טיפ שבועי לפרשת בלק
הפעם נעסוק בביטוי שכיח בשפה העברית המדוברת, שמקורו ככל הנראה בפרשתנו, ונבחן האם הביטוי מתאים לטעמי המקרא אם לאו.
בפרשת השבוע, פרשת בלק, מספרת התורה שבלעם מצוה את בלק לבנות עבורו שבעה מזבחות ולהכין לו שבעה פרים ושבעה אילים, ובלק עושה כפי שמצווה אותו בלעם (כג, א-ב).
לאחר מכן מתארת התורה את דברי בלעם לבלק: "ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך. וילך שפי"(כג, ג).
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'לך'. צלע א מספרת את דברי בלעם, ואילו צלע ב מתארת את פעולת ההליכה ואופיה(למילה שפי יש כמה הסברים. רש"י בעקבות תרגום אונקלוס מפרש: שפי – יחידי. יש המפרשים שפי – בקומה זקופה, או "ברגל". ראו: ספר במדבר מפורש בידי יחיאל צבי מושקוביץ(מהדורת דעת מקרא), ירושלים תשמ"ח (להלן: 'מושקוביץ', בפירוש לפסוקנו).
צלע א מתחלקת בטעם סגול במילה המוקפת על-עלתך, ונראה כי טעם החלוקה הוא בין המעשה שאמור בלק לעשות (התיצב על עלתך) לבין חלק הפעולה שנועד לביצוע לבלעם עצמו והתקווה שבליבו.
המילים "ודבר מה יראני" מוטעמות במרכא ובטפחא. המילה "מה-יראני" היא מילה מוקפת, המוטעמת בטיפחא .
הביטוי "דבר מה" מוכר היטב לדובר העברית בן זמננו, וכך הוא מוגדר: "משהו, עניין קטן.."(ראו: א. אבן שושן, מילון אבן שושן לתלמידי בית הספר, מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, תשע"ג). לביטוי זה יש שימוש גם בתחום המשפט (עניין התוספת הראייתית הנדרשת כדי להרשיע נאשם על סמך הודאתו. בתחום המשפט נהוג לפרש ביטוי זה כ:"ראיה, ישירה או נסיבתית המאשרת במידת מה את תוכן ההודאה". ראו למשל: ע"פ 715,744/78, לוי נ' מדינת ישראל, פד"י לג(3) 228, בעמ' 234 לפסק הדין).
מה משמעות הביטוי "דבר מה" בפסוקנו? עיון מדוקדק בפסוק ובפיסוק הטעמים מראה, כאמור, כי המילים 'דבר מה' אינן מחוברות זו לזו, אלא דווקא המילים "מה-יראני" הן המחוברות - מילה מוקפת המוטעמת בטיפחא, ואילו המילה 'דבר' נפרדת מהן, וכבר העיר על כך מושקוביץ בפירושו לפסוק(הערה 58): "הצירוף 'דבר מה' השגור בפינו, בטעות יסודו, שהרי לפי טעמי המקרא המילה 'מה' מחוברת אל 'יראני"(על מעמד טעמי המקרא בסדרת "דעת מקרא" באופן כללי ראו: ל. הימלפרב, "על מעמדם של טעמי המקרא בפירוש "דעת מקרא" לתורה", בית מקרא נב, א (תשס"ז), עמ' 116-103) .
ואכן, בתרגום אונקולוס (היה בן אצולה למשפחת קיסרי רומא שהתגייר. חי במאות ה 2-1 לספירה) לפסוקנו מתורגם הביטוי 'ודבר מה יראני'- ופתגמא דיחזנני"(ובתרגום חוזר לעברית- הדבר אשר יראני). לפי תרגום זה אומר בלעם לבלק- הדבר שה' יראה לי(אם יתגלה אלי) – אותו אגיד לך.
פרשנות מעוררת עניין לפסוקנו היא פרשנותו של ר' אברהם אבן עזרא (פרשן מקרא, מדקדק ומשורר, שחי בספרד במאות ה 12-11 לספירה) המפרש: "ודבר- סמוך אל מה". האם כוונת דבריו שיש לקרוא את הפסוק: "ודבר-מה (משהו) יראני- והגדתי לך"? אם נפרש כך את דברי ראב"ע, הרי שפרשנות זו הינה, לכאורה, בניגוד לפיסוק הטעמים, אשר יש בו הפרדה בין המילה 'ודבר', לבין המילה המוקפת 'מה-יראני'. בכך סוטה ראב"ע מהצהרתו הידועה, שכבר הזכרנו כמה פעמים במסגרת זו, לפיה "כל פירוש שאיננו על פירוש הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו"(מאזני לשון הקדש, ד, ב. דיון במקרים בהם מפרש ראב"ע לכאורה כנגד הטעמים וממילא כנגד הצהרתו זו ראו אצל: ל. חרל"פ, "פיסוק הטעמים ככלי פרשני ביד הראב"ע, מים מדליו (תשנ"ז) עמ' 103-93).
נראה אפוא לפרש את דברי ראב"ע ולומר שכוונתו במילים 'סמוך אל מה', למילה המוקפת 'מה-יראני'. לפי גישה זו, ראב"ע נתכוון לומר כאן כי צורת המילה 'דבר' בפסוקנו, היא צורה של סמיכות, וזה ההסבר לניקודה של המילה 'דבר' בפסוקנו (האות ד מנוקדת בשווא והאות ב מנוקדת בפתח), וזאת בניגוד לכתוב בפסוק טז להלן:"וישם דבר בפיו" (במקרה זה המילה דבר היא בצורת נפרד ולכן שתי האותיות קמוצות).
לסיכום: עסקנו הפעם בביטוי שכיח מן העברית המודרנית, 'דבר מה' שנראה כי מקורו הוא בפסוק מפרשת השבוע. ראינו עם זאת, כי פיסוק הטעמים מפריד בין המילה 'דבר' לבי המילה 'מה', והדבר מוצא את ביטויו גם בניקוד. נמצא אפוא, כי הביטוי בעברית בת זמננו ומשמעותו התנתקו למעשה ממקורם המקראי.
שבת שלום
