טיפ שבועי לפרשת יתרו
השבת נקרא בתורה את פרשת יתרו, שבמרכזה מעמד הר סיני ועשרת הדברות.
דברי ה' בפרק כ נפתחים בפסוק:"אנכי ה' אלהיך. אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"(כ, ב)
פסוק זה מעורר שאלות רבות, שאין הטיפ השבועי נוהג לעסוק בהן ובדומות להן (כך למשל השאלה: האם פסוק זה מהווה דיבר בפני עצמו אם לאוו. לעניין זה ראה ריכוז דעות כמה מפרשנינו אצל: נ. ליבוביץ, גליונות לעיון בפרשת השבוע, שנה עשירית, תשי"א. נמצא באתר daat במרשתת.
שאלה נוספת היא מדוע מזדהה ה' בפני בפני ישראל כמי שהוציא אותם מארץ מצרים דווקא, ולא כמי שברא את העולם. שאלות אלה נידונות בהרחבה רבה על ידי פרשנינו, אחרונים כראשונים. ראו פירושו של ראב"ע בהקדמתו לפירוש לעשרת הדברות . ראו גם פירוש שד"ל).
ענייננו בטיפ השבועי הוא בפיסוק הטעמים. כידוע (והדבר כבר נידון במסגרת הטיפ השבועי בעבר) עשרת הדברות נשלטים על ידי שתי מערכות של טעמים: המערכת הקרויה הטעם העליון והמערכת הקרויה הטעם התחתון.
נעסוק הפעם בביטוי "אנכי ה' אלהיך". כיצד יש לחלק אותו ולהבין אותו?
בשתי מערכות הטעמים מתחלק הביטוי הזה, שבו שלוש מילים, בדרך הבאה: אנכי- ה' אלהיך(בטעם התחתון: אנכי- בטיפחא. בטעם העליון: אנכי – בפשטא. שניהם טעמים מפסיקים).
והנה ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. חי ופעל בספרד ובאיטליה במאות ה – 12-11) כותב בהקדמה לפירושו לעשרת הדברות בזו הלשון: "והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו. והוא קרוב ממצות הלב. וטעם זה הדבור, שיאמין ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא, הוא לבדו אלהיו".
נראה ממשפט זה כי ראב"ע סובר כי "אנכי ה אלהיך" הוא אכן הדיבר הראשון מבין עשרת הדברות, אולם לא בעניין זה נתמקד כאמור. ענייננו בשאלה כיצד מפסק ראב"ע, את הביטוי 'אנכי ה אלהיך'? נראה לכאורה מן המשפט האמור כי ראב"ע מפסק ביטוי זה באופן הבא: אנכי ה'- אלהיך, שכן ראב"ע כותב: "כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא- הוא לבדו אלהיו"!!!
נראה לכאורה אפוא כי ראב"ע מפרש ביטוי זה בניגוד לפיסוק הטעמים, אשר הפריד כאמור בין המילה אנכי, לבין הביטוי "ה' אלהיך"(והשוו: בראשית כז, יט- ולעניין זה ראו הטיפ השבועי לפרשת תולדות שהקדשנו לעיון בפסוק זה ובפיסוק הטעמים שם. ראו גם: רות ג, ט).
