טיפ שבועי לפרשת שפטים
הפעם נעסוק בפסוק הראשון שבפרשת השבוע, פרשת שפטים.
פרשתנו פותחת בציווי: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך. ושפטו את העם משפט צדק"(טז, יח).
מיהם השופטים ומיהם השוטרים? נחלקו המפרשים בדעותיהם. רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) מביא את דברי חז"ל "שופטים- דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים- הרודין את העם אחר מצותם..."(ראו בבלי סנהדרין ט"ז, ב). בדרך דומה מפרש ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא. פרשן, בלשן ופילוסוף. נולד בספרד במאה ה- 11) בפירושו לפסוקנו:"... זה לא יספיק לך עד שיהיו לך שופטים בכל שעריך ושוטרים הם המושלים מגזרת 'שוטר ומושל'(משלי ו, ז )... והטעם כי השופט ישפוט והשוטר יכרית המעוות".
האבחנה בין השוטר לבין השופט לפי רש"י וראב"ע היא שהשופט גוזר את הדין ואילו השוטר אוכף את פסק דינו של השופט.
מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתנח במילה 'לשבטיך'. מאבחנה זו, שבין השופט לבין השוטר, אנו למדים כי צלע ב של הפסוק : "ושפטו את העם משפט צדק", מתייחסת אל השופטים בלבד, ואכן כך מפרשים את צלע ב רש"י וראב"ע.
נתמקד עתה בצלע א של הפסוק: "שפטים ושטרים...לשבטיך". הצלע מתחלקת בטעם זקף במילה המוקפת בכל-שעריך. המילה המוקפת תתן-לך מוטעמת בפשטא (שהיא מפסיק קטן לפני זקף, אך במקרה דנן נראה כי אין הפשטא מהווה מפסיק של ממש, מאחר שהוא צמוד לזקף). נראה לכאורה כי המילים "אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך" הן מילות לוואי שעונות על השאלה, העולה למקרא החלק הראשון של צלע א: אילו שערים?(והתשובה: השערים אשר נתן לך ה' אלהיך, לשבטיך).
נשאלת עתה השאלה, מה פירוש המילה 'לשבטיך'? למה היא מתייחסת? האם המילה מתייחסת לביטוי שקדם לה: "אשר ה' אלהיך נותן לך", (לפי זה יתפרש הפסוק כאומר: בשערים אשר ה' אלוהיך נותן לך (המתחלקים לשבטים) יש להושיב שופטים ושוטרים), או שמא המילה מתייחסת למילים "תתן לך" שבתחילת הפסוק?
רש"י בפירושו לפסוק מפרש "לשבטיך: מוסב על 'תתן לך': שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך". רש"י מפרש את הפסוק בדרך שהיא מעין "סרסהו ופרשהו"(כמו שרש"י עושה לעיתים בפירושו. ראו למשל פירושו לשמות ב, ה). רש"י מפרש אפוא כי המצווה המפורטת בפסוקנו היא למנות שוטרים ושופטים לשבטיך, כלומר שישבו בשערי העיר, וכי על פי דין זה, בעלי התפקידים הללו צריכים להיות בני אותו שבט שבנחלתו נמצאת אותה עיר שבה הם מכהנים.
הרמב"ן בפירושו לפסוקנו, תמה על פירושו של רש"י : "ולא ידעתי פירוש דבר זה, כי כיון שמנינו בית דין בכל עיר ועיר, הרי בתי דינין רבים בכל שבט ושבט? (ולכן, אין צורך במצווה מיוחדת לשם כך ולהוסיף בפסוק את המילה 'לשבטיך'. נ.ו).
הרמב"ן מנסה להסביר כי ציווי זה מתייחס למקרה מיוחד: "אולי בא לומר, שאם היתה עיר אחת לשני שבטים כירושלים שיש בה חלק ליהודה ובנימין שיושיב בה שני בתי דינים... ויתכן לפרש שחייב הכתוב למנות בי"ד על כל השבט והוא ישפוט את כולם ואחרי כן נמנה בי"ד בכל עיר ועיר שישפוט את העיר ואע"פ שכולם שוים במנין שהם כ"ג בדיני נפשות וג' בדיני ממונות, אבל הגדולים שבהם בחכמה יתמנו על כל השבט ותחתיהם לכל עיר ועיר. ואין בעלי הדין יכולין לכוף זה את זה לדון אלא בפני בי"ד שבעירם... ואפילו היו שני בעלי הדין בעיר אחרת יכול לומר: נלך לפני בי"ד שבעירנו, אבל בי"ד השבט יכול לכוף כל אנשי שבטו לדון לפניו ואפילו היו הנדונים בעירם יכול לומר: לבית דין הגדול של שבט אזילנא.... כדרך שסנהדרין גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל, כך יהא בית דין אחד ממונה על כל שבט ושבט, ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם גוזרין ומתקנין והיא לשבט בגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל...".
