טיפ שבועי לפרשת ויחי
השבת נקרא את פרשת ויחי, הפרשה המסיימת את ספר בראשית. אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא דברי יעקב לבניו המובאים בפרק מט. התורה מספרת שיעקב קורא לבניו ומבקש לומר להם: "...את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"(מט, א. ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק, (בהסתמך על על פי דברי התלמוד הבבלי פסחים, נו , א ומדרש בראשית רבה צח,ב ): "בקש לגלות את הקץ, ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים". ראו כנגדו את דברי שד"ל בפירושו לפסוק זה המדגיש: "ואין הכוונה כאן על ימות המשיח אלא על כיבוש ארץ ישראל וחילוקה").
נעסוק בפסוק אחד מדברי יעקב ליהודה, המפורטים בפסוקים ח-יב. בפסוק י נאמר: "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו. עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים".
על פסוק זה רבו מאוד הפרשנויות וההסברים(ראו למשל את פירושו של רמב"ן ואת פירושו של שד"ל לפסוק זה). אנו נתמקד בהיבט מסויים בפירוש הפסוק, הנוגע לטעמי המקרא.
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'רגליו'. צלע א היא תוכן התפילה או הנבואה שיש בפסוק זה, ואילו בצלע ב באה הגבלה על האמור בצלע א, כלומר: דברי יעקב ליהודה לפיהם "לא יסור שבט מיהודה..." יתקיימו עד מועד מסויים- שבו יבוא 'שילה'.
נדגיש כבר עתה כי לפי פיסוק הטעמים שלפנינו ובפרט חלוקת הפסוק לצלעותיו, המילה 'עד' היא חלק מצלע ב, והיא לכאורה המילה הפותחת את "פסקת ההגבלה" על מה שנאמר בצלע א של הפסוק, לומר לך: כל מה שנאמר בצלע א על המשכת מלכותו של יהודה (ויהא הפירוש אשר יהא)- כל זה יקרה רק עד מה שמפורט בצלע ב - "כי יבא שילה"- יהא פירושו של ביטוי זה אשר יהא.
מיהו שילה המוזכר בפסוק? נחלקו הפרשנים בפירוש מילה זו. רש"י מפרש "מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס". בפירוש ראב"ע לפסוק מובאים כמה הסברים אחרים, ואילו רשב"ם, נכדו של רש"י, פירש:"... עד כי יבא מלך יהודה, הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה..." (לתרגום אונקלוס לפסוקנו עוד נשוב בהמשך).
והנה רבנו בחיי בן אשר אבן חלוואה (חי בסרגוסה שבספרד בין השנים
1340-1255 )בפירושו לפסוק מתייחס לפיסוק הטעמים ואלה דבריו(לאחר שהביא כמה פירושים לפסוק): " ובמדרש: 'שילה שי לו, יובילו שי למורא'(כוונתו למדרש בראשית רבה צז, י. הפסוק שבמדרש מצוטט מתהלים עו, יב. נ.ו) ודעת אונקלוס: שילה - שהמלכות שלו. ופירש הרב מורי רבי שלמה ז"ל(כוונתו לר' שלמה בן אדרת, הרשב"א. חי בספרד בין השנים 1310-1235), כי מלת 'עד' במקום הזה כמו 'לעד', ועל כן בא הטעם ב'עד', להורות שאיננו נמשך אחר 'כי יבוא שילה', ומזה תרגום אונקלוס: 'עד עלמא' ותרגום 'כי יבוא שילה'- 'דייתא משיחא', והמתרגם: 'עד דייתא משיחא'- טועה. וענין הכתוב, כי בבא המשיח לא תפסק המלכות מיהודה. לעד – לעולם, והוא כלשון האמור בדניאל....".
נתמקד בפירוש שמביא רבנו בחיי בשם רבו, הרשב"א - לדעתו, פירוש המילה 'עד' בפסוקנו הוא – לעד. לדעת הרשב"א, בא "הטעם" במילה עד- לבאר שאין לקרוא את צלע ב- "עד כי יבוא שילה...." אלא שיש לקרוא את המילה עד כחלק מצלע א, וכך יש לקרוא ולפסק אותה לפי פרשנות זו: "לא יסור שבט מיהודה, ומחוקק מבין רגליו - עד" (כלומר: לא תסור המלכות לעולמים- אבל לשעה, ייתכן שתיפסק- כי בסופו של דבר, יבוא שילה).
רבנו בחיי תומך לכאורה את פירושו לפסוק, בפיסוק הטעמים ומבאר, שלכן נתנו בעלי הטעמים טעם מפסיק תחת המילה עד לומר לנו שיש לשייך אותה, הלכה למעשה, לצלע א של הפסוק ולא לצלע ב (וזהו ככל הנראה פירוש הביטוי "ועל כן בא הטעם בעד" בדברי רבנו בחיי, בשם הרשב"א).
