טיפ שבועי לפרשת קדשים- הפטרת 'מחר חדש'
/
השבת נקרא בתורה בפרשת קדשים. נעסוק הפעם, שוב, בהיררכיה בין הטעמים המפסיקים, ובחשיבות הנשימה הנכונה בקריאת הפסוקים בטעמי המקרא. שלא כהרגלינו, נעשה זאת הפעם באמצעות עיון בפסוק מן ההפטרה שבה נקרא השבת.
נקדים ונציין כדברי רקע, כי לקריאת התורה בציבור בשבת בבוקר נלווית כידוע ההפטרה, קטע מדברי נביאים. בדרך כלל הקטע שנבחר כהפטרה קשור בקשר כזה או אחר לפרשה הנקראת בתורה באותה השבת. ואולם במקרים מסויימים אין קשר כזה. אחד המקרים בהם קוראים בהפטרה שאינה קשורה לפרשת השבוע הוא כאשר השבת שבה נקראת ההפטרה חלה בערב ראש חודש. במקרה כזה, קוראים את ההפטרה בספר שמואל א, כ : ויאמר לו יהונתן מחר חדש..."(פסוק יח) ונראה בעליל כי על שם הפסוק הראשון של ההפטרה נבחר קטע זה להיות הפטרה בשבת שהיא ערב ראש חודש (ראו פירוש מענה לשון (בתוך) תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג).
מערכת ההפטרות ככלל, היא מערכת מורכבת ומסועפת של פרקי נבואה שהוצמדו, בתהליך הדרגתי, לקריאה בצמידות לקריאת פרשת השבוע בשבתות, ובקריאת התורה שהונהגה בחגים (סקירה מלאה של התהליך הזה חורגת כמובן מתחום הטיפ השבועי. ראו אודותיה : ח. מאק, "מפטירין בנביא- הקדמה",(בתוך), א. אלדר (עורך), מפטירין בנביא- עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ' 22-11).
בברייתא(משנה חיצונית) המובאת בבבלי מגילה לא, א מפורטות הפטרות רבות שהוצמדו לקריאת התורה במועדים. בין הייתר נאמר שם: "ראש חדש שחל להיות בשבת מפטירין 'והיה מדי חדש בחדשו' (הכוונה להפטרה שאנו נוהגים לקרוא בשבת ראש חודש מתוך פרק סו בספר ישעיהו, שהפסוק המצוטט הוא הפסוק האחרון שלה. נ.ו) . חל להיות באחד בשבת, מאתמול מפטירין 'ויאמר לו יהונתן מחר חדש'(וראו דברי תוספות שם בדיבור המתחיל 'מפטיר').
ההפטרה שנוהגים לקרא בשבת שלפני ראש חודש החל ביום א היא חלק ממערכת הפרקים בספר שמואל א שעניינה רדיפותיו של שאול אחרי דוד ובריחותיו של דוד מפני שאול. ההפטרה מתחילה בפרק כ פסוק יח ומסתיימת בסוף הפרק (לדיון בתוכן ההפטרה עצמו וברקע להצמדתה לקריאה בשבת החלה בערב ראש חודש ראו: מ. ליכטנשטיין, "הפטרת מחר חודש". פורסם באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון במרשתת: א. סמט, "הפטרת מחר חודש"( סיכום שנערך על ידי תלמידים). פורסם באתר ybm.org.il).
סיפור ההפטרה מתחיל ב"סימן" שנותן יהונתן, בן שאול, לדוד, המורה לו להיעדר מסעודת ראש חודש בבית שאול. יהונתן אומר לדוד להסתתר במקום הנקרא "האבן האזל" (פסוק יט. וראו בפירושו של רש"י שם: 'אבן שהיתה אות להולכי דרכים'). יהונתן עצמו ישלח נער למצוא את החיצים אשר הוא(יהונתן עצמו) יירה והוא קובע סימן שלפיו דוד ידע האם יכול לצאת ממחבואו ולהתקרב אל יהונתן או שעליו להתרחק ולברוח. במשך ההפטרה, מתואר כעסו של שאול על יהונתן בנו על "התירוצים" שהוא מספק אודות הסיבה להעדרותו של דוד מסעודת ראש החודש. יהונתן מבין מהתנהגותו של אביו שאול, כי כלה ונחרצה מעם שאול להמית את דוד וכי לא ניתן עוד לפייס ביניהם (כ, לג).
בהתאם לסימן שסיכמו ביניהם מראש, יהונתן ודוד, יהונתן שולח את הנער ואומר: "הלא החצי ממך והלאה"(כ, לז. על פי הסימן שנקבע ביניהם - זה הסימן שעל דוד לברוח, כי שאול מבקש להורגו).
הפסוק שבמרכז עיוננו הפעם הוא פסוק מא: " הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים. וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל". בפסוק יש כמה עניינים הטעונים ביאור, אך נתמקד בהיבט הנוגע לטעמי המקרא.
