טיפ שבועי לפרשת נשא

הפעם נחרוג ממנהגנו ולא נעסוק בטעמי המקרא, אלא במנהג הנוגע לקריאת התורה בציבור. נעסוק בקריאת התורה בימי שני וחמישי, ובכמה מנהגים התלויים בה, ונבחן  כיצד מיישמים  כללים שנקבעו בעניין זה, בפרשת השבוע, פרשת נשא. אציין כי הרעיון לטיפ שלהלן עלה במוחי, בזכות עיון במאמרו של פרופסור יעקב שמואל שפיגל, "הפסקות בקריאת התורה" שפורסם בתוך הספר פתחי תפילה ומועד, אסופת מאמרים, אלקנה-רחובות תש"ע, עמ'

 163-137.

ועתה נעבור לגופו של עניין

  המעיין בסידורים שבהם מודפסות  גם  הקריאות בתורה לימי שני וחמישי (ולשבת במנחה), מוצא כי בקריאה של פרשת נשא יש שני מנהגים. האחד- לקרוא בשני וחמישי  מתחילת הפרשה (ד, כא)  עד "שני"(ד, לז), כמקובל ברוב הפרשיות. השני -  לקרוא מתחילת הפרשה, עד לפסוק לג בלבד. ננסה להבהיר להן את הטעם לכל אחד מן המנהגים.

מקור הדין של קריאה בתורה בשני וחמישי נמצא במשנה במסכת מגילה   "בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה"(מגילה ד, א), כלומר בשלושת הפעמים הללו קוראים שלושה קרואים לעליה לתורה (וראו דברי הרמב"ם הלכות תפילה פרק יב, הלכה א, בה הוא מייחס את התקנת הקריאה בימי שני וחמישי למשה רבנו, ואת קריאת התורה במנחה של שבת לעזרא הסופר ולבית דינו. סקירה היסטורית מפורטת על השלבים בהנהגת קריאת התורה ראו אצל: י"מ אלבוגן, "קריאת התורה והדרשה"(בתוך): התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית. פורסם באתר דעת במרשתת).

 כמה פסוקים יש לקרוא  בסך הכל במסגרת קריאות אלה? בשאלה זו דנה הסוגיה התלמודית (בבלי מגילה כא, א) : "אלא הא דתני רב שימי 'אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת...הני עשרה כנגד מי?.... אמר רבא: ראשון שקרא ארבעה משובח. שני שקרא ארבעה משובח. שלישי שקרא ארבע משובח..."(בשאלת מספר הפסוקים לכל אחד מן העולים עוסקת המשנה מגילה ד, ד).

מדברי  האמורא רב שימי המובאים בסוגיה התלמודית עולה כי קריאה מינימלית בציבור היא קריאה בת עשרה פסוקים. מדברי הסוגיה שם עולה גם עיקרון לפיו  אין להאריך בקריאה, כאשר מדובר בימים המותרים בעשיית מלאכה, שכן הארכת הקריאה  בימים כאלה היא טורח הציבור. כך ניתן להבין את דברי התלמוד : "זה הכלל:  כל שיש בו ביטול מלאכה לעם, כגון תענית ציבור ותשעה באב קורין שלשה, ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראש חודש וחולו של מועד קורין ארבעה"(מגילה כא, א). מדברים אלה אנו למדים כי מספר העולים לתורה בימי חול תלוי בשאלת ההיתר או המנהג לעשות או שלא לעשות מלאכה באותם ימים. אם מדובר ביום חול רגיל שמותרת בו עשיית מלאכה -  יש לקצר בקריאת התורה ולקרוא לשלושה עולים ולא יותר, אולם ביום שיש מנהג שלא לעשות בו מלאכה(כגון ראש חודש ובוודאי בחולו של מועד) יש לקרוא לארבעה עולים.

 פרופ שפיגל מעיר במאמרו, כי מנהגנו כיום אינו מתחשב לכאורה בקריטריון זה, שכן, המנהג הפשוט כיום הוא לקרוא בימי חול עד ההפסקה הראשונה של קריאת אותה פרשה בשבת, ועל פי רוב יש בחלק הראשון של הפרשה (עד "שני") יותר מעשרה פסוקים.

 לעניין זה התייחס הרב יחיאל מיכל  הלוי אפשטיין(רבה של נובהרדוק. חי בין השנים 1908-1829)  בספרו ערוך השלחן וכך קבע (אורח חיים סימן  קלז סע' ג) : "ודע דרש"י ז"ל כתב במגילה ..ואם יש להם ריוח בפרשה וקראו כל אחד מהם ד פסוקים-  כולן משובחים עכ"ל. ואיני מבין זה: הלא בכל הסדרות יש ריוח... ועוד, דלמה באמת לא תקנו חכמים כן, אלא וודאי משום טירחה דציבורא וא"כ איך יקרא כל אחד ד פסוקים?  ונ"ל דכוונת רש"י לתמוה אמנהג שלנו, דהנה בפרשת בראשית... אבל בנח שהכהן קורא ח פסוקים והלוי והישראל קוראין  כל אחד ג, למה נעשה כן? וכן בלך לך... ולזה אומר רש"י  דבמקום שיש ריוח, טוב שכל אחד יקרא ד פסוקים אבל מה נעשה שאין המנהג כן...".

