טיפ שבועי ליום טוב ראשון של פסח

 השבת, יום טוב ראשון של פסח,  נקרא בתורה, בשני ספרים. בספר הראשון נקרא חלק מפרשת בא שבספר שמות (יב, כא-נא), ובספר השני נקרא מפטיר בפרשת פנחס שבספר במדבר.

בעבר (טיפ שבועי לפרשת בא) עסקנו בכמה מקרים, שבהם מהווה מקום האתנחתא לא רק מקום המחלק את הפסוק שבו הוא נתון לשתי צלעות, אלא שהוא גם משמש כסוף לציטוט נרחב יותר המשתרע על כמה פסוקים ומסתיים באמצע פסוק. הפעם נביא דוגמה נוספת למקרה כזה, אף היא מתוך פרשת בא, ומתוך  אותו חלק בפרשת בא שנקבע כקריאה ליום טוב ראשון של פסח.

כרגע לדוגמא שנביא להלן נזכיר שוב, כי  על פי כללי פיסוק הטעמים,  כל פסוק מתחלק לשני חלקים. בדרך כלל טעם האתנח הוא זה שמחלק את הפסוק לשניים. בטיפים שבועיים בעבר, עמדנו לעיתים על טעם חלוקת כל פסוק באתנח, דווקא במקום בו נקבע ולא במקום אחר.

והנה, בטיפ השבועי לפרשת בא עמדנו על  תופעה מעניינת לפיה, בניגוד  לדיבור המודרני, בתורה, לעיתים נושא המשפט או הדובר מתחלפים באמצע פסוק (נושא מתחלף -  בראשית טו, ו ובדברי רש"י שם ובדברי רמב"ן החולק עליו. וכן ראו דברים כו, ה ובדברי רש"י, ובדברי רשב"ם וספורנו החולקים עליו. דובר מתחלף –  בראשית ל, טו: שם לב, כז).

תופעה אחרת היא, שלעיתים, התורה מספרת לנו על דברי מאן דהוא, ודבריו משתרעים על פני יותר מפסוק אחד. מקרה מורכב יותר הוא מקרה בו נקודת האתנח בפסוק, מסיימת את מאמר אותו דובר (גם אם המאמר עצמו התפרס על פני כמה פסוקים), ולא סוף הפסוק. במקרים אלה, צלע ב של הפסוק עוסקת בעניין אחר. נביא הפעם למקרה אחרון זה  דוגמה נוספת.

בפרק יב פסוקים  כא-כז מובאים דברי משה אל זקני ישראל בכל הנוגע לקיום מצוות הקרבת קרבן הפסח: "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם..."(כא). בפסוק כא האתנח נתון תחת המילה 'אליהם' ומכאן ואילך מובאים דברי משה. דברי משה נמשכים עד אמצע פסוק כז: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל...". המילה 'הציל', המסיימת את דברי משה , מוטעמת באתנח, ואילו צלע ב שלאחריה היא קצרה: "ויקד העם וישתחוו"(לשימוש  המעורב בלשון יחיד ובלשון רבים ביחס למילה "העם" ומילים נוספות כדוגמתה, ראו: ש. קוגוט, "פשט ודרש המתמודדים עם שאלת התאם הגוף לשמות קיבוציים במקרא" (בתוך), א. שנאן וישראל י. יובל (עורכים), דברי חכמים וחידותם- פרשנות התנ"ך בספרות חז"ל וימי הביניים-  ספר יובל לכבוד חננאל מאק, ירושלים תשע"ט, עמ' 331-311). במקרה זה, האתנח מחלק את הפסוק לשתי צלעות, אך גם מסיים את דברי משה המשתרעים על פני כמה פסוקים!!! (לעניין השינויים שבפיסקה זו בין המונחים  'זקני ישראל' לבין 'העם', לבין 'בני ישראל' ראו הסברו של מלבי"ם (מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר. חי ברומניה 1809-1879) בפירושו לפסוק כא ולפסוק כה).

לדעתנו,  מאחר שהאתנח שבפסוק כז גם "סוגר" או "מסיים" את כל  הנאום של הדובר, נאום שמשתרע על פני כמה פסוקים, הרי שעל הקורא בתורה בציבור (ולא רק) להשתהות קמעא יותר מן הרגיל בטעם האתנח, כדי להדגיש, שאתנח זה לא רק מחלק את הפסוק לשני חלקים, אלא גם מסיים למעשה את מאמרו השלם של הדובר (בדוגמה שלנו- משה.)(ראו דוגמה נוספת למקרה כזה בדברים  כו, ג-י- פרשה המכונה "מקרא ביכורים", שאנו דורשים בה בליל הסדר).

לסיכום: הבאנו הפעם דוגמה נוספת  לפסוקים שבהם לחלוקת הפסוק בטעם המפסיק אתנח יש חשיבת מיוחדת, בהיותה קוטעת מאמר המשתרע על מספר פסוקים  ועל כן הבענו את דעתנו לפיה במקרים כאלה על בעל הקורא  לבטא זאת באמצעות הפסקה גדולה מן הרגיל לאחר קריאת המילה המוטעמת באתנח.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח

טיפ שבועי פסח.doc

Edit Post Text