טיפ שבועי לפרשת וישב
טיפ שבועי לפרשת וישב
הפעם נעסוק בפסוק אחד מתוך פרשת השבוע, פרשת וישב, ובשאלת ההתאמה בין מסורת הניקוד לבין מסורת הטעמים(ראו דיון בנושא זה גם בטיפ לפרשת ויקרא אשתקד. ראו סקירה על התהוות מערכת הניקוד ומערכת הטעמים בספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו- בקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 182-176).
בפרק מ מספרת התורה על נסיבות השלכת שר המשקים ושר האופים של מלך מצרים - לבית הסוהר. התורה מספרת כי הם חטאו לאדוניהם למלך מצרים (מ, א) אך תוכן החטא עצמו אינו מפורט בתורה(ראו רש"י לפסוק א בדיבור המתחיל חטאו). בהמשך מספרת התורה: "ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר. מקום אשר יוסף אסור שם"(מ, ג).
הפסוק מתחלק באתנחתא במילה 'הסהר', בין שתי העובדות המפורטות בפסוק. עובדה א- שני השרים הושמו בבית הסוהר. עובדה ב- גם יוסף היה נתון באותו בית סוהר.
המילה במשמר מנוקדת בפתח תחת האות מ"ם (על פי הערת המסורה, כך הדבר ב- 3 מקומות). לעומת זאת, בספר נחמיה אנו קוראים: "ונתפלל אל אלהינו. ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם"(ד, ג)- בפסוק זה, המילה משמר מנוקדת בקמץ תחת המ"ם(יוער כי אף בפסוק בבראשית מ, ד מנוקדת המ"ם שבמילה במשמר בקמץ, ואולם, ייתכן כי במקרה זה הדבר נובע מכך שהמילה במשמר בפסוק ד נמצאת בסוף פסוק ועל כן אין בכך בהכרח סתירה לפסוק שלנו. ראה על כך מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא, מס' 78. נמצא באתר אוצר החכמה במרשתת).
צורת הניקוד של המילה במשמר שבפסוק נשוא עיוננו היא צורה של סמיכות, ועל כך כבר העיר שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק "לפי הניקוד הוא סמוך".
אם המילה במשמר היא מילה של סמיכות, פירוש הדבר הוא שיש לקרוא את הפסוק כך: "ויתן אותם- במשמר בית שר הטבחים", הווה אומר: היכן אסר פרעה את השרים הסוררים? במשמר בית שר הטבחים (בעניין הפירוש של הביטוי שר הטבחים ראו תרגום אונקלוס לפסוקנו המתרגם, "רב קטוליא" ובדרך זו הלך גם הרשב"ם בפירושו לפסוק וכן ר' יוסף בכור שור, ראב"ע ורמב"ן. לעומתם, רש"י בפירושו לבראשית לז, לו מפרש בדרך שונה:"טבחים- שוחטי בהמות המלך". ראו גם פירוש רש"י לאסתר א, ח וראו להלן בטיפ זה) .
מצד שני- על פי פיסוק הטעמים שלפנינו יש לקרוא לכאורה את הפסוק כך: "ויתן אותם במשמר - בית שר הטבחים", שכן הטעם רביע (שעל המילה 'במשמר')גדול בכח פיסוקו מן הפשטא שלאחריו(במילה 'בית').
להלן נסקור כמה גישות ביחס למצב דברים מיוחד זה בפסוקנו.
שד"ל מצביע על הקושי במצב דברים זה: "והדבר קשה מאוד שתהיה מילה סמוכה בטעם מפסיק ותבה שלפניה במפסיק פחות ממנו. והנכון שתהיה המ"ם בקמץ".
שד"ל תמה על אי ההתאמה שבין הניקוד לבין הטעמים במילה במשמר שבפסוקנו. במקרה זה, מציע שד"ל שינוי בניקוד(ולא בטעמים). בהקשר לכך יש לזכור כי נראה ששד"ל הניח, שבעלי הניקוד ובעלי הטעמים הם למעשה אותם אנשים ומכאן המקור להצעותיו של שד"ל לתקן את הניקוד על פי הטעמים או להיפך, כדי ליישב סתירות ביניהם(ראו על כך: י. ברויאר, "מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים" (בתוך) ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, אסופת מאמרים במדעי היהדות, כרך א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 241-191, בעמ' 192 ושם עמ' 194 הערה 7).
ראוי לציין כי ניתן לסייג את תמיהתו של שד"ל שכן, במקרים מסויימים אכן אפשר שהפשטא תשמש כמפסיק גדול לפני רביע. אולם דבר זה ייתכן רק לפני רביע שני בפסוק(ראו: מ. ברויאר, "פיסוק טעמים שבמקרא", עמ' 25: מ. פרלמן, "דפים ללימוד טעמי המקרא", מס' 79). בכל מקרה, אין פסוקנו מתאים ליישום כלל זה, שכן בפסוקנו הרביע המדובר בו הוא ראשון.
