טיפ שבועי לפרשת ויצא
הפעם נחרוג ממנהגנו ונעסוק במנהגי קריאה של מילה אחת בפרשת השבוע, פרשת ויצא. כבכול פעם שאנו עוסקים במנהגים, נקדים ונאמר כי אין מטרתו של הטיפ שלהלן כדי להכריע בין המנהגים השונים, אלא להנהיר את הרקע להיווצרותם.
בפרשת השבוע אנו קוראים על הולדת בני יעקב. בין היתר אנו קוראים על דברי לאה עם לידת בנה החמישי:"ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי. ותקרא שמו שמו יששכר"(ל, יח).
המילה יששכר נכתבת בשני שי"ן, אולם נהגית, לרוב, בשפה העברית המודרנית, כאילו נכתבה בשי"ן אחת בלבד. בעניין קריאת שם זה, נחלקו בעלי המסורה בן אשר ובן נפתלי(החשובים והמפורסמים ממשפחת בעלי מסורה שחיה בטבריה. פעלו במחצית הראשונה של המאה ה- 10 לספירה). בן נפתלי גרס כי יש לקרוא את המילה עם שתי האותיות שי"ן שבה. לעומתו גרס בן אשר(וכן מנהגנו) לנקד את האות שי"ן הראשונה בקמץ ואת האות שי"ן השניה לא לנקד כלל ולא להגות אותה(ראו: י. פרץ, "קריאות כפולות כאמצעי לפתרון בעיות טקסטואליות במקרא"(בתוך) לשון ומסורה אסופת מאמרים, מכללת אורות ישראל, תשע"ט, עמ' 55-29, בעמ' 49).
בחיבור מנחת ש"י(חיבור העוסק בשינויים בנוסח המקרא. נכתב על ידי ר' שלמה ידידיה נורצי) יש התייחסות לניקוד המיוחד של השם יששכר ואלו דבריו: "כל אורייתא תרין שני"ן כתיב, חד קרי בקמץ ודגש וחד לא קרי, הרמ"ה ז"ל... ובמכלול.... זה לשונו: ופעמים יהיו שני אותיות הדומות סמוכות ויקראו הראשונה ולא השניה כלל...".
נשאלת השאלה: כיצד יש לקרוא את השם יששכר כשהוא מופיע בתורה? בעניין זה יש כמה מנהגים.
האפשרות הפשוטה לכאורה היא לקרוא תמיד את המילה יששכר כפי שאנו נוהגים בלשון המדוברת כיום, קרי, כאילו נכתבה בשי"ן אחת (מנהג זה ואחרים מובאים בפירוש מענה לשון של הרב ריאחי בתוך: תקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג, בפירוש לפסוקנו. הרב ריאחי מציין כי במנהג זה תומכים הרמ"ה, רד"ק וראב"ע. כמו כן כותב הרב ריאחי כי זה הוא המנהג הפשוט אצל הספרדים).
בצד מנהג זה, נוצרו במשך השנים כמה מנהגים אחרים בקריאת השם יששכר.
האחד- לקרוא יששכר(בשני שי"ן) עד פרשת פנחס, ומפרשת פנחס והלאה, לקרוא ישכר(כאילו יש שם שי"ן אחת בלבד).
השני - בפרשתנו, כאשר השם יששכר מופיע לראשונה- יש לקרוא אותו בשני שי"ן, ואילו בכל הפעמים האחרות, יש לקרוא אותו כאילו נכתבה בו שי"ן אחת בלבד(מנהג זה מובא על ידי ד. שפרבר בספרו מנהגי ישראל א, ירושלים תש"ן, עמ' מד).
השלישי - בספר בראשית יש לקרוא את השם יששכר בשני שי"ן (ארבע פעמים)ואילו בשאר הספרים יש לקרוא בשי"ן אחת(חמש עשרה פעמים. עדויות לקיומו של מנהג זה מביא הרב דוד יצחקי במאמרו: "בענין קריאת שם יששכר בתורה", צפונות יז (תשנ"ג), עמ נט- סד, ראו בפרט בעמ' נט).
הרביעי- לקרוא את השם יששכר כפי שהוא נכתב- תמיד- ולהגות פעמיים את האות שי"ן(כל המנהגים הללו מופיעים בקונטרס "קצירת האומר" שבסוף הספר "לוח ארש" שהוא סידור לכל ימות השנה (ידוע גם בשמו "בית יעקב") שנערך על ידי ר' יעקב ישראל מעמדין- היעב"ץ שחי במאות ה 18-17. מנהג אחרון זה מובא גם במאמרו של הרב דוד יצחקי, הנזכר לעיל).
