טיפ שבועי לפרשת דברים

                                    טיפ שבועי לפרשת דברים   

 השבת אנו מתחילים לקרוא בספר דברים. הספר החמישי מחמישה חומשי תורה.

פרשתנו, פרשת דברים, פותחת בנאומו של משה שבו הוא מציין נקודות חשובות מתקופת שהיית בני ישראל במדבר, החל מנסיעת בני ישראל מחורב, ועד לבואם אל המקום בו הם נמצאים עתה(עבר הירדן, ארץ מואב. ראו דברים א, ה).

משה רבנו מזכיר את התפתחות המערכת המשפטית שנהגה במדבר, ונראה שהוא מכוון למערכת אותה הציע חותנו, יתרו (שמות יח, יג-כז),אם כי הוא לא מזכיר אותו בדבריו, אלא מספר על פנייתו לבני ישראל, שיבחרו מתוכם "...אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם"(א, יג).

או אז מזכיר משה  את תשובת העם: "ותענו אתי. ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות"(פסוק יד).

 הפסוק מתחלק בטעם אתנח במילה אתי. הגיונה של החלוקה נראה ברור מאוד - הפסוק מתחלק בין שני פעלים: ותענו (צלע א). ותאמרו(צלע ב).

 אלא שחלוקה זו עצמה שבין הפעלים הללו נראית לכאורה תמוהה, שהרי  מצאנו בלא מעט מקומות את שני הפעלים הללו כשהם צמודים זה לזה.

 כך למשל בדברי בלעם:" ויען ויאמר. הלא את אשר ישים...." (במדבר כג, יב), וכן בפרשת "עגלה ערופה": "וענו ואמרו. ידינו לא שפכה(שפכו קרי) את הדם הזה..."(דברים כא, ז), וכן  בתחילת "מקרא ביכורים": "וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי..."(דברים כו, ה).

יצויין, כי  קיימים כמובן פסוקים שבהם נפרדה המילה ענה מן המילה אמר, אולם הפרדה כה חדה כבפסוקנו (שבה מפריד טעם אתנח ביניהם) - לא נמצאה(ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 67).

נשאלת אפוא השאלה: מה הטעם להפרדה זו דווקא בפסוקנו?

             לדעת פרופ' שמחה קוגוט, פיסוק הטעמים המיוחד בפסוק זה מביע את דברי המדרש: "לכך נאמר 'ותענו אותי'- כשהייתי מתעצל בדברים הייתם אומרים ייעשה הדבר במהרה"(ספרי דברים יד, וראו דברי רש"י בפירוש לפסוקנו ההולך בעקבות המדרש ומפרש: "חלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב: משה רבינו ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך? לא ממך שנצטערת עליו? אלא ידעתי מחשבותיכם. הייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו, אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים". ראו גם פירוש העמק דבר לפסוקנו).

             מדברי המדרש (וכן מדברי רש"י) משתמע כי השימוש בלשון 'ותענו' בפסוקנו איננו במובן של "עניית תשובה- answer' , אלא במובן של עיכוב ואיחור. פרופ' קוגוט מציין כי ההבחנה הברורה שבפסוקנו בין 'ותענו', לבין 'ותאמרו' מחזקת את הקשר שבין  המילה ותענו לבין המונח  "עינוי הדין" וייחוס משמעות  לשימוש בפועל ותענו  לא כלשון מתן מענה, אלא כלשון של השהיה(ראו קוגוט, שם).

בהקשר לכך מזכיר פרופסור קוגוט, כי מדובר כאן בהקשר של מינוי שופטים ונימת דבריו של משה בפסוקים אלה הינה נימה של תוכחה כלפי עם ישראל, ומכאן, ייחוס המשמעות הבלתי שכיחה הזו לפועל ותענו שבפסוקנו(על שימושים נוספים לשורש ענ"י במקרא, ראו במקורות המובאים בהערות השוליים 9, ו – 11 שם, וכן: מ. גרובר, "על משמעות נשכחת של השורש ענ"י בעברית המקראית"(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות כרך ז, מנחת ידידות והוקרה למנחם כהן, רמת גן תשס"ה, עמ' 244-233).

            נראה כי עיון בצמד הפעלים, 'וענו, ואמרו' לא יהיה שלם ללא התייחסות להיקרות צמד ביטויים זה בתפילה. אנו  נתקלים בצמד פעלים זה בשני מקומות בתפילת ערבית (ובמקום אחד בתפילת שחרית), שניהם בברכת הגאולה העוקבת את קריאת שמע.

             המקור הראשון:"משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה, ואמרו כולם:' מי כמכה באלים ה...". במשפט זה, מופרד הפועל ענו מן הפועל ואמרו באופן ברור על ידי  המילים 'שירה בשמחה רבה', ודוק: מקומו של הפסיק שם, הוא לאחר המילה רבה,  ולא לאחר המילה, שירה. כך יש לקרוא אפוא משפט זה: "משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה - ואמרו כולם: 'מי כמכה וכו'..."(ואכן, כך מפוסק משפט זה בסידורים בני דורנו הנחשבים כמדויקים, כגון סידור רינת ישראל שנערך לראשונה על ידי הרב שלמה טל ז"ל, והוצא לאחרונה בשנת תשע"ז במהדורה חדשה על ידי הרב יואל קטן, וכן בסידור של הוצאת קורן. סקירה על  כמה מן הסידורים החדשים בני דורנו ראו אצל: מ. צפור, "על הסידורים המתחדשים בכל יום ועל שני סדורים אשר בעירנו" (בתוך) מ. צפור, טללי ורדים, גבעת ושינגטון תשע"ז, עמ

'258-239).

 המקור השני(בתפילת ערבית בלבד. בתפילת שחרית יש נוסח דומה אך אין בו השילוב של עניה ואמירה ועל כן לא נדון בו כאן), הוא בהמשך ברכת הגאולה שלאחר קריאת שמע: "מלכותך ראו בניך, בוקע ים לפני משה, זה אלי ענו ואמרו". אף כאן, בסידורים הנחשבים מדוייקים(כגון סידור רינת ישראל במהדורה החדשה וכן סידור קורן) מפוסק משפט זה באופן המפריד בין שני הפעלים, כך: "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, זה אלי ענו - ואמרו: ה' ימלך לעולם ועד...". עם זאת יצויין כי הפרדה זו אינה כה חדה כבפסוקנו (על נוסחאות שונות של משפט אחרון זה ראו אצל: יצחק בן אריה יוסף דב, סדר  עבודת ישראל, תל אביב תשי"ז(עם תיקונים על פי הוצאת רדלהיים משנת תרכ"ה 1865), עמ' 167. על פיסוקו הנכון של משפט זה ראו גם: הרב שמואל דוד, "הפיסוק הנכון בתפילה- הערות" ושם הערה 11. פורסם באתר ארגון shoresh  במרשתת).

לסיכום:  עסקנו הפעם בשני פעלים: עניה ואמירה. הראינו כי  פעמים רבות מוצמדים הפעלים זה לזה, אך בפסוקנו הם מופרדים באופן חריג. הבאנו טעם לדבר, וכן הבאנו כמה דוגמאות לשימוש בצמד פעלים זה, מן התפילה.

שבת שלום

Edit Post Text