טיפ ליום הכיפורים

 בפרשת אמור  מוקדש חלק נרחב לפירוט מספר רב של  מצוות הנוהגות בשבת ובמועדים (פרק כג). הפרק פותח באזכור השבת ולאחר אזכור זה, בא פירוט של המועדים על פי מעגל השנה, המתחיל כמובן בחודש הקרוי בפינו כיום חודש ניסן, הוא החודש הראשון למניין החודשים שבתורה (שמות יב, א).

בפסוקים כו-לב, באים הדינים הנוגעים ליום הכיפורים  החל בעשור לחודש השביעי(מניסן). זאת בנוסף לדיני יום הכיפורים המופיעים  בפרשת אחרי מות (טז, כט-לד).

נתמקד בפסוק לב:"שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם. בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם". נקדים ונציין כי עסקנו בפסוק זה בעבר. הפעם נציין כמה דברים שכבר עמדנו עליהם  ונוסיף עניין נוסף שלא בא לידי ביטוי בטיפ הקודם שהקדשנו לפסוק זה.

הקורא את הפסוק הזה, מתקשה שלא לחוש ב"חספוס" או בסרבול בלשון הפסוק, וכך מנסח את הקושי דון יצחק אברבנאל (מדינאי, פילוסוף ופרשן מקרא. חי בין השנים 1508-1437) בפירושו לפסוק: השאלה הטו-  במה שיחס הכתוב ענוי נפש פעם ביום העשירי ופעם בתשיעי, כי בתחלת הפרשה אמר:'בעשור לחודש ועניתם את נפשותיכם.... אמנם בסוף הפרשה אמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש- מורה שבתשיעי יתענה והיא סתירה מבוארת, ולכך הוצרך ר' חייא בר רב מדיפתי (בבלי ברכות ח ע"ב. נ.ו) לדרוש:  'כל האוכל ושותה בתשיעי  כאלו התענה תשיעי ועשירי ופיר' ועניתם על המאכל והשתי', וכמה מהספק יש בדרש זה".

לדעת אברבנאל  בשאלתו, הסרבול הנראה לעינינו בלשון התורה בפסוק הוא חלק מבעיית אי הבהירות האופפת את כל סקירת יום הכיפורים בפרשתנו. אי בהירות זו באה לידי ביטוי בין הייתר בשאלה, האם  מצוות העינוי חלה ביום התשיעי או ביום העשירי? אברבנאל מצטט בשאלתו את  המדרש הידוע לגבי המצווה לאכול בערב יום הכיפורים, והוא רואה אותו כמדרש  שאיננו מבוסס.

תשובת אברבנאל לשאלתו היא שהתורה רצתה לצרף את יום הכיפורים עם כל המועדים (בעוד שבפרשת אחרי מות נזכרו דיני יום הכיפורים אגב העיסוק בעבודת הכהן הגדול ביום זה) ועל כן כבדרך אגב, מפרשת התורה, בקטע העוסק ביום הכיפורים  בפרשתנו, גם עניינים שלא התפרשו בפרשת אחרי מות, כגון: עונשו של מי שלא יתענה ומי שיעשה בו מלאכה, וכן מועד תחילת היום המקודש, והוא בתשעה לחודש בערב.

מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתנח במילה 'נפשותיכם'. צלע א מפרטת  את דין השביתה ביום הכיפורים ואת מצוות העינוי, ואילו צלע ב, לכאורה מרחיבה בפירוט מצוות השביתה (וראו ההסבר שהבאנו בטיפ השבועי הקודם שעסק בנושא זה).

התייחסות מעניינת לחלוקת הפסוק לצלעותיו מצאנו בפירוש החזקוני(ר' חזקיה בן מנוח. חי בצרפת בין השנים 1310-1250 ) המפרש: בתשעה לחדש בערב- ניגונו מוכיח דאינו מוסב א'ועניתם', אלא ללמד בערב שלו עד ערב עשירי".

נתמקד בצלע ב. בצלע זו שני זקפים. הראשון במילה 'בערב' והשני במילה  המוקפת 'עד-ערב' על פי כללי התרדפות הטעמים, לעולם כוחו של המפסיק הראשון רב מכוחו של המפסיק שאחריו, כלומר יש לקרוא את צלע ב כך: "בתשעה לחודש בערב - מערב עד ערב תשבתו שבתכם".

כך לכאורה מפרש שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1800- 1865) את פסוקנו ואלה דבריו: " שיעורו בתשעה לחדש בערב יהיה לכם שבתון, והוסיף פירוש ואמר 'מערב עד ערב תשבתו שבתכם', כך הוא לפי הטעמים".

