסוקנו (אני מודה לדר' לאה הימלפרב שהסבה את תשומת ליבי לפסוקים אלו, בהקשר לטיפ שבועי זה). כך למשל הפסוק שבפרשת ויקרא: "וטבל הכהן את אצבעו בדם. והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש" (ד, ו). פסוק זה מתחלק, כפסוקנו, באופן שממנו משתמע לכאורה כי טבילה אחת היתה ושבע הזאות. ואולם כאמור, לאור התפקיד המוזיקלי של הטעמים ולאור נטייתם לאזן בין אורכי הצלעות, אין לראות בהכרח בחלוקה זו כהכרעה לפיה היתה רק טבילה אחת ושבע הזאות.

וכן בפסוק בפרשתנו: "והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים. וטהרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה"(יד, ז). הפסוק מתחלק באתנח במילה פעמים. בדוגמה זו ברור כי מדובר בשבע הזאות, שכן צלע א אינה מתייחסת לכל פעולה אחרת. אשר לצלע ב, שילוח הציפור- ברור שמדובר בפעולה חד פעמית.

חרף לשון הפסוק,  מעיר רלב"ג: "אחשוב שכבר יתבאר בלשון התורה, כי על כל הזאה טבילה. רוצה לומר שיזה ויטבול שבע פעמים". נראה מדברי הרלב"ג כי העיקרון המופיע במשנה שהבאנו לעיל,  חל בכל המקומות בהם יש הזאה, אף אם הטבילה אינה מוזכרת כלל בפסוק (אם כי, בניגוד לפסוקנו, בו מפורטות שתי הפעולות, הטבילה וההזאה, והמשנה מפרשת "על כל הזאה טבילה", בפסוק ז,  מפורטת פעולת ההזאה בלבד. חרף עובדה זו מוצא הרלב"ג לנכון להבהיר, כאמור, כי שתי הפעולות מתקיימות, ההזאה והטבילה וכי כל אחת מהן נעשית שבע פעמים).

נמצאנו למדים אפוא כי המבנה של הפסוק שלנו הוא מבנה שכמותו מצאנו  בכמה  מקומות בתורה, וכאמור, יתכן שהוא נובע  מטעמים של נוחות קריאה או מטעמים מוזיקליים. לפיכך, בפסוקנו, אין לראות בהכרח בחלוקת הפסוק באתנח במילה 'השמאלית' כמתנגשת עם ההלכה המופיעה במשנה במסכת נגעים.

לסיכום: בחנו הפעם פסוק בפרשת השבוע, והיצגנו  את הפרשנות המשתמעת ממנו וכנגדו  את דברי המשנה במסכת נגעים. אנו סבורים כאמור, כי  גם אם רואים אנו כי חלוקת הפסוק תומכת בעמדה מסויימת, הרי שייתכן שחלוקה זו  נעשתה  מטעמים של נוחות קריאה גרידא תוך יצירת מבנה נוח לקריאה בפסוק( כפי שראינו בכמה דוגמאות) ועל כן לא ניתן להסיק ממנה מסקנה פרשנית חד משמעית לגבי עמדת בעלי הטעמים בשאלה ההלכתית שנידונה במשנה.

שבת שלום

​