טיפ שבועי לפרשת בראשית

 השבת נקרא בתורה את פרשת בראשית. הפרשה הראשונה בתורה. נעסוק הפעם בטעמים חריגים על מילה אחת בפרשתנו.

לקראת סוף הפרשה, התורה מתארת את לידתו של נח, והתורה מספרת:  "ויקרא את שמו נח לאמר. זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'"(בראשית  ה, כט).

כרקע לעניין זה נזכיר, כי פסוק זה מתאר את לידת בן הדור העשירי לאדם הראשון (אשר לידת הדורות הקודמים לו מפורטת בפרק ה'). התורה מספרת  כי למך, אביו של נח, קרא את שמו נח, ועל הטעם לשם זה (הפסוק מעורר כמה שאלות החורגות מתחום עיוננו במסגרת הטיפ השבועי, כמו למשל: הכיצד ידע למך אבי נח את העתיד להיות וקרא את שם בנו על שם העתיד? לשאלה זו התייחסו כמה מן הפרשנים בפירושיהם לפסוקנו ובין הייתר: רשב"ם, ראב"ע, ר' יוסף בכור שור, רד"ק, רלב"ג וכן שד"ל. שאלה נוספת העולה למקרא הפסוק היא התאמת השם נח ל"מדרש השם": 'זה ינחמנו'. בשאלה זו עסקו בין הייתר: רש"י, רשב"ם, ראב"ע, ורד"ק בפירושיהם לפסוק).

 מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתנח במילה לאמר, והוא דוגמה ל"לשון אמירה" המתחלקת בין הפתיחה (שהיא בצלע א) לבין תוכן הדיבור(שהוא בצלע ב). וכבר עמדנו על כך בעבר שברוב הפסוקים בהם מופיעה "לשון אמירה", צלע א מכילה כבר חלק מתוכן האמירה, שלא כבפסוקנו.

 ענייננו הפעם בטעמים החריגים שעל המילה "זה" בפסוקנו. המעיין בפסוק רואה כי שני טעמים רובצים על מילה קטנה זו: תלישא גדולה ותרי גרשין(הקרוי: 'גרשיים'  או 'תרי חוטרין').

 והנה על פסוק זה קיימת הערת מסורה (ראו עין המסורה על פסוק זה. עין המסורה הוא ביאור ומראי מקומות לכל הערות המסורה של 'כתר ארם צובה'. ראו: מ. כהן (מהדיר ועורך מדעי)  מקראות גדולות – הכתר) המפנה את המעיין לחמישה מקרים נוספים של "הטעמה כפולה" מעין זו על מילה אחת.

לעומת זאת, בחיבור הקרוי שערי מסורה השלם(זו עריכה של הערות המסורה שנעשתה על ידי הרב שמואל מאיר ריאחי(הודפסה במסגרת מהדורת  תקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג. החיבור שערי מסורה השלם עצמו הובא לדפוס עוד בשנת תשס"ז וכלול במההדורה זו) נרשם על מילה זו: "ב מילין ב"תרי טעמא" תלשא גדולה וגרשיים, ויקדים לנגן הגריש ואח"כ התלשא וסימן 'כי תכלה לעשר' (דברים כז, יב. נ.ו)"(ראו גם בפירוש "מענה לשון" של הרב ריאחי על פסוקנו. פירוש זה אף הוא נדפס במסגרת המהדורה הנ"ל של תיקון קוראים סימנים). 

אשר להערה זו יש להבהיר שני דברים: ראשית- לגבי מספר המילים בהם  קיימת התופעה של הופעת הטעמה כפולה, תלישא גדולה וגרש, על מילה אחת- בפירוש עין המסורה במקראות גדולות הכתר  מובאים  כאמור חמישה מקומות, ואילו הרב ריאחי מציין רק שניים. הבדל זה יכול להתבאר יפה אם נניח שההערה שהביא הרב ריאחי מתייחסת להיקרויות תלישא גדולה וגרש על מילה אחת בתורה בלבד ולא לשאר חלקי התנ"ך (שלושת המקומות האחרים המצויינים בפירוש עין המסורה שבמקראות גדולות הכתר  הם:  מלכים ב יז, יג: יחזקאל מח , י: צפניה ב, טו). הסבר אפשרי אחר הוא שבשני המקומות בתורה, באה תלישא גדולה עם שני גרשין ואילו בשלושת המקומות האחרים, באה תלישא גדולה עם גרש אחת בלבד ולכן הם אינם מנויים בהערה זו.

