טיפ שבועי לפרשת נצבים

השבת נקרא בתורה את  פרשת "נצבים".

הפרשה מסתיימת בדברי משה אל בני ישראל, אודות הבחירה שעל האדם לבחור בין החיים למוות, ובין הטוב לבין רע. הכתוב מזהיר: "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"(ל, יט). מיד לאחר פסוק זה, בא הפסוק המסיים את הפרשה, פסוק כ:"לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו. כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם".

נראה כי פסוק כ הינו המשכו הטבעי של פסוק יט, שם מורה התורה: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", ואילו בפסוק כ מפורטת הבחירה בחיים: "לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו" והתוצאה של הבחירה הזו תהיה כמפורט בהמשך הפסוק: "לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך..."- בזכות הבחירה בחיים, באהבת ה', יזכה  עם ישראל לשבת על אדמתו.

פסוק כ מתחלק באתנחתא במילה המוקפת ולדבקה-בו.  נראה כי צלע א היא מהות הבחירה, תוכנה של הבחירה: אהבת ה', שמיעה בקולו, דביקות בו, ואילו צלע ב מבטאת את הנימוק לבחירה, וכך נראה בפירוש מן המילה כי שהיא ברגיל תיאור סיבה ובפסוק זה נראה כי זוהי האפשרות הסבירה ביותר לפרשה(המילה כי משמשת במקרא במשמעויות שונות. ראו דברי האמורא ריש לקיש בתלמוד הבבלי  מסכת ראש השנה ג, א. רש"י בפירושו לתורה עוסק בכך במקומות רבים. ראו על כך: נ. אליקים, "ארבע לשונות של 'כי' בפירושי רש"י לתורה", פורסם באתר מכללת אורות במרשתת: י. ברויאר, "כי משמש בארבע לשונות", תרביץ עב 3 (תשס"ג) עמ' 522-505: י. יעקבס, "כי משמש בארבע לשונות- מימרת ריש לקיש ו"מסורת הפסוקים" בפרשנות ימי הביניים", לשוננו 79 (א-ב) תשע"ז, עמ' 111-96).

צלע ב של הפסוק מתחלקת במילה ימיך בטעם זקף. החלק השני של צלע ב מתחלק בטיפחא במילה וליעקב. בחלק זה ישנה תופעה נדירה בתחום הטעמים- שתי מילים רצופות המוטעמות בטעם תביר (לא נעסוק בכך הפעם).

 צלע ב נראית מסורבלת מעט בניסוחה. מעבר לזה, השאלה המתעוררת למקרא צלע  ב היא: אל מי מתייחסת המילה "הוא" שבפסוק? מתרגום אונקלוס (אונקלוס היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומא. חי במאה ה 1- 2 לספירה. על פי המסורת התגייר והיה תלמידם של התנאים ר' אליעזר ור' יהושע) (וכן תרגום ירושלמי) נראה כי המילה הוא מתייחסת לה' עצמו, וזו לשון  תרגום אונקלוס: "ארי הוא חייך ואורכות יומך"(והרי ה' הוא המושא של צלע א), ואולם בתרגום המיוחס ליהונתן בן עוזיאל (תרגום ארמי לתורה  שמוצאו בארץ ישראל) מתורגמת פיסקה זו כך: "ארום אורייתא דאתון עסיקין בה היא חייכון בעלמא הדין ואוגרות יומיכון בעלמא דאתי"- נראה אפוא כי על פי  תרגום זה, המילה הוא מתייחסת לתורה, ולא לה'.

 שתי הדעות הללו באות לידי ביטוי  בפירושו של ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא. פרשן מקרא, בלשן ומשורר . נולד בטודלה שבספרד . חי במאות ה 12-11 לספירה) לפסוקנו, ואלה דבריו: "כי הוא חייך-  על דעת מפרשים ש'הוא' שב אל קול השם, ולפי דעתי ש'הוא'- השם, כאשר יאמר המשורר על  השם- 'ישעי'(תהלים יח, ג) ו'אלהי ישעי'(שם, מז) 'חסדי'(תהלים קמד, ב) ו'אלהי חסדי'(תהלים נט, יא), ו'מגני'(תהלים יח, ג) ו'חרבי'(תהלים מד,ז)".