ואכן, בדרך זו מבין שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) את פירושו של ראב"ע, וכדי להבין את דברי שד"ל נכונה מן הראוי לדעתנו להביא תחילה את דברי שד"ל לפני שהוא דן בעמדת ראב"ע, ואלה דברי שד"ל בפירוש לפסוקנו: " ... והנה לפי זה, מילת 'אנכי' הוא נושא המאמר, ומילות 'ה אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא. וזו גם כן דעת בעלי הטעמים. והיה אפשר להפסיק המילות האלה בדרך אחרת, ולחבר מילת 'אנכי' אל השם, ולתת תחת השם טעם מפסיק, ויהיה ' אנכי ה' הוא הנושא, ו'אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא ותהיה הכוונה: אני הנקרא ה' אני לבדי אלהיך המשגיח עליך השגחה מיוחדת...ועל הדרך הזה פירש רנ"ה(ר' נפתלי הרץ נ.ו) וייזל.... גם הראב"ע הדביק השם הזה לאנכי באמרו:'וטעם זה הדיבור.....', אבל נראה לי שאם היה הענין כן, היה ראוי שיאמר'אנכי ה' אלהיך אשר הוציאך(לא הוצאתיך), או אנכי ה' אלהיך כי הוצאתיך', או 'אנכי ה' אלהיך אני הוצאתיך'. והדרך הראשון אשר הוא דרך בעלי הטעמים, הוא הנכון לדעתי...".
נבאר את דברי שד"ל: אם נפרש את הביטוי אנכי ה אלהיך על פי הטעמים, כלומר: אנכי- ה' אלהיך- אזי המילה 'אנכי' היא נושא המשפט, והמילים 'ה אלהיך וכו'- נשוא.
לעומת זאת, לפי הדרך האחרת שמציג שד"ל: אנכי ה- אלהיך- על פי דרך זו (שאיננה דרך בעלי הטעמים), שתי המילים 'אנכי ה'- נושא, וההמשך הוא הנשוא ופירוש הפסוק על פי הדרך השניה: אני ה'(אני - ששמי הוא ה- )הוא אלהיך .... אשר הוצאתיך וכו'- אני ה' לבדי הוא המשגיח על היחיד בהשגחה מיוחדת וכו'.
שד"ל מצטט את דברי ראב"ע וטוען כי דברי ראב"ע מנוגדים לפיסוק הטעמים. עוד טוען שד"ל כנגד ראב"ע כי אילו היה פירושו של ראב"ע נכון, הרי שלשון הפסוק היתה צריכה להיות שונה והיה על הפסוק להיות כתוב כך: "אנכי ה'- אלהיך אשר הוציאך (אותו אלוה המוזכר כאן) מארץ מצרים...(ולא- אשר הוצאתיך)".
עם זאת, נראה כי קושיה זו של שד"ל איננה קשה למעשה, לפי גישתו הפרשנית של ראב"ע עצמו שהוא מציג אותה בהרחבה בהקדמה לפירושו לעשרת הדברות, וכך כותב ראב"ע: "משפט אנשי לשון הקודש פעם יבחרו דבורם באר היטב ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המלות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחרי שהן שוות בטעמן".
ובגוף פירושו של ראב"ע לעשרת הדברות בפרשתנו, כשהוא מתייחס לשאלה מדוע בדיבר השלישי והרביעי יש התייחסות לאל בגוף שלישי (וזאת בניגוד לפסוקנו ובניגוד לדיבר 'לא יהיה לך...'- שניהם בגוף ראשון) הוא מנמק שינוי זה בין הייתר ב"משפט אנשי לשון הקודש".
נראה אפוא לאור עיקרון זה כי חילוף המילה הוציאך (שהיא המילה שהייתה אמורה לבוא בפסוק ב) במילה הוצאתיך(הנמצאת שם למעשה) אינו חילוף שמהווה קושי לפי שיטתו הפרשנית של ראב"ע, מאחר שהפירוש של העניין במקומו עומד.
לעומת זאת, אם יש להקשות על פירושו של ראב"ע לפסוקנו, הרי שקושי זה עולה מדברי ראב"ע עצמו בספרו מאזני לשון הקודש לפיהם: "....וכל פירוש שאינו על פי הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו"- מדברי ראב"ע אלו נראה כי עקרון מנחה בפירושו הוא כי יש לפרש את הפסוק על פי טעמי המקרא, ואילו פירושו של ראב"ע לפסוקנו עומד לכאורה בניגוד גמור להם(לדיון בהצרותיו של ראב"ע, על המחוייבות לפרש על פי הטעמים ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 42-40. לדיון מפורט במקומות בהם נראה כי, חרף האמור בהצהרתו הנ"ל, פירוש ראב"ע אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים ראו קוגוט שם בעמ' 230-196). מכל מקום, שד"ל איננו מעלה קושי זה.