 ואולם, שד"ל מוסיף הסתייגות ואומר:"ואם היתה מילת 'בערב' ברביע היה יותר נכון, כי אז לא היה המקרא קצר, וכך היה פירושו: בתשעה לחודש בערב(כלו' מערב עד ערב) תשבתו שבתכם, ואולי רצה בעל הטעמים שיהיה מאמר 'מערב עד ערב'  וגו' כולל כל החגים כפירוש דון יצחק".

מדוע סבור שד"ל כי מן הדין היה להטעים את המילה 'בערב' ברביע ולא בזקף? אם היה פיסוק הטעמים כפי ששד"ל מציע, היה צריך לקרוא את צלע ב כך: "בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב- תשבתו שבתכם". קריאה כזו של צלע ב פירושה שהיא עוסקת כולה ביום הכיפורים, והמילים 'מערב עד ערב' מפרשות למעשה את המילים 'בתשעה לחודש בערב' שקדמו להן, לומר לנו שיום הכיפורים מתחיל מן הערב.

ואולם בעלי הטעמים הטעימו את הפסוק אחרת, כאמור. חלוקת הצלע על פי הטעמים מותירה מקום לפרש, כי המילים "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" אינן מתייחסות ליום הכיפורים דווקא אלא לכל החגים. פרשנות כזו עולה בקנה אחד עם דברי אברבנאל שהבאנו לעיל, לפיהם הביאה התורה, בדרך אגב, במסגרת פרשת המועדות, דינים שונים של יום הכיפורים שלא הובאו בפרשת אחרי מות ואשר הופכים את יום הכיפורים לחלק ממערכת החגים ואחד הדינים הללו הוא היותו מתחיל בתשעה לחודש בערב.

על פרשנות זו שמייחס שד"ל לדון יצחק אברבנאל (ואשר לדעתנו אכן עולה בקנה אחד עם דבריו, אם כי הוא איננו אומר אותה במפורש) כותב שד"ל : "ואין ספק כי גם כל החגים הם מערב עד ערב, אך הוסיף לפרש זה ביום הכיפורים מפני העינוי,שיוודע שצריך להתענות  כד שעות שלמות". שד"ל מסביר במשפט זה, מדוע הדין הקובע כי משך החג (כל חג) הוא יממה שלימה המתחילה בערב פורש דווקא ביום הכיפורים ולא באחד מן החגים האחרים. תשובתו היא שביום הכיפורים יש ייחוד- מצוות העינוי, ולכן היה חשוב להדגיש עניין זה דווקא בפיסקה העוסקת ביום הכיפורים.

שד"ל מניח כאן כי "אין ספק כי גם כל החגים הם מערב עד ערב" (וראו גם פירוש של רלב"ג-  ר' לוי בן גרשום:  פרשן מקרא, רופא ומדען שחי בדרום צרפת בין השנים 1344-1288, הכותב: "...כי ימינו הם מתחילים מן הערב מפני היותנו חושבים לחשבון הלבנה..."). ואולם, עניין זה עצמו מסתבר היה נתון במחלוקת גדולה, כ- 800 שנה לפני זמנו של שד"ל וזהו ככל הנראה הרקע לכתיבת 'איגרת השבת' של ר' אברהם אבן עזרא(המתארת מחזה שראה ראב"ע בשנת 1158-9 בהיותו באנגליה) באיגרת זו יוצא ראב"ע באופן נחרץ כנגד תפיסה ופרשנות מסוימת הקובעת כי השבת מתחילה בבוקר יום השבת ולא בליל שבת (יש המייחסים תפיסה זו לרשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י שחי בין השנים 1160-1080 וזאת לאור כמה הערות בפירושו לפרק א בבראשית. ראו על כך: ש. קוגוט, "איגרת השבת- הכול בגלל מילה קטנה: על מחויבותו של פרשן לפשט או להלכה"(בתוך) א. ברתנא (עורך) מורשת ישראל 15 אדר תשע"ח, עמ' 116-105).

על כל פנים, נראה כי נקודת המחלוקת בין אברבנאל לבין שד"ל היא  בשאלה האם צלע ב בפסוקנו מתייחסת לכל החגים או ליום הכיפורים בלבד. ראינו כי גם אם נפרש כי צלע ב מתייחסת לכל החגים הרי שיש טעם מניח את הדעת מדוע התפרש דין השבתון המלא (יממה שלימה) דווקא בפרשה העוסקת ביום הכיפורים.

לסיכום: דנו הפעם בפסוק, שניסוחו נראה מסורבל. הבאנו שתי דעות  החולקות ביניהן בהבנת החלק השני של הפסוק. כמו כן ראינו כי כמה מפרשים השתמשו בטעמי המקרא לפסוקנו, כדי להבהיר היבטים שונים בפרשנות הפסוק. 

גמר חתימה טובה

Edit Post Text