 ראב"ע מביא תחילה את דעתם של מי שהוא מכנה "מפרשים", לפיה המילה הוא מתייחסת לקול ה, המוזכרת בצלע א("לשמע בקולו...").  לפי פירוש זה, שיעור הכתוב הוא: קול ה' הוא חייך, אם תשמענו ותעשה מצוותיו (ראו פירוש על אבן עזרא לר' שלמה זלמן נטר במהדורת מקראות גדולות בהגהתו, ירושלים תשל"ו) .

 אך ראב"ע מאמץ את הפירוש לפיו המילה 'הוא' שבצלע ב מתייחסת לה' 'עצמו ולא ל'קול ה'": "רצה לומר  השם אלהיך הוא חייך, כאשר אמר המשורר על ה'..."(לשון ר' שלמה זלמן נטר בפירושו על ראב"ע).

שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) מאמץ את הפירוש של ראב"ע (מבלי להזכירו בשמו) וכותב: "ה' הוא חייך ואתה תבחר לאהבה אותו ולדבקה בו לשבת על האדמה". שד"ל גם מנמק את הפירוש הזה וכותב: "ואמר 'כי הוא חייך'  מפני שאמר 'ולדבקה בו', על דרך 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד, ד)- מן הפסוק בדברים ד לומד שד"ל כי הדביקות אינה בה' עצמו אלא בתורה, כפי שעולה מן הכתוב בדברים ד, ד(וראו דברי חז"ל בבלי סוטה, יד, א: "וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא' (דברים ד, כד) אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה..."). והנה, גם בפסוקנו מוזכר השורש דב"ק - ולדבקה בו. צירוף שני אלה מחזק, לדעת שד"ל, את הפירוש לפיו המילה 'הוא' שבצלע ב מתייחסת לה' עצמו, ולא לתורה(וזאת כאמור בניגוד לתרגום המיוחס ליהונתן).

אלא ששד"ל אינו מסתפק בכך ומציע בפירושו טעמים חילופיים לטעמי המקרא שלפנינו, ואלה דבריו: " נ"ל לאַהב֞ה אֶת ה֥' אלה֨ך לשמ֤ע בקלו֨ וּלְדָבְקָה־ב֔ו כי ה֥וא חַי֖יך וא֥רך ימ֑יך. ". על פי פיסוק הטעמים ששד"ל מציע, משתנה מקומו של האתנח בפסוק. בטעמים שלפנינו, האתנח הוא כאמור תחת המילה המוקפת ולדבקה-בו, בעוד שלפי שד"ל האתנח הוא תחת המילה ימיך.

 שד"ל אינו מנמק מדוע נראה לו להטעים את הפסוק שלא כפי הטעמים שלפנינו. ננסה להלן ליתן טעם להצעתו של שד"ל.

 נראה כי מאחורי הצעתו של שד"ל עומדת הטענה לפיה פיסוק הטעמים בפסוק כפי שהוא לפנינו, יוצר סרבול בקריאה. אומנם פתחנו ואמרנו כי הפסוק מתחלק, לכאורה, בין הציווי לבין הנימוק, שכן צלע ב פותחת במילה 'כי'. ואולם, הסבר זה מביא בחשבון רק את החלק הראשון של צלע ב:"כי הוא חייך וארך ימיך". אך כיצד נבאר לפי הסבר זה את המשך הפסוק: "לשבת על האדמה..."? האם זהו המשכו של הנימוק? קריאה כזו אכן נראית מסורבלת (אם כי נראה כי כך קורא את הפסוק גם ר' עובדיה ספורנו בפירושו לפסוקנו).

הצעתו החילופית של שד"ל לפיסוק הטעמים בפסוקנו פותרת לכאורה קושי זה. לפי הצעתו, צלע ב כולה היא תיאור תכלית "לשבת על האדמה" ואילו צלע א היא המצווה וגם הנימוק. בתוך צלע א מצוי כאמור הנימוק כמאמר מוסגר:"כי הוא חייך וארך ימיך" (המסתיים, ברגיל, במפסיק גדול מן המפסיק הבא לפני המאמר המוסגר.כך רשמתי מפיו של מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל). נראה אפוא כי זהו טעם אפשרי להצעתו של שד"ל לשנות את פיסוק הטעמים שבפסוקנו

לסיכום: עסקנו הפעם בפיסוק הטעמים של הפסוק האחרון בפרשת השבוע. ראינו שנחלקו הפרשנים  בפירושו המילה "הוא" שבפסוק. הבאנו הצעה לפיסוק טעמים שונה של פסוקנו  ועמדנו על  הייתרון שבהצעה זו על פני  פיסוק הטעמים המקובל.  

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה

Edit Post Text