טיפ שבועי לפרשת וילך​

השבת נקרא בתורה את פרשת וילך. בפרשה מסופר על התגלות ה' למשה, לאחר שמשה ויהושע מתייצבים באוהל מועד(לא, יד). נושא דבריו של ה' הוא, גילוי העתיד לקרות לבני ישראל,  לאחר שהעם עתיד לעזוב את ה' ולזנות אחר "אלהי נכר הארץ". הקב"ה מודיע למשה, כי העם יסבול מ"רעות רבת וצרות" (פסוק יז). ה' מצווה את משה ויהושע לכתוב את השירה הזאת כדי שתשמש כעד(פסוק יט. לעניין  זהותה של "השירה", הנזכרת בפסוק זה, ראו פירושיהם של רש"י ושל הרמב"ן לפסוק). ה' מסיים את דבריו באומרו:

: "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם  אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי"(דברים לא, כא).

 פירושו הפשוט לכאורה של הכתוב בפסוק זה הוא, שה' מגלה למשה שבעתיד, כאשר העם יסבול מרעות ומצרות(לאחר שיפנה ויעבוד אלהים אחרים. על פירוש הביטוי, 'רעות רבות וצרות' ראו מדרש חז"ל בבלי חגיגה ה, א. וראו דברי המהרש"א בפירושו לסוגיה התלמודית)- השירה הזאת תשמש כ'עד'.

מזה עידן ועידנים עוסקת האנושות בשאלת ה"בחירה החופשית". והנה, מן המפורסמות היא שבתורת ישראל, מהווה עקרון  'הבחירה החופשית' הנתונה לאדם יסוד המהווה בסיס לשכר ולעונש (דברים ל, טו-כ: רמב"ם הלכות תשובה, פרק ה ופרק ו).

והנה, מצלע ב של פסוקנו נראית לכאורה התנגדות לעיקרון זה, שכן כתוב בפסוק: "כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו..." לכאורה- לפי האמור בפסוק זה - גורלו של העם כבר נחרץ- מאחר שברור שהעם, בעתיד, לא ישמור את דרך ה' ויחל לעבוד אלהים אחרים (וראו דברי הרמב"ם על תופעת הסתירה המדומה לעקרון הבחירה החופשית בפסוקים מסויימים,  בהלכות תשובה, פרק ו הלכה א).

 הכיצד מתיישב פסוק זה עם עקרון "הבחירה החופשית" שמשה מצהיר עליו בפרק ל'?

 כרקע לעניין זה נזכיר, כי הפסוק שאנו עוסקים בו, פסוק כא, הוא חלק מדברי ה' אל משה. בהמשך הפרשה, כאשר משה מוסר את דברי ה' אל העם , הוא אומר להם: "כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה. הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה ואף כי אחרי מותי" (לא, כז).

שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800), היה ער להבדל בין שני הפסוקים הללו, וכך כתב בפירושו לפסוק כא: "  היום, בטרם אביאנו, ידעתי את יצרו אשר הוא עושה, ידעתי מה שיצרו עתיד לעשות. אבל משה כשדיבר אל העם, אמר הענין דרך אומדן הדעת, ולא דרך ידיעה מוחלטת, לבלתי יאמרו כבר נגזר עלינו שנחטא...".

 לדעת שד"ל, דברי ה' אל משה אכן משקפים את ידיעתו הברורה של ה' את העתיד להיות(ראו דברי המשנה: "הכל צפוי והרשות נתונה". אבות ג, יט) . לעומת זאת, כאשר משה מוסר את הדברים אל בני ישראל – הוא איננו משדר מסר לפיו "הכל גלוי וידוע מראש" אלא משקף מסר של הערכת הצפוי בעתיד על בסיס מה שארע בעבר, כלומר: לאור התנהגותכם, אתם בני ישראל, עד היום, במשך 40 שנות הנדודים במדבר- סביר מאוד שתמרו את פי ה' גם בעתיד(וראו דברי רש"י בפירושו לפסוק כט).

והנה, לדעת שד"ל, ההבדל בין דברי ה' אל משה לבין דברי משה אל העם באים לידי ביטוי בפיסוק הטעמים של  פסוק כא, ואלה דבריו: "וכן בעלי הטעמים נתנו רביע על 'יצרו', להדביק 'היום' עם 'עושה', ולהפרידו מן 'ידעתי'. ולפירושי היו מילות 'ידעתי את יצרו' ראויות לקדמא ואזלא".

להבנת דברי שד"ל, ננתח את צלע ב  של פסוק כא לפי פיסוק הטעמים

הצלע מתחלקת במילה 'היום' בטעם זקף. נראה כי חלוקה זו מפרידה בין הנושא, הנשוא והמושא (שבחלק הראשון) לבין תיאור הזמן, הבא בחלק השני של הצלע, לאמר: אימתי מתרחשת הידיעה המפורטת בתחילת הצלע? עוד בטרם אביאנו- כלומר, מדובר לכאורה בידיעה מראש של העתיד לקרות.