נראה לומר, על פי דרכו של פרופסור קוגוט בספרו, כי ביסוד המחלוקת בין שתי דרכי הפיסוק של הביטוי 'אנכי ה אלהיך' עומדת למעשה מחלוקת תיאולוגית. אם נפסק את הביטוי: אנכי ה'- אלהיך- עלול הדבר להתפרש על ידי אנשים מסויימים כהכשרת אלהי עמים אחרים וכהכרה בקיומם, משל אמר הכתוב: אנכי ה- אלהיך(אבל לעמים אחרים יש אלהים אחרים, כגון: כמוש- אלהי מואב, ובעל- אלהי כנען).
ייתכן אפוא לומר כי בעלי הטעמים ניסו לחמוק מקושי זה, ולכן העמידו פיסוק חילופי: אנכי- ה אלהיך(פיסוק שגם מתאים לביטויים דומים אחרים כפי שראינו). פירוש הפסוק על זו הדרך הוא: אנכי-(בלבד, הוא) ה' אלהיך(ומתוך קביעה מוחלטת זו באים הציוויים בהמשך הפרק: "לא יהיה לך אלהים אחרים.. לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שבפסוקים ג-ד). ייתכן לומר אפוא שראב"ע לא חשש מפני קושי תיאולוגי זה ולכן לא היסס לפרש את הפסוק כנגד פיסוק הטעמים, באופן שנראה לו נכון על פי פשוטו של מקרא(ראו דיון במתודולוגיה של ראב"ע אצל: א. מונדשיין, "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני(בר' כד, לו) למתודולוגיה של רש"י וראב"ע ביחסם למעשה העקבה של יעקב", תלפיות כרך יב(תשס"א-תשס"ב), עמ' 61-50. ראו שם בפרט בעמ' 55 ובהערה 21).
לסיכום: העלנו הפעם כמה אפשרויות לפיסוק הביטוי "אנכי ה' אלהיך" שבפרשתנו. ראינו כי בעלי הטעמים, נקטו קו מסויים, הן בטעם העליון והן בטעם התחתון. עם זאת ראינו כי דווקא ראב"ע שבאופן הצהרתי דבק בפירוש על פי הטעמים, נוטה הפעם מפיסוק הטעמים ומפרש בניגוד להם. הבאנו הסבר אפשרי למחלוקת בין שתי דרכי הפיסוק של הביטוי 'אנכי ה' אלהיך', ואת החשש האפשרי מפני פרשנות לא נכונה של הביטוי הזה על ידי המון העם, חשש שאולי הוא זה שהוביל את בעלי הטעמים להציב את הטעמים שבפנינו, תוך הפרדת המילה 'אנכי' מן המילים: 'ה אלהיך'.
שבת שלום
ות, שאין הטיפ השבועי נוהג לעסוק בהן ובדומות להן (כך למשל השאלה: האם פסוק זה מהווה דיבר בפני עצמו אם לאוו. לעניין זה ראה ריכוז דעות כמה מפרשנינו אצל: נ. ליבוביץ, גליונות לעיון בפרשת השבוע, שנה עשירית, תשי"א. נמצא באתר daat במרשתת.
שאלה נוספת היא מדוע מזדהה ה' בפני בפני ישראל כמי שהוציא אותם מארץ מצרים דווקא, ולא כמי שברא את העולם. שאלות אלה נידונות בהרחבה רבה על ידי פרשנינו, אחרונים כראשונים. ראו פירושו של ראב"ע בהקדמתו לפירוש לעשרת הדברות . ראו גם פירוש שד"ל).