 הרב אפשטיין מדגיש את עיקרון מניעת טרחה מהציבור כשיקול עיקרי בקביעת אורך הקריאה בתורה בימי חול, ומלין במשתמע על המנהג הקיים שאינו מתחשב לכאורה בקריטריון זה.

פרופסור שפיגל מציין במאמרו כי  מקטע מהגניזה שנשתמרו בו ההפסקות לרוב הפרשיות, עולה כי בדרך כלל, לכהן וללוי קראו שלושה פסוקים (אלא אם הדבר אינו אפשרי, לאור הכלל ההלכתי הקובע כי אין להפסיק במקום הנמצא פחות משלושה פסוקים לפני סוף פרשה), אולם בכל הנוגע לעליה השלישית- לא הסתפקו בקריאה של ארבעה פסוקים אלא קראו עד "שני" (כך על כל פנים ברוב הפרשיות), אם כי לא בכל הפרשיות המשיכו לקרוא עד "שני" ולכן לא ניתן להגיע ממקור זה למסקנה חד משמעית בשאלה , האם כבר בתקופת  הגאונים נהגו לקרא עד "שני", ללא קשר למספר הפסוקים.

פרופסור שפיגל מסיק במאמרו  כי " ...אין מקור ברור לקריאת ישראל עד שני... לא מצאתי נימוק מתקבל על הדעת לקביעה שהקריאה בימי שני וחמישי ובמנחה בשבת תהיה בדרך כלל עד "שני"... אולי מי שקבע כן סבר שההפסקה ב"'שני" היא דבר טוב בוודאי, שהרי משום כך מפסיקים שם בשבת...".

ומה קורה בפרשת נשא?

פרשת נשא מתחילה בפרק ד פסוק כא. הסימון "שני" נמצא לאחר פסוק לז, כלומר. העליה הראשונה היא בת 17 פסוקים. חלוקת הפסוקים הפנימית היא כזו: הפסוק הפותח את הפרשה הוא התחלה של "פרשה". הפרשה הזו  מסתיימת בפסוק כח (זו פרשה סתומה, כלומר הפרשה הבאה מתחילה באותה שורה). בפסוק כט מתחילה פרשה חדשה המסתיימת בסוף העליה, בפסוק לז כאמור (אף זו פרשה סתומה).

מבחינת החלוקה הפנימית לעליות. העליה הראשונה היא בת ארבעה  פסוקים. העליה השניה היא בת חמישה פסוקים. לגבי העליה השלישית אנו מוצאים שני  מנהגים. האחד- לקרוא מפסוק כט ועד פסוק  לח, דהיינו עשרה פסוקים(בסידור קורן  נוסח ספרד מהדורה רביעית, מצויין כי: "נוסח זה מופיע ב "סידור יעב"ץ"- זהו סידור שערך ר' יעקב ישראל עמדין שחי בין השנים

 1776-1698, המהווה למעשה אוסף מכתביו. יצויין כי הוא ערך סידור נוסף הקרוי לוח ארש- בית יעקב לתפילות כל ימי השנה בצירוף כל הדינים והמנהגים הקשורים בהם).

השני - גרסה מקוצרת, לפיה קריאת התורה בשני וחמישי ובשבת במנחה  מסתיימת בפסוק לג, כלומר העליה השלישית לפי מנהג זה  היא בת חמישה פסוקים בלבד. יצויין כי גם לפי הגירסה "המקוצרת", הקריאה של  שבת במנחה ובשני ובחמישי בפרשת נשא היא קריאה בת 14 פסוקים, מספר גדול בהרבה מן המינימום ההלכתי הנדרש, כפי שראינו לעיל.

נראה כי חילופי נוסחים ומנהגים אלה משקפים את אי הבהירות הקיימת לגבי האורך הרצוי של העליות בקריאה בימי החול. יתרונה של "הגירסה הארוכה", היא שהקריאה  מסתיימת בסוף פרשה. כאמור לעיל, זה מקום "מומלץ", הלכתית, לעצור בו, בפרט אם נהוג לעצור בו בקריאה של שבת בבוקר. מצד שני, במקרה שלנו, גם הגרסה הקצרה יותר מציעה "עצירה" במרחק רב מסוף הפיסקה, כך שמבחינה הלכתית, גם במקרה זה העצירה היא במקום ראוי, וגם בסוף עניין(פירוט הציווי על מפקדם של בני מררי ועל  תפקידם בכל הנוגע לנשיאת המשכן). בנוסף לכך יש לזכור כי  הקיצור בקריאה הוא ראוי, לאור העובדה שמדובר בימי מלאכה, כפי שראינו לעיל.

לסיכום:  הפעם חרגנו ממנהגנו בטיפ השבועי ועסקנו  במנהגים הקשורים בקריאת התורה בימי חול ובשבת  במנחה. ראינו את יסודות הדינים בעניין זה, אך גם נוכחנו לדעת כי קיימת מבוכה לא מבוטלת בכל הנוגע לאורך הרצוי והראוי של הקריאה בימי חול ובשבת במנחה. מצב דברים זה הוביל ליצירת מנהגים שונים לגבי אורך קריאות אלה, ומחלוקת לגבי אורכן של חלק מן הקריאות המקובלות. ראינו כי גם בקריאת מנחה של שבת, ושני וחמישי של פרשת השבוע, פרשת נשא, קיימים מנהגים שונים, תוך שהראנו את היתרונות והחסרונות שבכל אחד מהם.

שבת שלום וחג שבועות שמח

Edit Post Text