נתמקד עתה בחלק הראשון של הצלע: "כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום". נשאלת השאלה: המילה 'היום' - למה היא מתייחסת?  האם לידיעה או לעשיה? על פי פיסוק  הטעמים- המילה 'היום' מתייחסת לעשיה, ולא לידיעה, שכן המילה 'עושה' נתונה בטעם מחבר, משרת: המהפך. כך יש לקרוא את הפסוק לפי הסבר זה: "כי ידעתי את יצרו- אשר הוא עושה היום".

אילו היתה המילה 'היום' מתייחסת לידיעה, הרי הטעמים היו צריכים לשקף את שיוך המילה 'היום' אל הידיעה. שיוך כזה יוכל להיעשות באמצעות העמדת הטעמים קדמא ואזלא על המילים 'אשר הוא עושה'. ואז היתה קריאת הפסוק משתנה, אל קריאה מעין זו: "כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה - היום"(יש לזכור כי גרש הוא מפסיק קטן מן הפשטא שאחריו בעוד שהרביע גדול מן הפשטא שאחריו).

לאחר שאמרנו זאת, נשוב אל דברי שד"ל: "בעלי הטעמים נתנו רביע על יצרו, להדביק 'היום' עם 'עושה' ולהפרידו מן 'ידעתי"- פיסוק הטעמים  מצרף את המילה היום אל העשיה, ולא אל הידיעה. פיסוק טעמים כזה, פותר את בעיית  "העדר הבחירה החופשית", שכן, לפי פיסוק טעמים זה, אין כאן ידיעה מראש של העתיד לקרות, אלא הסתכלות על העתיד , לאור מה שנעשה היום (מעין מה שכתוב בפסוק כט).

טעמי המקרא מתנגדים אפוא לעמדת שד"ל. הוא מפרש  כאן את הפסוק כנגד הטעמים, מתוך מודעות מלאה, ואף מוסיף ואומר: "ולפירושי היו מילות 'ידעתי את יצרו' ראויות לקדמא ואזלא"- שד"ל מפרש אפוא כי דברי ה' שבפסוק  כא, משקפים ידיעה ברורה של העתיד להיות(לא על סמך הנחה לאור הקורות בהווה) ולכן לשיטתו של שד"ל, המילה היום מתייחסת אל הידיעה, ולא אל העשייה. פיסוק הטעמים המתאים לפירוש כזה הוא כאמור, קדמא ואזלא מעל המילים "ידעתי את יצרו". לפי פירוש כזה, כאמור, המילה היום תתייחס אל הידיעה, ולא אל העשייה (שכן, הפשטא הוא מפסיק גדול מן האזלא או הגרש, וחולש אפוא גם על הידיעה, המוטעמת בקדמא).

ואולם, כאמור, אין זה פיסוק הטעמים שלפנינו, המשייך את המילה היום אל העשייה, ולא אל הידיעה -  כך פתרו לכאורה בעלי הטעמים את שאלת הבחירה החופשית(שכן לשיטתם אין כאן הצהרה על הידיעה על מה שעתיד להיות. פירוש כזה של הפסוק גם הולם את דברי משה בהמשך). ברם, לשיטת שד"ל, קיים הבדל בין דברי ה' למשה (פסוק כא), לבין דברי משה אל העם(פסוק כט). דברי ה' משקפים את ידיעת העתיד, ואולם משה בדבריו אל העם מרכך דבריו, כדי שהעם לא יצא מנקודת הנחה כי "כבר נגזר עלינו שנחטא",  ויעבוד את ה' בלב שלם כמיטב יכולתו.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק בפרשתנו שיש בו לכאורה סתירה לאידאה של הבחירה החופשית הנתונה לאדם. הראינו כיצד משתקפת בעיה זו בפיסוק הטעמים. כן ראינו את הצעתו של שד"ל לשינוי פיסוק הטעמים בפסוקנו כך שיווצר פער בין ידיעתו של ה', לבין מה שמוסר משה לעם,  שהוא מסר המתיישב עם עקרון הבחירה החופשית. עמדנו על כך, שעל פי הטעמים כפי שהם, אין בפסוק כא סתירה לעקרון הבחירה החופשית, שכן דברי משה  בפסוק זה מבטאים רק הערכה של הצפוי בעתיד לאור מעשי העבר, אך לא גזירה מוחלטת על מה שעתיד להיות.

 שבת שלום וגמר חתימה טובה

טיפ שבועי וילך תשפ.doc

Edit Post Text