טיפ שבועי לפרשת לך לך
השבת נקרא בתורה את פרשת לך לך. נעסוק הפעם באחד הטעמים שלא עסקנו בו בעבר במסגרת הטיפ השבועי: "מונח לגרמיה"(מונח לעצמו).
ככלל המונח הוא טעם משרת(הוא משרת את הרביע וכן את הזקף וכן מפסיקים נוספים) , ואולם, מונח לגרמיה הינו מפסיק קטן הבא לפני רביע(ראו: מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא ג שעור 26, תל אביב תשמ"ו, עמ' 212). סימנו- מונח בתוספת קו ניצב(יש להבדיל סימון זה מן הטעם פסק. ראו: ל. הימלפרב, "תפקידו הפרשני של הפסק"(בתוך), מ. ארנד וש. פוירשטיין(עורכים), דרכים במקרא ובהוראתו, רמת גן תשנ"ג, עמ' 129-117).
והנה, בפרשתנו אנו קוראים על ציווי ה' לאברהם על אודות ברית המילה: "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו. ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר""(יז, יד). בפסוק זה מוטעמת המילה 'וערל' במונח לגרמיה. המילה זכר שלאחריה מוטעמת ברביע(וזאת להבדיל מן הפסוק שלפני פסוק זה, פסוק יג: "המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך...". בפסוק זה, בין המילה המול לבין המילה ימול ישנו קו מאונך- זהו הפסק, המתחייב כאן כדי להפריד בין שתי תיבות דומות. ראו על כך במאמרה הנ"ל של דר' הימלפרב בעמ' 122).
הפסוק מעורר לכאורה קושי- מדוע כותבת התורה "וערל זכר". וכי אין אנו יודעים שהנקבה אינה יכולה להיות "ערלה"?
והנה מן המילים הללו, היה מי מרבותינו שלמד על המקום בגוף הזכר שבו מקיימים את מצוות ברית המילה: "כתנאי- מנין למילה שבאותו מקום?... רב נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר, 'וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו'- מקום שניכר בן זכרות לנקבות"(בבלי שבת, קח, א. ראו גם דברי המדרש בבראשית רבה המובאים בדברי רש"י בפירושו לפסוק. ראו דרשה הלכתית אחרת הנלמדת מפסוק זה, בסוגיה בבלי קידושין כט, א).
הרב ברוך אפשטיין(רב, בנקאי וחוקר שחי בין השנים 1942-1860 ) בפירושו תורה תמימה מבאר דרשה זו:"ר"ל( רצונו לומר נ.ו) דהא מצינו שם ערלה גם בשפתים: 'ואני ערל שפתים'(שמות ו, יב), ובלב: 'ערלת לבבכם'(דברים י, טז)... ובאזן: ' הנה ערלה אזנם' (ירמיהו ו, י)" .
הסברו של הרב אפשטיין פורס בפנינו את השימוש הנרחב הנעשה במילה 'ערלה' . המילה משמשת כעין מטאפורה בדברי משה אל ה', וכן בדברי ה' אל בני ישראל בפרשת ואתחנן. כמו כן מצינו שימוש במילה זו בדברי ירמיהו הנביא. לאור שימוש מגוון זה במונח ערלה, כך לפי דרשה זו, מצא הכתוב לנכון להדגיש בעניין ברית המילה ולומר " וערל זכר" שמקום הברית הוא אותו מקום בגוף המבחין בין זכר לנקבה.
וכיצד משתלב לימוד זה עם פיסוק הטעמים לפסוקנו? כאמור, המילה 'וערל' מוטעמת במונח לגרמי(מונח שאחריו קו אנכי). מכאן שיש הפסקה בין המילה וערל לבין מה שבא לאחריה 'זכר אשר לא ימול', שזו היא הגדרת המונח ערל.
והנה שד"ל( שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בבואו לפרש את פסוקנו כותב: "נ"ל(נראה לי נ.ו) (נגד הטעמים) מילת 'וערל' עומדת בפני עצמה, וזכר אשר לא ימול את בשר עורלתו, הוא פירוש ערל...,". נראה כי תמוהה ההערה כי פירוש זה הוא "נגד הטעמים" כביכול, שכן לפי הסברנו את המונח לגרמיה ותפקידו, פירוש הפסוק בדרך זו דווקא הולם את פיסוק הטעמים .
לסיכום: דנו הפעם בטעם "מונח לגרמיה". הדגשנו כי מדובר בטעם מפסיק, בניגוד למונח עצמו שהוא טעם משרת. בהתאם לכך פירשנו פסוק בפרשתנו והיבענו פליאה על פירוש שד"ל המפרש בהתאם לטעמים אך בעצמו כותב כי פירושו הוא נגד הטעמים.
שבת שלום