יתר על כן: לפי דברי הרשב"א המובאים על ידי רבנו בחיי, תלמידו, גם אונקלוס סבר כדבריו ותרגם: "עד עלמא דייתא משיחא".
ואם נשאל את הרשב"א : והלא בספרים שלפנינו מתרגם אונקלוס"עד עלמא עד ייתא משיחא"(כלומר- המילה עד מופיעה פעמיים, ולא רק פעם אחת) יאמר לנו הרשב"א כי: "המתרגם עד דייתא משיחא - טועה"(לעניין נוסחו המדוייק של תרגום אונקלוס לפסוקנו ראו דבריו של הרב רפאל בנימין פוזן המראה כי בנוסחים ובכתבי יד אחרים, הנוסח הוא דווקא הנוסח שנדחה על ידי הרשב"א ועל ידי רבנו בחיי תלמידו. מנוסח זה משתמע שהרציפות השלטונית של מלכות יהודה תהיה עד שיבוא המשיח, פרשנות שנדחתה כאמור על ידי הרשב"א ועל ידי רבנו בחיי).
כרקע למחלוקת זו בעניין נוסח התרגום מציין הרב פוזן את הרקע ההיסטורי שלה. בימי הביניים השתמשו הנוצרים בפסוקנו כדי להוכיח את אמיתות משיחם. לטענתם, הכתוב "עד כי יבוא שילה" מבטיח את המשכיות השלטון ביהודה, ומכיוון ש"היום" אין השלטון נתון ליהודה- ראיה מכאן שהמשיח כבר בא. הרמב"ן בוויכוח שלו בברצלונה (וויכוח שהתקיים בחודש יולי שנת 1263 ביוזמת חיימה(יעקב) הראשון, מלך קטלוניה ואראגון, בין הממלכה והכנסייה לבין נציגות היהודים ובראשה הרמב"ן) סתר פרשנות זו. הרשב"א הלך בדרכו של הרמב"ן בוויכוח שהיה לו עם חכם ישמעאלי, והוא(הרשב"א) הסתייע גם בתרגום אונקלוס לפסוקנו (ראו: שו"ת הרשב"א, חלק ד תשובה קפז: הרב רפאל בנימין פוזן, פרשגן – ביאורים, פירושים ומקורות לתרגום אונקלוס, בראשית, ירושלים תשע"ב, עמ' 880-879 וראו הערות 101-100 שם).
והנה שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) מביא את דברי רבנו בחיי, המובאים בשם הרשב"א ותמה עליהם מכח פיסוק הטעמים, ואלו דבריו: "אמר שד"ל- אם כן היה האתנח ראוי להיות תחת 'עד', כי היתיב שתחת 'עד' אין כחו אלא בכח פשטא, והוא מפסיק פחות הרבה מהאתנח".
טוען שד"ל- אם נכונים דברי רבנו בחיי- הרי שמקום האתנח בפסוק היה אמור להיות תחת המילה עד. אמנם המילה עד מוטעמת בטעם מפסיק, אבל היתיב (שתחת המילה עד) הינו מפסיק קטן, ואין בכח מפסיק קטן כזה, לדעת שד"ל, לאפשר פירוש מן הסוג שהביא רבנו בחיי בשם הרשב"א (אשר לדברי שד"ל "שהיתיב אין כוחו אלא ככח פשטא", יצויין כי אכן כך הם פני הדברים. יתיב בא כתחליף לפשטא כאשר המילה מוטעמת באות הראשונה ואין משרת לפניה. המקרה שלפינו מתאים בדיוק לכלל זה. ראו: מ פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא, כרך ג, תל אביב תשמ"ו, עמ' 237).
נמצא אפוא כי ככל שהדברים נוגעים לפיסוק הטעמים, מוצדקת טענת שד"ל כלפי פירושו של הרשב"א המובא על ידי רבנו בחיי, ואולם לאור הרקע ההיסטורי שהבאנו לעיל, נראה כי השיקולים שהנחו פרשנים אלה לפרש את פסוקנו באופן בו פירשו אותו, נבעו מאילוץ היסטורי, ובצר להם "גייסו" גם את טעמי המקרא (ונוסח מסויים של תרגום אונקלוס) לתמיכה בפירושם זה, למרות שכאמור, אין בכח פיסוק הטעמים שלפנינו לתמוך בפירוש המובא על ידי הרשב"א ועל ידי רבנו בחיי, תלמידו.
לסיכום: עסקנו היום בפסוק שרבו פירושיו. מבחינת פיסוק הטעמים, נראה כי המיוחד בפסוק זה, הוא הניסיון לגייס את פיסוק הטעמים לטובת פרשנות מאולצת לפסוק, וזאת ככל הנראה עקב צורך היסטורי שהיה נכון לזמנם של הפרשנים שהלכו בדרכם המיוחדת בפירוש פסוקנו, הרשב"א - ורבנו בחיי, תלמידו.
שבת שלום
Edit Post Text