מה המקור לשני המנהגים הראשונים? לדעת י. פרץ(י. פרץ, "על קריאת השם יששכר בתורה"(בתוך) דף שבועי מס' 3143(פרשת ויצא תשס"ב) אוניברסיטת בר אילן, עמ' 5-2. נמצא גם באתר האוניברסיטה במרשתת) מקורם של שני המנהגים הללו נעוץ בניסיון לתת הסבר מדרשי לחילוף בתורה גם בשמו של אחד מארבעת בניו של יששכר הקרוי במקום אחד בשם יוב(בראשית מו, יג) ובמקום אחר- ישוב(במדבר כו, כג- כד).
למנהג הראשון שהזכרנו קמו מתנגדים רבים ובראשם ר' שלמה זלמן הענא (מדקדק עברי בנוסח התפילה ומחדש כללים בלשון העברית. חי בגרמניה) אשר כתב בספרו שערי תפילה כדלקמן: "ועתה חדשים מקרוב באו, המעוותים הקריאה הנכונה וקוראים מלת יששכר בשתי שינין עד פרשת פנחס...כמ"ש (כמו שכתב נ.ו) בעל נחלת יעקב".
מתנגד נוסף למנהג זה הוא ר' וואלף היידנהיים (הרוו"ה- חוקר מסורה ובלשן יהודי גרמני) שכתב: "שכבר הורו החכמים המובהקים כי השי"ן השני נכתב ואינו נקרא כלל... לכן אל תשעה אל דברי חלומות של בעל 'נחלת יעקב' והסומכים עליו... וכולם ישא הרוח... והאמת כי המחבר 'נחלת יעקב' לא ידע מענין הקריאה הנכונה כל מאומה...".
ואולם, נראה כי חרף ההתנגדות למנהגים השונים בקריאת השם יששכר, הם לא עברו מן העולם. עדויות על כך מביא י"ש פנקובר(י"ש פנקובר, " מנהג ומסורה- זכר עמלק בחמש או בשש נקודות", בתוך: ר' כשר, מ' ציפור וי' צפתי (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ד (תשנ"ז) בר אילן רמת גן, עמ' 122-117 . בין ייתר הממצאים, הוא מציין את ספר בראשית עם התרגום לגרמנית של הרב שמשון רפאל הירש, שם מנוקד השם יששכר כך: שי"ן ראשונה בקמץ ושי"ן שניה בשווא נח(וכן גם התעתיק הלועזי), אך זאת רק בהיקרות הראשונה של שם זה ובשאר הפעמים, המילה מנקודת כאילו יש לקרוא אותה בשי"ן אחת בלבד(וכן בתעתיק הלועזי).
במהדורת המסורה של ר' שלמה זלמן נעעטר(מהדיר חומש מקראות גדולות אשר יצא בוינה בשנת 1859 . ראו אודותיו: ג, פרוידנטל, "לתולדותיו של ר' שלמה זלמן נטר(1879-1801), עלי ספר כו-כז(סיוון תשע"ז) עמ' 257 ואילך. ההערה דלקמן מובאת במהדורת מקראות גדולות של הוצאת אשכול שהודפסה בשנת תשל"ו) הוא מציין: "כל או'(אורייתא נ.ו)תרין שינין כתבין ולא קרין אפי' דין"- כלומר- בכל התורה יש לקרא את השם יששכר כאילו נכתב בשי"ן אחת, למרות שהמילה נכתבת בשני שי"ן(גם בפסוקנו).
י.ש פנקובר מציין במאמרו כי בבתי מדרשות של חסידים בלונדון ובכמה מחוזות בגרמניה לפני השואה עדיין נהגו מנהגים "מפצלים" כאלה, וכן מביא י"ש פנקובר את המנהג של הרב יוסף דב סולביצ'יק, לפיו יש לקרוא את השם יששכר עד פרשת פנחס פעם בש"ין אחת ופעם בשתי שינ"ים, ומפרשת פנחס ואילך יש לקרוא בשי"ן אחת בלבד.
י. פרץ מציין כי המנהגים השונים המפצלים את אופן קריאת השם יששכר הינם חריגים ביותר, שכן " לא מצאנו אח ורע לתופעה שבה מחלקים את התורה לשני חלקים: בחלק הראשון קוראים מילה מסויימת בדרך אחת, ובחלק השני קוראים אותה המילה בדרך אחרת".
י. פרץ מציין כי מסקנתם של הרב דוד יצחק ושל פרופ' י"ש פנקובר היא כי יש לקרוא בכל מקום בשי"ן אחת כדעת בן אשר(עמ' 53). אולם אנו במסגרת זו כאמור, לא באנו אלא לסקור את המנהגים השונים שנוצרו במהלך הדורות בקריאת השם יששכר, וכל בעל קורא ינהג כמנהג אבותיו.
לסיכום: סקרנו הפעם מנהגים שונים הנוגעים לקריאת השם 'יששכר' בתורה. ראינו כי בצד המנהג הפשוט לקרוא את השם באופן אחיד לאורך התורה כולה, התפתחו מנהגים אחרים. ניסינו לעמוד על הרקע להיווצרות המנהגים הללו ועל טעמיהם.
שבת שלום
Edit Post Text