דרך התייחסות שניה לאי ההתאמה לכאורה הקיימת בין הניקוד לבין הטעמים במילה במשמר שבפסוקנו היא על בסיס המחלוקת שבין המסורה הבבלית לבין הניקוד הטברני(כידוע, קיימות שתי מסורות של ניקוד וטעמים- הניקוד והטעמים שאנו רגילים להשתמש בהם הם המסורת הטברנית, בעוד שכנגדה קיימת מסורת של ניקוד וטעמים מבבל (ראו על כך בערכים המתאימים בוויקפדיה, ושם הפניה לספרות עזר בנושא). בדרך זו מבאר את הפסוק פרופ' יוסף עופר, ואלו דבריו: "מן המסורה עולה שנוסח בבל הוא במשמר...(ב פתוחה נ.ו)אמנם זה הפירוש העול מן הניקוד שם אבל טעמי המקרא (הטברניים) מורים על פירוש אחר שהרי הרביע מחלק את הפסוק... על פי הטעמים, אין פה צירוף סמיכות אלא שני תיאורים: במשמר(במעצר, במשמרת) בית(בבית) שר הטבחים. לתפיסה הזאת מתאים הניקוד הטברני בפסוק ד': 'ויהיו ימים במשמר"(י' עופר, "המסורה הבבלית לתורה בעיבוד טברני של שמואל בן יעקב" , לשוננו כרך חמישים ושישה, חוברת שלישית, ניסן התשנ"ב, עמ' 283-269 בעמ' 280).
גישה שלישית בייחס לאי ההתאמה לכאורה בין הניקוד לבין הטעמים במילה במשמר שבפסוקנו קשורה לפירוש הביטוי "שר הטבחים" שבא לאחריה. כבר הצבענו לעיל על המחלוקת בין המפרשים בשאלת פירושו של ביטוי זה. והנה משה מנדלסון (מנהיגה הרוחני של תנועת ההשכלה בגרמניה במאה ה – 18. חי בין השנים 1786-1712 )ב "ביאור" שלו(ביאור עברי ותרגום לגרמנית של התורה. נחשב לאחד החיבורים החשובים ביותר של תנועת ההשכלה) כותב: "...והיה ייתכן לפרש שהוא סמוך, 'במשמר של בית שר הטבחים', והוא בית הסוהר, שהיה בביתו, וכן ת"א(תרגם אונקלוס נ. ו) 'במטרת בית רב קטולא' ובלי סמיכות יתרגם, "מטרא" ויתכן גם כן לפרש שאיננו סמוך, ואז צריך להוסיף בי"ת השימוש, ושיעורו: 'במשמר בבית שר הטבחים', ...אבל שוא הבי"ת ופתח המ"ם השנית המורים על הסמיכות, יורו על הביאור הא', ואין סתירה לזה מן הרביע שבמלת 'במשמר', שהוא טעם מפסיק גדול, ואין מקומו במילה הסמוכה לאחריה, כי כבר מבואר בהקדמה, שבבוא ד מלות סמוכות זו לזו, תהיינה ב' האחרונות מחוברות בטעם, והמלה שלפניה בטעם מפסיק, והראשונה בטעם מפסיק יותר ממנה".
כאן יש התלבטות כיצד יש לפרש את המילה במשמר- האם כצורת סמיכות או לא. הניקוד מורה על כך שיש כאן צורה של סמיכות. חרף זאת, סבור מנדלסון כי ההטעמה של המילה בטעם רביע איננה מתנגשת עם צורת הסמיכות של מלה זו כי לדבריו, כאשר בא ביטוי שהוא בן ארבע מילים(כבפסוקנו- במשמר בית שר הטבחים)- יש לחבר בין שתי המילים האחרונות(במקרה שלנו- שר הטבחים) ובמקרה כזה המילה השניה תהיה בטעם מפסיק והמילה הראשונה באותו ביטוי בן ארבע מילים תוטעם במפסיק גדול יותר. כלומר- אותה התמיהה שמצאנו אצל שד"ל- מנדלסון רואה בה כלל- שבביטוי שיש בו ארבע מילים- המפסיק במילה הראשונה יהיה גדול מן המפסיק שבמילה השניה(וזאת חרף העובדה שמדובר בצירוף של סמיכות).
לסיכום: עסקנו הפעם במילה בפרשתנו שיש בה לכאורה סתירה או מחלוקת בין הניקוד לבין הטעמים. העלנו שלוש גישות שונות לפתרון הסתירה. גישת שד"ל- המתקנת את הניקוד בהתאם לטעמים. גישת פרופ' עופר לפיה יש כאן מחלוקת בין הניקוד הטברני לבין המסורה הבבלית, וגישתו של משה מנדלסון לפיה בפסוקנו יש יישום של כלל נדיר מכללי הטעמים המאפשר את הטעמת המילה 'במשמר' בטעם מפסיק, חרף היותה צורה של סמיכות.
שבת שלום
Edit Post Text
