טיפ שבועי לפרשת וארא

  הפעם נשוב ונעסוק בתפקיד טעמי המקרא כמסייעים בקביעת מקום ההטעמה של המילה, נושא בו עסקנו כמה פעמים בעבר במסגרת הטיפ השבועי. בהקשר לכך נשוב ונזכיר כי רוב הטעמים מופיעים מעל או מתחת להברה המוטעמת במילה, ואילו הטעמים שמקומם קבוע הינם מיעוט בלבד(ראו: מ. פרלמן, טעמי המקרא ותפקידיהם, תל אביב תשמ"ג, עמ' יג). נעסוק בעניין זה, כדרכנו, מתוך עיון בפסוק מתוך פרשת השבוע.

בפרשת השבוע, פרשת וארא, מספרת התורה על שבע המכות הראשונות בהם היכה ה' את מצרים.

המכה השניה המתוארת בפרשה היא מכת צפרדע (ז, כו- ח, יא). לאחר בוא המכה אשר כסתה את ארץ מצרים(ח, ב) מספרת התורה על המגעים שהתקיימו בין פרעה מלך מצרים לבין משה על הסרת המכה. משה מבקש מפרעה לקצוב מועד שבו הוא (פרעה) מבקש להסיר את הצפרדעים ופרעה מבקש שהדבר יקרה 'מחר'(ח, ו). משה מקבל את הבקשה ומודיע לפרעה: "וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך. רק ביאר תשארנה"(ח, ז).

 הפסוק מתחלק באתנח במילה 'ומעמך'. נראה כי פשר חלוקה זו הוא  חלוקה בין פעולת ההסרה, לבין התוצאה הסופית שלה -  הישארות הצפרדעים ביאור בלבד(וראו הערת שד"ל בפירושו לפסוק:"ואין  הכוונה שילכו להם חיים ולפיכך לא אמר: 'רק אל היאר ישובו', אלא ימותו במקום שהם").

 המילה הראשונה בפסוק היא וסרו. המילה מוטעמת בטעם מונח, שהוא טעם משרת. מונח הוא מן הטעמים הבאים תחת ההברה המוטעמת. במילה זו, בא הטעם מונח תחת האות רי"ש. מכאן שיש לקרוא את המילה הזו בהטעמת מילרע.

 הטעמה זו במילה זו היא הטעמה חריגה. בדרך כלל המילה 'וסרו'  מוטעמת מלעיל. ואכן כבר בעלי המסורה מצאו לנכון להעיר על כך: "וסרו- מלרע שלא כמנהג" (המסורה היא  רשימת הערות על נוסח המקרא  ערוכה לפי הפסוקים שמטרתן היתה להביא לקביעת נוסח אחיד ומחייב של המקרא. ראו על המסורה בערך המתאים בויקפדיה ובהפניות המובאות שם. יצויין כי את הערת המסורה הנ"ל מצאתי במהדורת מקראות גדולות של הוצאת אשכול משנת תשל"ו (עם הגהות של הרב שלמה זלמן נעטטער, אך לא מצאתי הערה זו במקראות גדולות הכתר, המהדורה שההדיר פרופ' מנחם כהן).

 והנה ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא. חי בספרד במאה ה - 11)) מוצא לנכון להעיר על הטעמה חריגה זו: "באה זו המלה מלרע הפך המשפט, וכמוהו 'כי שמו אותי בבור'(בראשית מ, טו)".

 על שום מה נשתנתה כאן ההטעמה? לשאלה זו מתייחס הרב  שמואל מאיר ריאחי בפירוש מענה לשון לבראשית יב, יטו(בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג. בהערה זו מתייחס הרב ריאחי למילה למה שלעיתים מוטעמת מלעיל ולעיתים מלרע), ואלה דבריו:"והכלל בזה: כל 'למה' מלעיל ומ"ם דגושה. לבד אם תבוא בסמיכות לתיבה שמתחילה באחת מאותיות אה"ע, שאז תהיה 'למה' מלרע ומ"ם רפה, בעבור התחברות שנים מאותיות הגרון שלא תבולע האחת בחברתה לשיווי הברתם. ולכן העמידו הנגינה מלרע, להבדילה מחברתה הדומה לה ובאה לבלעה. והניגון  מעכבה  מלנפול פתאום על אות שלאחריה".

 הכלל לגבי המילה למה(וכן לגבי המילה וסרו שבפסוקנו), אליבא דהרב ריאחי,  הוא אפוא כזה- בדרך כלל ההטעמה היא  מלעיל- ואולם, כאשר האות הראשונה במילה שבאה לאחר מילה זו(למה, וסרו) היא אחת מהאותיות א, ה, או ע- במקרה כזה משתנה ההטעמה להטעמת מלרע.

הסיבה לשינוי: מצב דברים שבו יש שתי אותיות גרוניות רצופות עלול לגרום להבלעת האותיות זו בזו(וראו דוגמאות נוספות ליישום הכלל: שמות ה, כב: שמות לב יא כנגד שמות לב, יב).

 ראב"ע עצמו מציין דוגמה אחת למקרה דומה- הפסוק בבראשית מ, טו "כי שמו אתי בבור"  בפסוק זה אכן משתנה הטעמת המילה שמו- שהיא לשון עבר, ועל כן ראויה להטעמת מלעיל- להטעמת מלרע. במקרה זה, המילה הבאה לאחר המילה שמו היא "אתי", המתחילה באות א- ואם כן הזזת ההטעמה להטעמת מלרע במקרה זה מתאימה לכלל זה.

לסיכום -  הפעם עסקנו בהטעמה חריגה של מילה בפסוק מתוך פרשת השבוע, הטעמה הבאה לידי ביטוי גם בטעם שמתחת למילה זו. הבאנו דוגמאות להטעמה חריגה מעין זו במילים נוספות בתורה,  והבאנו את  דברי הרב ריאחי  המנסח כלל  בהקשר למקרים כאלה ומנמק אותו.

שבת שלום

Edit Post Text