ענייננו בטיפ השבועי הוא בפיסוק הטעמים. כידוע (והדבר כבר נידון במסגרת הטיפ השבועי בעבר) עשרת הדברות נשלטים על ידי שתי מערכות של טעמים: המערכת הקרויה הטעם העליון והמערכת הקרויה הטעם התחתון.
נעסוק הפעם בביטוי "אנכי ה' אלהיך". כיצד יש לחלק אותו ולהבין אותו?
בשתי מערכות הטעמים מתחלק הביטוי הזה, שבו שלוש מילים, בדרך הבאה: אנכי- ה' אלהיך(בטעם התחתון: אנכי- בטיפחא. בטעם העליון: אנכי – בפשטא. שניהם טעמים מפסיקים).
והנה ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. חי ופעל בספרד ובאיטליה במאות ה – 12-11) כותב בהקדמה לפירושו לעשרת הדברות בזו הלשון: "והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו. והוא קרוב ממצות הלב. וטעם זה הדבור, שיאמין ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא, הוא לבדו אלהיו".
נראה ממשפט זה כי ראב"ע סובר כי "אנכי ה אלהיך" הוא אכן הדיבר הראשון מבין עשרת הדברות, אולם לא בעניין זה נתמקד כאמור. ענייננו בשאלה כיצד מפסק ראב"ע, את הביטוי 'אנכי ה אלהיך'? נראה לכאורה מן המשפט האמור כי ראב"ע מפסק ביטוי זה באופן הבא: אנכי ה'- אלהיך, שכן ראב"ע כותב: "כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא- הוא לבדו אלהיו"!!!
נראה לכאורה אפוא כי ראב"ע מפרש ביטוי זה בניגוד לפיסוק הטעמים, אשר הפריד כאמור בין המילה אנכי, לבין הביטוי "ה' אלהיך"(והשוו: בראשית כז, יט- ולעניין זה ראו הטיפ השבועי לפרשת תולדות שהקדשנו לעיון בפסוק זה ובפיסוק הטעמים שם. ראו גם: רות ג, ט).
ואכן, בדרך זו מבין שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) את פירושו של ראב"ע, וכדי להבין את דברי שד"ל נכונה מן הראוי לדעתנו להביא תחילה את דברי שד"ל לפני שהוא דן בעמדת ראב"ע, ואלה דברי שד"ל בפירוש לפסוקנו: " ... והנה לפי זה, מילת 'אנכי' הוא נושא המאמר, ומילות 'ה אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא. וזו גם כן דעת בעלי הטעמים. והיה אפשר להפסיק המילות האלה בדרך אחרת, ולחבר מילת 'אנכי' אל השם, ולתת תחת השם טעם מפסיק, ויהיה ' אנכי ה' הוא הנושא, ו'אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא ותהיה הכוונה: אני הנקרא ה' אני לבדי אלהיך המשגיח עליך השגחה מיוחדת...ועל הדרך הזה פירש רנ"ה(ר' נפתלי הרץ נ.ו) וייזל.... גם הראב"ע הדביק השם הזה לאנכי באמרו:'וטעם זה הדיבור.....', אבל נראה לי שאם היה הענין כן, היה ראוי שיאמר'אנכי ה' אלהיך אשר הוציאך(לא הוצאתיך), או אנכי ה' אלהיך כי הוצאתיך', או 'אנכי ה' אלהיך אני הוצאתיך'. והדרך הראשון אשר הוא דרך בעלי הטעמים, הוא הנכון לדעתי...".
נבאר את דברי שד"ל: אם נפרש את הביטוי אנכי ה אלהיך על פי הטעמים, כלומר: אנכי- ה' אלהיך- אזי המילה 'אנכי' היא נושא המשפט, והמילים 'ה אלהיך וכו'- נשוא.