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'פעמים'. הפסוק מתאר ארבע פעולות שמבצע דוד, ונראה כי בעלי הטעמים חצו את הפסוק, בין שתי פעולות שהותירו בצלע א(קם, ויפל וישתחו- נראה כי 'ויפל' ו'וישתחו' נחשבים כפעולה אחת, בפרט לאור מה שנבאר להלן). בצלע ב יש שני פעלים הדדיים: וישקו, ויבכו).
נתמקד בצלע א: "הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים". המילים 'שלוש פעמים'- לאיזו פעולה הן מתייחסות? האם לנפילה אפיים? האם להשתחוויה? או שמא לשתיהן? בעלי הטעמים הטעימו את המילה וישתחו בטעם טיפחא. המילה 'וישתחו' "סוגרת" אפוא על הביטוי 'ויפל לאפיו ארצה וישתחו (הטיפחא מפסיק גדול מן התביר שבמילה 'ארצה'). נמצאנו למדים כי על פי פיסוק הטעמים, המילים 'שלוש פעמים' מתייחסות הן לנפילת אפיים והן להשתחוויה.
מה בין נפילת אפיים לבין השתחוויה? כדי להבין זאת ניתן להיעזר בפירוש פסוק המשתמש בביטוי דומה ובדברי חז"ל על אותו פסוק. בפרשת חיי שרה, כשהתורה מתארת את הדיאלוג שבן העבד לבין רבקה, לאחר שהיא השקתה אותו ואת גמליו נאמר: "ויקד האיש וישתחו לה'"(בראשית כד, כו).
חז"ל מבארים את ההבדל שבין 'קידה' לבין 'השתחוויה': "תנו רבנן : קידה- על אפים שנאמר 'ותקד בת שבע אפים ארץ'(מלכים א א, לא). כריעה - על ברכים שנאמר 'מכרע על ברכיו' (מלכים א ח, נד) השתחואה- זו פישוט ידים ורגלים, שנאמר: 'הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" (בראשית לז, י)(בבלי ברכות לד, ב).
שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק בפרשת חיי שרה, מאמץ במקרה זה את דעת חז"ל, ואלו דבריו: "נראה כדברי רז"ל(ברכות לד ע"ב) קידה על אפים, ר"ל(רצונו לומר. נ"ו) הגעת הקדקד לארץ(מה שלא ייתכן אלא אחרי הכריעה על ברכיים) והשתחויה פישוט ידים ורגלים, ר"ל שכל הגוף נוגע בארץ"(על יחסו של שד"ל לפרשנות חז"ל למקרא בכלל ראו בספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו- ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 401-345. על יחסו של שד"ל לטעמי המקרא ראו שם בעמ' 205-185).
מהצירוף של טעמי המקרא לפסוקנו לדברי חז"ל בברכות עולה כי דוד ביצע כל אחת משתי הפעולות: נפילה על אפיים והשתחוויה - שלוש פעמים. דוד לא הסתפק בהשתחוויה משולשת, אלא לאחר כל אחת מההשתחוויות, קם ונפל על אפיו מחדש.
והנה רלב"ג (ר' לוי בן גרשום. פרשן מקרא ומדען שחי בפרובאנס בין השנים 1344-1288) בפירושו לפסוקנו מפרש : "והרגיש דוד כי אין שם איש ולזה שלח יהונתן נערו, וקם דוד מהמקום שהיה נסתר בו, ונתן תודה ליהונתן, והשתחוה לו שלש פעמים....". נראה לכאורה כי רלב"ג מפרש כי רק ההשתחוויה היתה שלוש פעמים, בעוד שנפילה על אפיים ארצה היתה רק פעם אחת. אם נכונה הבנתנו את דברי הרלב"ג, הרי שפירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.
הלכה למעשה בקריאת הפסוק על פי הטעמים יש לדעתנו להדגיש את העובדה לפיה הן הקידה והן ההשתחוויה נעשו 3 פעמים, וניתן לעשות זאת באמצעות נשימה ארוכה יחסית לאחר תיבת הטיפחא (כלומר, לאחר המילה וישתחו. לעיון בדוגמאות רבות נוספות של שיבושי קריאה נפוצים הנובעים מטעות בהבנת היחס שבין תביר לבין טיפחא ובשיבושים נוספים ראו: ש. קוגוט, "פיסוק טעמים המשתבש בקריאה המנוגנת הרווחת" (בתוך) רפאל יצחק (זינגר) זר ויוסף עופר (עורכים), ישראל - מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין, ירושלים תשע"א, עמ' 234-205).
לסיכום: שבנו לעסוק הפעם בהררכיה בין הטעמים המפסיקים והדגמנו את חשיבות הנשימה הנכונה בקריאת פסוקים בטעמיהם. הפעם עשינו זאת באמצעות פסוק מתוך ההפטרה שנקרא השבת. גם בדוגמה זו ראינו כי יש המפרשים את הפסוק שבו עסקנו, לכאורה כנגד פירושם של בעלי הטעמים, וכך בדוגמה שהבאנו , מציירים תמונה שונה במקצת בכל הנוגע לאופי הפעולה שביצע דוד כמחווה של תודה שהוקיר ליהונתן, על הטובה שעשה עימו.
שבת שלום
