טיפ שבועי לפרשת עקב
הפעם נתמקד בהערת מסורה אחת (על המסורה ראו בערך באנציקלופדיה ויקיפדיה במרשתת ובמקורות המובאים שם, וכן: י. עופר, "ספרות המסורה של דורנו", המעיין (תשרי תשנ"ה), פורסם באתר דעת במרשתת. ראו גם במקורות המוזכרים ברשימה הביבליוגרפית שבסוף המאמר), על אודות מילה אחת שבפרשת השבוע, פרשת עקב, ועל מידע מעניין שנמסר לנו בקשר אליה, על ידי ר' ידידיה שלמה נורצי בחיבורו "מנחת ש"י"(מנחת ש"י הוא חיבור מקיף העוסק בקביעת נוסח המקרא על פי כתבי יד של המקרא ומגוון חיבורי מסורה ודקדוק, וכן באוסף עדויות על נוסח המקרא , המגיע ממגוון רחב של מקורות. מחבר הספר הוא ידידיה שלמה נורצי שחי ופעל בעיר מונטובה שבאיטליה במאות ה- 17-16 לספירה. ראו: י. עופר, "מעמדו של החיבור מנחת שי ותולדות התקבלותו" (בתוך) דר' לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך(בלוג במרשתת). ראו גם: צ. בצר(מהדיר), מנחת ש"י על התורה לר' ידידיה שלמה רפאל נורצי (בעריכת י. עופר) ירושלים תשס"ה (הציטוט שלהלן יהיה מתוך מהדורה זו): י"ש פנקובר, "מנחת ש"י" לר' ידידיה שלמה נורצי: דפוסי החיבור ודפוסי תנ"ך שהוגהו על פיו( 1725 לערך- 2006)", איטליה יט (תשס"ט), עמ' נג-צח).
בתחילת פרשת השבוע, פרשת עקב, עוסק משה, בהמשך נאומו לבני ישראל, בחובה לשמור את המצוות, ששמירתם היא ערובה לחיים ולירושת הארץ(ח, א). אגב כך, מזכיר משה את החובה לזכור את הדרך שעשו בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה(יש לזכור כי משה פונה כאן אל דור שלא היה בחיים בזמן יציאת מצרים), ובהקשר לכך מציין משה: "ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך. למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"(ח, ג).
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'אבותיך'. צלע א מתארת את פעולות ה'. צלע ב מתארת את היעד שהפעולות המפורטות בצלע א נתכוונו להשיג.
חלוקת הפסוק לצלעותיו על פי הטעמים מלמדת כי הנימוק: "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו..." הינו נימוק לא רק להורדת המן מן השמים, אלא גם לעינוי ולהרעבה המוזכרים בראשית הפסוק, הווה אומר: גם תקופת הרעב וגם הפיתרון שנמצא, בדמות המן היורד מן השמים, נועדו לחנך את בני ישראל לאמונה לפיה הן הרעב כמו גם השובע באים לאדם רק מה' וברצונו (ראו לעניין זה את דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק).
וכעת נעיין בהערת המסורה לפסוקנו המציינת: "פי. רפי". פירוש ההערה- האות פ במילה פי(על כל מוצא פי ה' יחיה האדם) היא רפה (אינה דגושה).
כדי להבין הערה זו חשוב להזכיר כי בשפה העברית, כאשר באה אות מאותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה, תהא האות דגושה בדגש קל. כלל ידוע בדקדוק לשון המקרא קובע כי : "כל בג"ד כפ"ת דסמוך לאהו"י - רפי, בר ממפיק, מפסיק, דחיק, אתי מרחוק(ראה ציטוט כלל זה ב"קצור כללי הדקדוק" (בתוך) תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג, עמ' 41 כלל יא. ראו פירוש מענה לשון לפסוקנו על הערת המסורה הנ"ל ועל דברי מנחת ש"י שנביא להלן).
נבאר את הדברים: כאמור, כאשר באה בתחילת מילה, אחת מאותיות בג"ד כפ"ת- האות תהיה דגושה בדגש קל, ואולם כאשר האות האחרונה במילה הקודמת למילה שתחילתה באחת מאותיות בג"ד כפ"ת היא אחת מאותיות אהו"י- לא יבוא הדגש הקל. לכלל זה קיימים כמה חריגים המפורטים בהערת המסורה: מפיק, מפסיק, דחיק, אתי מרחוק(ראה הסבר החריגים באופן כללי ב"קיצור כללי הדקדוק" שם).
והנה, בפסוקנו, האות פ במילה פי איננה דגושה. עובדה זו ניתנת להסבר על פי הכלל שאמרנו, שכן האות שלפניה היא א (היא האות האחרונה במילה מוצא) שהיא אחת מאותיות אהו"י, ובהתאם לכלל שקבעו חכמי המסורה, כאשר באה אחת מאותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה, כשהמילה שלפניה מסתייימת באות א- לא יהיה דגש קל באות הראשונה. לפי זה, רפיון האות פ במילה 'פי' בפסוקנו עולה בקנה אחד עם הכלל הקבוע במסורה.