לעומת זאת, לפי הדרך האחרת שמציג שד"ל: אנכי ה- אלהיך- על פי דרך זו (שאיננה דרך בעלי הטעמים), שתי המילים 'אנכי ה'- נושא, וההמשך הוא הנשוא ופירוש הפסוק על פי הדרך השניה: אני ה'(אני - ששמי הוא ה- )הוא אלהיך .... אשר הוצאתיך וכו'- אני ה' לבדי הוא המשגיח על היחיד בהשגחה מיוחדת וכו'.
שד"ל מצטט את דברי ראב"ע וטוען כי דברי ראב"ע מנוגדים לפיסוק הטעמים. עוד טוען שד"ל כנגד ראב"ע כי אילו היה פירושו של ראב"ע נכון, הרי שלשון הפסוק היתה צריכה להיות שונה והיה על הפסוק להיות כתוב כך: "אנכי ה'- אלהיך אשר הוציאך (אותו אלוה המוזכר כאן) מארץ מצרים...(ולא- אשר הוצאתיך)".
עם זאת, נראה כי קושיה זו של שד"ל איננה קשה למעשה, לפי גישתו הפרשנית של ראב"ע עצמו שהוא מציג אותה בהרחבה בהקדמה לפירושו לעשרת הדברות, וכך כותב ראב"ע: "משפט אנשי לשון הקודש פעם יבחרו דבורם באר היטב ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המלות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחרי שהן שוות בטעמן".
ובגוף פירושו של ראב"ע לעשרת הדברות בפרשתנו, כשהוא מתייחס לשאלה מדוע בדיבר השלישי והרביעי יש התייחסות לאל בגוף שלישי (וזאת בניגוד לפסוקנו ובניגוד לדיבר 'לא יהיה לך...'- שניהם בגוף ראשון) הוא מנמק שינוי זה בין הייתר ב"משפט אנשי לשון הקודש".
נראה אפוא לאור עיקרון זה כי חילוף המילה הוציאך (שהיא המילה שהייתה אמורה לבוא בפסוק ב) במילה הוצאתיך(הנמצאת שם למעשה) אינו חילוף שמהווה קושי לפי שיטתו הפרשנית של ראב"ע, מאחר שהפירוש של העניין במקומו עומד.
לעומת זאת, אם יש להקשות על פירושו של ראב"ע לפסוקנו, הרי שקושי זה עולה מדברי ראב"ע עצמו בספרו מאזני לשון הקודש לפיהם: "....וכל פירוש שאינו על פי הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו"- מדברי ראב"ע אלו נראה כי עקרון מנחה בפירושו הוא כי יש לפרש את הפסוק על פי טעמי המקרא, ואילו פירושו של ראב"ע לפסוקנו עומד לכאורה בניגוד גמור להם(לדיון בהצרותיו של ראב"ע, על המחוייבות לפרש על פי הטעמים ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 42-40. לדיון מפורט במקומות בהם נראה כי, חרף האמור בהצהרתו הנ"ל, פירוש ראב"ע אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים ראו קוגוט שם בעמ' 230-196). מכל מקום, שד"ל איננו מעלה קושי זה.
נראה לומר, על פי דרכו של פרופסור קוגוט בספרו, כי ביסוד המחלוקת בין שתי דרכי הפיסוק של הביטוי 'אנכי ה אלהיך' עומדת למעשה מחלוקת תיאולוגית. אם נפסק את הביטוי: אנכי ה'- אלהיך- עלול הדבר להתפרש על ידי אנשים מסויימים כהכשרת אלהי עמים אחרים וכהכרה בקיומם, משל אמר הכתוב: אנכי ה- אלהיך(אבל לעמים אחרים יש אלהים אחרים, כגון: כמוש- אלהי מואב, ובעל- אלהי כנען).
