טיפ שבועי לשביעי של פסח
במרכזה של קריאת התורה שנקרא מחר, שביעי של פסח, עומדת פרשת קריעת ים סוף והנס הגדול שארע לעם ישראל על הים, שבעקבותיו נאמרה "שירת הים" על ידי משה ובני ישראל (שמות טו, א-יט) , וגם נאמרה שירה על ידי מרים הנביאה (טו, כ-כא) .
במדרש יש אפיון מעניין של הניסים שנעשו לעם ישראל "במים" וכך אומר המדרש (דברים רבה ג, ח): "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן (דברים ט, א) הלכה- אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר: ברוך שהכל נהיה בדברו. ר' טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונם. רבנן אמרי: בא וראה כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאם אלא על המים. כיצד? עד שהן במצרים עשה להם ניסים ביאור. אמר ר' יצחק: היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מן הנהר. המצרי שותה דם וישראל שותה מים. וכשיצאו בני ישראל ממצרים לא עשה להם ניסים אלא על המים שנאמר: 'הים ראה וינס'(תהלים קיד, ג). מה ראה? ר' נהוראי אמר: ראה שם המפורש חקוק על המטה ונקרע. ר' נחמיה אמר: כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע שנאמר '...ראוך מים יחילו'(תהלים עז, יז) . באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים עשה להם שם נסים. מנין? שנאמר: 'ויורהו ה' עץ...' (שמות טו, כה) . בסלע עשה להם ניסים במים. מנין? שנאמר: '...ודברתם אל הסלע'(במדבר כ, ח). בבאר עשה להם נסים ואמרו שירה שנאמר: 'אז ישיר ישראל...' (במדבר כא, יז). אמר להם משה: הוו יודעין שכל נסים שעשה לכם הקב"ה לא עשה אלא על המים ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ, עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן".
המים מהווים אפוא מקור מרכזי לעשיית נסים לעם ישראל כפי שמציין המדרש.
ובשירת הים נאמר: "נשפת ברוחך כסמו ים. צללו כעופרת במים אדירים" (טו, י) - מעיון ראשוני בפסוק נראה כי הוא מתאר את נפילת המצרים במימי ים סוף, כאשר המצרים צללו כעופרת ב"מים אדירים", כלומר- מים עזים, חזקים.
זו הפרשנות העולה גם מן הכתוב בספר נחמיה, שם נאמר:"והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה. ואת רדפיהם השלכת במצולת כמו אבן, במים עזים" (ט,יא). שוב מתוארת קריעת ים סוף באמצעות תיאור המים כמים אדירים- עזים- חזקים.
ואולם, קיימת גישה שונה לפירוש הפסוק. אנו למדים על גישה זו ממקור הלכתי דווקא, דברי ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (חי בפולין בין השנים
1933-1839. בעל החיבור ההלכתי משנה ברורה (פירוש על שלחן ערוך חלק אורח חיים) בהלכות ברכות סימן נא סעיף קטן יז שם כותב בעל המשנה ברורה כי באמירת שירת הים בתפילה יש להפסיק בין המילה "במים" לבין המילה "אדירים", שכן המילה אדירים אינה מתייחסת למים, אלא למצרים!!!
לפי פירוש זה, שיעור הכתוב הינו "צללו כעופרת במים - אדירים" - המצרים האדירים, צללו כעופרת בתוך המים.
מה היסוד לפירוש זה? הנה מצאנו מדרש שמפרש כך את הפסוק.
בגמרא במסכת מנחות (נג, א) נאמר: "…פתח ואמר 'אמרת לה', ה' אתה טבתי בל עליך(תהילים טז, ב). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם. אמר לה: טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם ליצחק וליעקב שהודיעוני תחילה בעולם שנאמר: 'לקדושים אשר בארץ המה ואדרי כל חפצי בם' (תהלים טז, ג) כיוון דשמעיה דקאמר אדיר פתח ואמר: יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים: יבוא אדיר- זה הקדוש ברוך הוא דכתיב: 'אדיר במרום ה'(תהלים צג, ד) ויפרע לאדירים - אלו ישראל שנאמר: 'ואדירי כל חפצי בם'(תהלים טז, ג). מאדירים - אלו המצרים דכתיב: 'צללו כעופרת במים אדירים'(שמות טו, י) . באדירים - אלו מים כדכתיב: 'מקולות מים רבים אדירים משברי ים' (תהלים צג, ד) …". מן המדרש הזה אכן עולה כי המצרים הנם האדירים.