הרמב"ן מפרט כאן מערכת בתי דין שבטית ומערכת בתי דין עירונית, כאשר סמכותו של בית הדין השבטי מקיפה ורחבה יותר מסמכותו של בית הדין העירוני והוא גם משמש כבית דין מכריע, כאשר בתי הדין של הערים(של אותו שבט) אינם יודעים לפסוק את הדין. מעמדו של בית הדין השבטי ביחס לבית הדין של הערים- כיחס שבין סנהדרין גדולה ביחס לכל בתי הדין של ישראל.
בשלהי דבריו חוזר הרמב"ן ל"דרך הפשט" ומסביר: "ועל דרך הפשט שיעור הכתוב: 'שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך'. יאמר שיתנו שופטים לשבטיהם והם ישפטו בכל שעריהם ושופט השבט ישפוט בכל שעריו".
נראה כי בסיכומו של דבר, פרשנות רמב"ן על דרך הפשט דומה למדי לפירושו של רש"י, שכן גם הרמב"ן מפרש את הפסוק על דרך "סרסהו ופרשהו" כאילו נאמר בו "שפטים ושטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך". וגם הרמב"ן מצמיד את המילה 'לשבטיך' למילה המוקפת 'תתן-לך' שבתחילת הפסוק, כרש"י .
האם פרשנות זו של הפסוק עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים? שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק טוען כי התשובה לשאלה זו היא שלילית, ואלו דבריו: "לשבטיך: מוסב על 'תתן לך'(רש"י) והיא נגד הטעמים, ועם כל זה נכון הוא בעיני...".
לפנינו מקרה שבו שד"ל מאמץ פירוש, ביודעו שהוא, לדבריו, מתנגד לפיסוק הטעמים(לשאלת יחסו של שד"ל לפיסוק הטעמים בכלל, ראו בספרו של אמו"ר: ש. ורגון שמואל דוד לוצאטו- ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 189-185). נראה כי שד"ל בחר לאמץ פירוש זה לאור הבנתו את המונח "שפטים ושטרים". שד"ל אומנם חולק על רש"י בכל הנוגע להבנת המונח שוטרים(רש"י מפרש כאמור כי השוטרים הם אלה שאוכפים את פסקי השופטים, ואילו שד"ל מסתייג מפירוש זה, והוא סבור כי השוטרים היו "משגיחים על שלום המדינה וגוזרים גזירות והנהגות על העם"(אך לא היו מוציאים לפועל של פסקי הדין של השופטים. נ. ו).ברם, גם לדעת שד"ל, על השופטים והשוטרים להיות מאותו שבט שעליו הם ממונים - שכן קשה להמון העם לקבל מצב דברים שבו השופט שבעירו הוא משבט אחר.
לא נותר לנו אלא להסביר, על שום מה קבע שד"ל כי פירושו רש"י לפסוקנו (וכמסתבר, גם פירושו של הרמב"ן)מתנגד לפיסוק הטעמים?
נראה לנו להציע (שד"ל אינו מציע כאן טעמים חילופיים) כי שד"ל הניח, שלו היו בעלי הטעמים מפסקים כפירושו של רש"י, הרי היה עליהם להטעים את המילים 'שפטים ושטרים' בקדמא ואזלא ואת המילה המוקפת 'תתן-לך', היה עליהם להטעים ברביע(ואת המילים שבהמשך הצלע היה מן הדין להטעים בתביר במילה 'לך', ואזי קריאת הפסוק היתה משהו מעין: "שפטים ושטרים תתן-לך, בכל שעריך אשר....נותן לך – לשבטיך. לפי קריאה כזו של הפסוק, המפסיק הגדול ביותר, הטיפחא, יהיה תחת המילה 'לך', וכך, בהעמדה כזו של פיסוק הטעמים ניתן לקשור בין המילה המוקפת 'תתן-לך' לבין המילה 'לשבטיך'. לעומת זאת, לפי פיסוק הטעמים שלפנינו, שבו המפסיק הגדול הוא במילה המוקפת 'בכל-שעריך', לא ניתן לשייך את המילה 'לשבטיך' למילה המוקפת 'תתן-לך', שכן לאחריה באה המילה בכל-שעריך בטעם זקף, הגדול בכח פיסוקו מן הטיפחא שבמילה לך, הסמוכה למילה 'לשפטיך'). לכן קבע שד"ל כי פרשנותו של רש"י, המצמיד את המילה 'לשבטיך' לביטוי תתן לך' במקרה זה הינה נגד פיסוק הטעמים (לדיון בדברי רש"י ובטעם לדבריו, לפיהם יש להצמיד את המילה המוקפת 'תתן-לך' למילה 'לשבטיך' דווקא, ראו בדבר ר' שבתי בס, בפירושו שפתי חכמים. ראו דבריו באות ג וכן באות ד שם).
לסיכום: עסקנו הפעם בפירוש הביטוי 'שפטים ושטרים' שבראש פרשתנו. ראינו שיש מחלוקת בין הפרשנים בפירוש הביטוי. הבאנו את טענתו של שד"ל, לפיה פירושו של רש"י לפסוקנו(ששד"ל מסכים לה) נוגד את פיסוק הטעמים, והיצענו טעם לטענתו זו.
שבת שלום
Edit Post Text