על עניין זה מרחיב ר' ידידיה שלמה נורצי את הדיברו, בספרו מנחת ש"י וכותב: " כל בג"ד כפ"ת דסמיך ליהו"א רפי, בר מן המבטלים, והרבה מהן שהן דגש להוגן קריה כזה, כי לא יתכן לומר פי ברפה קודם לשם, כי לשון גנאי הוא בלשון צרפת, וחלילה לשם יתברך. ע"כ(עד כאן נ.ו) מצאתי. ושמעתי שבלשון צרפת פי ר"ל(רצה לומר. נ.ו) אין ואפס".
בעל מנחת ש"י פותח את ההערה שלו בהבאת הכלל הרגיל לפיו כאשר האות האחרונה במילה הקודמת לבג"ד כפ"ת היא אחת מאותיות אהו"י(או כפי שהוא מכנה זאת: אותיות יהו"א)- לא יבוא דגש קל, פרט לחריגים המבטלים כלל זה. עניין זה הוא ידוע.
לאחר מכן מובאת דעה מפי השמועה, לפיה במקרה שבפסוקנו אין לבטא את האות פ במילה 'פי' ללא דגש שכן המילה 'פי' בלשון צרפת היא מילה של גנאי, שמשמעותה הוא: כאין וכאפס (ראו הערה 28 במהדורת בצר- עופר).
הטענה היא אפוא שהגיית המילה פי בפסוקנו בפ"א רפה בסמוך לשם ה' עלולה ליצור את הרושם כאילו יש כאן חלילה גנאי לה', בשל משמעות המילה הזו בלשון צרפת, ועל כן, כך עולה לכאורה מדברי בעל מנחת ש"י, היו כאלה שניסו לסטות מן הכלל הקבוע ולקרוא את המילה 'פי' בפסוקנו באות פ דגושה, כדי למנוע פגיעה בכבוד ה'!!!
ועל ניסיון זה כותב בעל מנחת ש"י דברים נחרצים כדלקמן: "ובכל הספרים הפ"א רפה כדינה, ואין לנו לחוש ללשון צרפת, שאין מבטלין דרכי לשון הקודש מפני שאר לשונות".
בעל מנחת ש"י דוחה את הרעיון להדגיש את האות פ כאן מכמה נימוקים האחד- בשום ספר(גירסא, כתב יד וכד') לא נמצא מקום שבו האות פ במילה זו באה בדגש, אלא האות רפה, כמתחייב מהכלל הדקדוקי שקבעו בעלי המסורה. השני- החשש שבשימוש בלשון צרפת יהיה כאן משום גנאי לה'- אינו חשש שראוי לסטות בגינו מכללי הדקדוק של השפה העברית, שכן: "אין מבטלין דרכי לשון הקודש מפני שאר לשונות".
ולסיום דבריו מביא בעל מנחת ש"י ראיה לדבריו, שמן הראוי ליתן עליה את דעתנו, וכך הוא כותב: "ומצאנו עוד במיכה (ד) 'כי פי ה צבאות דבר' (הכוונה לפסוק במיכה ד,ד. נ.ו) שהוא רפה". יש כאן ראיה לכאורה מפסוק בספר מיכה שבו, שוב, באה המילה פי בסמוך לשם ה' וגם שם- המילה פי באה אחרי אות אהו"י(האות י שבמילה כי שקדמה לה) ולכן אין דגש באות פ למרות שהיא בראש מילה, וזאת כאמור בהתאם לכלל שקבעו בעלי המסורה.
על משפט זה מן הראוי להעיר כדלקמן: הפסוק שמצטט בעל מנחת ש"י הוא: "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד. כי-פי ה' צבאות דבר". בפסוק זה המילה 'פי' אכן סמוכה לשם השם, כבפסוק בפרשתנו, ואולם בניגוד למקרה שבפרשתנו, המילה פי הסמוכה לשם ה' בספר מיכה היא חלק ממילה מוקפת - 'כי-פי'. לכן יתכן לומר כי העדר הדגש באות פ במקרה זה איננו נובע מהכלל בדבר אותיות אהו"י במילה הקודמת לבג"ד כפ"ת, אלא בגלל שבמקרה זה האות פ איננה בראש מילה ואינה באה אחרי שווא נח ולכן אין כל סיבה שהיא תהיה דגושה.
לכן, אומנם נמצא מקום נוסף בו המילה פי סמוכה לשם ה'- ואין האות פ דגושה בה, אלא שאם נבחן את הטעם לכך, ייתכן שהסיבה לרפיון איננה זהה לטעם הרפיון באות פ במילה 'פי' בפסוק שבפרשתנו.
על כל פנים, דבריו הנכוחים והנחרצים של בעל החיבור מנחת ש"י באשר לתוקפם של כללי הדקדוק של לשון הקודש, מן הראוי שינחו את כולנו, ציבור קוראי התורה ולומדיה.
לסיכום: עסקנו הפעם בהערת מסורה המפנה את תשומת לבינו לכללים בדבר הדגשת האותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה. המידע שמביא בעל מנחת ש"י בקשר למילה זו מעמיד אותנו על החשיבות שבשמירה על כללי הלשון והתחביר של השפה העברית, גם אם הדבר מביא לכך שהמילה העברית נשמעת מוזרה או לא ראויה באוזני דוברי שפות זרות.
שבת שלום
