טיפ שבועי לפרשת האזינו

השבת נקרא בתורה את פרשת האזינו, שבמרכזה, כידוע 'שירת האזינו (על זיהוי שירת האזינו כ'השירה', ראו בפירושיהם של  רש"י ורמב"ן לדברים לא פסוק יט. על דרך כתיבתה המיוחדת של שירת האזינו ראו טיפ קודם שכתבנו על פרשה זו).

נעמוד הפעם על פסוק אחד שבשירת האזינו, המדגים עיקרון שכבר עמדנו עליו בעבר (ראו טיפ שבועי לפרשת ויקהל בשנת תשעט), לפיו בעלי הטעמים נטו לעיתים מחלוקתו ההגיונית של הפסוק, על פי תוכנו, כדי לאפשר קריאה יותר 'נוחה' של הפסוק.

כבר הדגשנו פעמים רבות בעבר, כי טעמי המקרא ממלאים כמה תפקידים והתפקיד הפרשני הוא תפקיד חשוב אבל, מאחר שאחד מתפקידי הטעמים הוא להטעים בנגינה, נוטים לעיתים בעלי הטעמים מן החלוקה ההגיונית של הפסוק, כדי לאפשר את נגינתו הערבה (ראו: י. ברויאר, "מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים"  (בתוך) ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, אסופת מאמרים במדעי היהדות, כרך א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 241-191, בעמ' 222).

 והנה, בפרשתנו נמצא פסוק המדגים עיקרון זה. התורה מתארת את זעמו של ה': "וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו"(לב, יט). הפסוק מתחלק באתנח במילה וינאץ(פירוש המילה הוא -התרגז. כך ניתן ללמוד מתרגום אונקלוס לפסוקנו המתרגם: "וגלי קדם ה' ותקף רגזה...".

 והנה, מצאנו בפירוש שד"ל לפסוקנו את ההערה הבאה: "והיה ראוי לקרוא: וירא ה- וינאץ מכעס(האתנח תחת שם השם נ.ו)רק בא האתנח באמצע הפסוק, כדי להשוות שני חלקיו לנועם השיר, וזה מצוי בשירי קודש כגון: 'שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג'(תהלים קיב,  ה) 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך'(שם קיט, יח).

 לדעת שד"ל, לפי כללי פיסוק הטעמים היה מן הדין לחלק את הפסוק כך: וירא ה'- (ולכן) וינאץ מכעס בניו ובנותיו"- לפי חלוקה זו, הפסוק מתחלק בין  המצב שבו "מבחין" ה' במציאות, לבין  הפעולה שהוא נוקט בעקבות זאת.

ואולם לדעת שד"ל, סטו כאן בעלי הטעמים מחלוקה זו כדי ששתי הצלעות שבפסוק תהיינה בנות 3 מילים כל אחת,  ומאחר שעסקינן בשירה, הרי שלשוויון בין אורך הצלעות יש חשיבות מיוחדת. לפיכך נטו כאן בעלי הטעמים מן החלוקה המסתברת של הפסוק על פי תוכנו.

הנה כי כן, מצאנו דוגמה נוספת שבה סטו (על פי שד"ל) בעלי הטעמים מן החלוקה  המסתברת של הפסוק על פי עניינו, אל חלוקה המתאימה יותר למקצב של שירה, כמתבקש בשירת האזינו.

שבת שלום

​