טיפ שבועי לפרשת פנחס
השבת אנו קוראים בתורה בפרשת פנחס.
בפתיחת הפרשה אנו קוראים על כך שה' מודיע למשה כי פנחס (נכדו של אהרן הכהן) הצליח במעשהו (המתואר בסוף פרשת בלק) למנוע את המשך כילויו, חלילה, של עם ישראל במגפה, בעקבות חטאו בבעל פעור.
בגין מעשה זה, מודיע הקב"ה למשה, כי פנחס יזכה לברית שלום: "לכן אמר. הנני נתן לו את בריתי שלום"(כה, יב).
והנה, במילה שלום שבפסוק זה, האות וא"ו קטועה בספרי התורה שבקלף. זוהי צורת כתיבה חריגה. התייחסות לכך מצינו בסוגיה התלמודית (בבלי, קידושין סו,ב): "...בעל מום דעבודתו פסולה מנלן?אמר רב יהודה אמר שמואל: דאמר קרא 'לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום' - כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב?אמר רב נחמן: וא"ו דשלום קטיעה היא". מן הצורה המיוחדת של האות וא"ו למד רב יהודה בשם שמואל הלכה למעשה לפיה כהן שעבד בבית המקדש והוא בעל מום – עבודתו פסולה.
(על צורת חריגות נוספות של אותית הכתובות בספר התורה ראו מסכת סופרים פרק ט, הלכות א-ז).
נשאלת השאלה: מהי משמעותה של הקביעה לפיה למדו חכמים הלכה למעשה מצורתה המיוחדת של האות וא"ו בפסוק?
ההלכה מורה לסופרים להיזהר מאוד בכתיבת ספר תורה ובכלל זה באותיות המיוחדות והחריגות. כך פוסק הרמב"ם: "ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ואותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון... כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש, ויזהר בתגים ובמניינן..."(הלכות כתיבת ספר תורה ז, ח).
אולם, הרמב"ם מסייג ואומר: "כל הדברים הללו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגים וכתב כל האותיות כתיקונן..הואיל ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר כשר" (שם, הלכה ט).
הרמב"ם מבחין אפוא בין סוגים שונים של דקדוקים בכתיבת ספר תורה, בין הקפדות שהן מעיקר הדין, כגון: אותיות מופרדות, החסרת או הוספת אות, כתיבת אות שלא כצורתה, שינוי בין פרשיות פתוחות וסתומות - לבין תגין ושורות צפופות - דקדוקים אלו אינן אלא למצווה מן המובחר, ואין באי הקפדה עליהם כדי לפסול את ספר התורה.
הרמב"ם מוסיף וקובע כי: "יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים וקבלה הוא בידם איש מפי איש... וכל הדברים האלו למצוה מן המובחר ואם שינה לא פסל, אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא...הרי זה פסול ואין בו קדושת ספר תורה כלל..."(שם, הלכות י-יא).
בין הדברים שמנה הרמב"ם שהם פוסלים ספר תורה נמצאות גם אותיות חסרות ויתרות, ולכאורה הדברים תמוהים מאוד, שהרי קיימות עדויות לפיהן כבר בתקופת התלמוד לא היו האמוראים בקיאים באותיות חסירות ויתרות. כך בתלמוד (בבלי קידושין, ל ע"א) נאמר: "לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים: וא"ו דגחון (ויקרא יא,מב) חציין של אותיות של ספר תורה...בעי רב יוסף: וא"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא? אמר ליה: ניתי ספר תורה ואימנינהו. מי לא אמר רבה בר בר חנה: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום? אמר ליה: אינהו בקיאי בחסירות ויתרות - אנן לא בקיאינן".
מן הסוגיה עולה, כי כבר האמורא רב יוסף העיד כי הם(האמוראים בני דורו) אינם בקיאים באותיות חסרות ויתרות בספר התורה!!
אם זה המצב, כיצד אנו קובעים אימתי יש לפסול ספר תורה ומתי לא?
ר' מנחם המאירי(חי בצרפת בין השנים 1315-1249) בפירושו לספר משלי הקרוי "קרית ספר", קובע בעניין זה כדלקמן: "ומעתה אנו צריכים לברר בענין חסרות ויתרות היאך אנו מכריעין במה שמצינו בו מחלוקת בין מדרשי רבותינו ע"ה לספרי המסורת הקדומים שחברו חכמי הלשון והספרים המדוייקים.... וכן את בריתי שלום אמרו רבותינו ע"ה 'וא"ו דשלום קטיעה היא', ובספרי המסורת לא כתבוהו באותיות קטנות והרבה כיוצא באלו...." (מאמר ב חלק ג).
ר' מנחם המאירי מעיד אפוא, שלמרות מסורת רבותינו לפיה האות וא"ו במילה שלום שבפרשתנו קטועה - אות וא"ו זו אינה כתובה כך בספרי המסורת.
לאור בלבול זה קובע ר' מנחם המאירי בשם רבותיו כלל מנחה בעניין זה כדלקמן : " ..שכל שבא בתלמוד בדרך עיקר ושיוצא לנו ממנו איזה פסק בדבר הלכה, סומכין על דברי רבותינו כגון קרנות קרנת, בסכות בסכת, טוטפות טטפת, סומכין על דין התלמוד, וכל שבא דרך מדרש סומכין על ספרי המסורה...".
הפוסק מבחין אפוא בין מקום שבו מסורת הכתיבה מלמדת אותנו הלכה למעשה- במקרה כזה יש ללכת לפי מה שנקבע בתלמוד, גם אם ספרי המסורה מורים לנו אחרת, לבין מקרה שבו אין נלמדת הלכה למעשה מן הכתוב אלא הוא משמש כמצע לדרשה בלבד- במקרה כזה, יש לנהוג, בכל הנוגע לכתיבת ספר תורה - על פי ספרי המסורה המדוייקים.
כעת נשוב לפסוק בו פתחנו: במקרה של המילה 'שלום' שבפרשתנו- ראינו שנלמדת ממנה הלכה. יוצא אפוא לכאורה כי על פי הכלל שקבע ר' מנחם המאירי, במקרה כזה, נראה כי יש לכתוב בספר התורה את הוא"ו הקטועה, למרות שהדבר עומד בניגוד למסורות אלו ואחרות לגבי אופן כתיבת המילה הזו, וספר תורה שאין בו וא"ו קטועה במילה 'שלום' הינו ספר פסול- לתשומת ליבם של בעלי הקריאה.
שבת שלום
הגהגהגEdit Post Text