שתי הגישות הללו לפירוש המילה 'אדירים' קיימות בפרשנות לפסוקנו. ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא. פרשן מקרא. נולד בטודלה שבספרד במאה ה- 11) בפירושו לפסוק אינו מקבל את דברי המדרש ואומר "ובמים אדירים דבק עם צללו, כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת". כלומר, לשיטת ראב"ע, המים הם האדירים.
לעומתו, ר' עובדיה ספורנו (חי באיטליה במאה ה – 16) בפירושו לפסוקנו מקבל דעת המדרש בעניין זה באומרו: "אדירים- שרים וראשי עם צללו כעופרת במים, ומהם היו השלישים על כלו".
מה דעת טעמי המקרא? לכאורה ברור שטעמי המקרא תומכים בגישת ראב"ע וכותב על כך ר' יצחק בן אריה יוסף דב בער זליגמן בסידורו עבודת ישראל (בפירושו לשירת הים) : "…אומנם במחילת כב' תורתו לא יתכן פרוש כזה לפי התרדפות הטעמים, ולפיהם מילת אדירים תואר היא למצרים, כי תיבת 'כעופרת' היא מוטעמת בזקף ולעולם הזקף מפסיק יותר מהטפחא שלאחריו ועל כן מים דבק עם אדירים וכמו שפירש הראב"ע ("ובמים אדירים דבק עם צללו, כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת") ואם היה כפירוש ספורנו ("אדירים- שרים וראשי עם צללו כעופרת במים ומהם היו השלישים על כלה…") היה לו להטעים….ואחרי הדברים ואמת האלה אין טעם של הפסקה בין 'מים' ובין 'אדירים' אלא שלא יבלעו מ"ם שבסוף "במים" וא"לף שבראש אדירים זו בזו…"ׂׂׂ.
על פי גישה זו, טעמי המקרא תומכים בגישה לפיה המים האם האדירים, ולא המצרים, שכן המפסיק שבמילה כעופרת הוא זקף, הגדול בכח הפסקו מן הטפחא שתחת המילה במים, שלאחריו.
וכיצד תתיישב גישה זו עם הדרישה ההלכתית להפרדת המילים בתפילה? על כך כותב בער, כי הדרישה ההלכתית לא נבעה מהפירוש לפיו ה'אדירים' הם המצרים, אלא ההלכה נועדה, כבמקרים רבים אחרים, למנוע הבלעה של אותיות ובמקרה דנן, הכוונה היא למנוע את היבלעות האות 'מם' הסופית במילה 'במים' באות 'אלף' של המילה 'אדירים' שלאחריה. דרישה להפרדה מסוג זה אנו מכירים ממקרים רבים בהלכה (בקריאת שמע וכד'. ראו למשל דברי הרמב"ם הלכות קריאת שמע ב, הלכות ח-ט). יוער כי בעל הפירוש 'מענה לשון' (בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג) מעיר על פסוק זה: "ינגן יפה הטפחא כדינו, דלפי המדרש 'אדירים' הם המצרים... ולפי הפשט הם המים, ומ"מ למעשה אנו מנגנים הטפחא כמשפטה".
לסיכום: ראינו אפוא שתי גישות לפירוש המילה 'אדירים' בפסוקנו. למדנו גם כי טעמי המקרא יכולים לסייע לנו בפירוש הפסוק והסברנו את הרקע לדברי בעל ה'משנה ברורה' בעניין דרך הפרדת המילים בקריאת שירת הים בתפילה.
חג שמח ושבת שלום
Edit Post Text