שנית- לגבי צורת הניגון של הטעם הכפול הזה- בהערה שמביא הרב ריאחי מצויין שיש להטעים את הגרש לפני התלישא. הסימן שמובא לסדר הזה הוא  הפסוק "כי תכלה לעשר"(דברים כז, יב). בפסוק זה מוטעמת המילה תכלה בגרשיים והמילה לעשר באה בתלישא גדולה- וסדר זה אמור להזכיר לבעל הקורא שבסדר זה (גרשיים תחילה) יש לקרוא גם את ההטעמה הכפולה  בפסוקנו(וכן  בפסוק שבספר ויקרא).

מן הראוי לציין כי נמצא מי שחלק על עצם קיומה של ההטעמה הכפולה במילה 'זה' שבפסוקנו, הלא הוא בעל החיבור בינת מקרא, העוסק בטעמי המקרא שנכתב על ידי אחד מתלמידי הגר"א(הגאון ר' אליהו מווילנא. חי בין השנים 1797-1720), ר' מנשה מאיליה (חי בין השנים 1831-1767. ראו אודותיו בערך מנשה מאיליה באנציקלופדיה ויקיפדיה במרשתת ובמקורות שבהערות השוליים שם. כן ראו: הרב שמואל פרידמן, "הגאון שכמעט נשכח"(בתוך) קולמוס - המוסף התורני חדשות משפחה(מס' 171 אב, תשע"ט) עמ' 17-14. אני מודה לידידי הטוב, השופט (בדימוס) מר דוד גדול, שהפנה את תשומת ליבי לחיבור 'בינת מקרא' וכן לאסמכתא זו. החיבור עצמו הודפס בשנת 1815 וניתן לצפות בו במרשתת).

בעל חיבור זה מתייחס בחיבורו בין הייתר למצב בו לעיתים באים תלישא גדולה וגרשיים במילה אחת ואלה דבריו: "מה שנמצא ת"ג וגרשיים במלה אחת כגון.... וכתוב בצידו 'הקורא יטעים הגרש קודם הת"ג (תלישא גדולה נ.ו)) לפי"ד (לפי דעתי נ.ו) כל זה הוא טעות מעקירו. רק שנסתפקו באלו התבות מה להעמיד שם. לפי ששניהם שייכים בה לפי הכללים...ע"כ( על כן נ.ו) העמידו שתיהם. אבל הנראה  לפי הפסקם,  יהיה מלת 'זה' גרשיים.. אבל אין קפידא בזה   ....".

 הרב מנשה מאיליה חולק אפוא על ההנחיה להטעים את שתי המילים הללו (המילה 'זה' שבפרשתנו וכן המילה 'קרבו' שבויקרא) בהטעמה כפולה. לדעתו, הסתפקו בעלי הטעמים לגבי הטעם הנכון באותן מלים ולכן העמידו מספק את שני הטעמים. אך לאמיתו של דבר, לפי דעתו של ר' מנשה מאיליה, המילה 'זה' שבפרשתנו ראויה  לטעם גרשיים בלבד ואילו המילה 'קרבו' שבספר ויקרא, בגלל שהיא ארוכה יותר,  ראויה לתלישא גדולה, שכוח הפסקו קצת גדול יותר מן הגרש.

 מכל מקום, גם ר' מנשה מאיליה מודה  כי : "אין קפידא בזה כלל וכיוצא בו".הסיבה לכך נעוצה בכך שההבדל בין שני הטעמים הללו אינו משמעותי ולכן למעשה כל אחת משתי הקריאות היא קריאה לגיטימית. לפיכך לדעתנו  למעשה כל בעל קורא רשאי לנהוג כמנהגו מלפנים, לגבי קריאת ההטעמה הכפולה הזו שבפרשתנו.

לסיכום: עסקנו הפעם בתופעה נדירה של צירוף שני טעמים באופן לא רגיל, על מילה אחת. בדקנו את מספר היקרויותיה של התופעה, וכן ראינו את ההנחיות השונות לגבי דרך קריאת מילים כאלה, הלכה למעשה.

שבת שלום

Edit Post Text