ייתכן אפוא לומר כי בעלי הטעמים ניסו לחמוק מקושי זה, ולכן העמידו פיסוק חילופי: אנכי- ה אלהיך(פיסוק שגם מתאים לביטויים דומים אחרים כפי שראינו). פירוש הפסוק על זו הדרך הוא: אנכי-(בלבד, הוא) ה' אלהיך(ומתוך קביעה מוחלטת זו באים הציוויים בהמשך הפרק: "לא יהיה לך אלהים אחרים.. לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שבפסוקים ג-ד). ייתכן לומר אפוא שראב"ע לא חשש מפני קושי תיאולוגי זה ולכן לא היסס לפרש את הפסוק כנגד פיסוק הטעמים, באופן שנראה לו נכון על פי פשוטו של מקרא(ראו דיון במתודולוגיה של ראב"ע אצל: א. מונדשיין, "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני(בר' כד, לו) למתודולוגיה של רש"י וראב"ע ביחסם למעשה העקבה של יעקב", תלפיות כרך יב(תשס"א-תשס"ב), עמ' 61-50. ראו שם בפרט בעמ' 55 ובהערה 21).
לסיכום: העלנו הפעם כמה אפשרויות לפיסוק הביטוי "אנכי ה' אלהיך" שבפרשתנו. ראינו כי בעלי הטעמים, נקטו קו מסויים, הן בטעם העליון והן בטעם התחתון. עם זאת ראינו כי דווקא ראב"ע שבאופן הצהרתי דבק בפירוש על פי הטעמים, נוטה הפעם מפיסוק הטעמים ומפרש בניגוד להם. הבאנו הסבר אפשרי למחלוקת בין שתי דרכי הפיסוק של הביטוי 'אנכי ה' אלהיך', ואת החשש האפשרי מפני פרשנות לא נכונה של הביטוי הזה על ידי המון העם, חשש שאולי הוא זה שהוביל את בעלי הטעמים להציב את הטעמים שבפנינו, תוך הפרדת המילה 'אנכי' מן המילים: 'ה אלהיך'.
שבת שלום שבמרכזה מעמד הר סיני ועשרת הדברות.
דברי ה' בפרק כ נפתחים בפסוק:"אנכי ה' אלהיך. אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"(כ, ב)
פסוק זה מעורר שאלות רבות, שאין הטיפ השבועי נוהג לעסוק בהן ובדומות להן (כך למשל השאלה: האם פסוק זה מהווה דיבר בפני עצמו אם לאוו. לעניין זה ראה ריכוז דעות כמה מפרשנינו אצל: נ. ליבוביץ, גליונות לעיון בפרשת השבוע, שנה עשירית, תשי"א. נמצא באתר daat במרשתת.
שאלה נוספת היא מדוע מזדהה ה' בפני בפני ישראל כמי שהוציא אותם מארץ מצרים דווקא, ולא כמי שברא את העולם. שאלות אלה נידונות בהרחבה רבה על ידי פרשנינו, אחרונים כראשונים. ראו פירושו של ראב"ע בהקדמתו לפירוש לעשרת הדברות . ראו גם פירוש שד"ל).
ענייננו בטיפ השבועי הוא בפיסוק הטעמים. כידוע (והדבר כבר נידון במסגרת הטיפ השבועי בעבר) עשרת הדברות נשלטים על ידי שתי מערכות של טעמים: המערכת הקרויה הטעם העליון והמערכת הקרויה הטעם התחתון.
נעסוק הפעם בביטוי "אנכי ה' אלהיך". כיצד יש לחלק אותו ולהבין אותו?
בשתי מערכות הטעמים מתחלק הביטוי הזה, שבו שלוש מילים, בדרך הבאה: אנכי- ה' אלהיך(בטעם התחתון: אנכי- בטיפחא. בטעם העליון: אנכי – בפשטא. שניהם טעמים מפסיקים).
והנה ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא. חי ופעל בספרד ובאיטליה במאות ה – 12-11) כותב בהקדמה לפירושו לעשרת הדברות בזו הלשון: "והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו. והוא קרוב ממצות הלב. וטעם זה הדבור, שיאמין ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא, הוא לבדו אלהיו".
נראה ממשפט זה כי ראב"ע סובר כי "אנכי ה אלהיך" הוא אכן הדיבר הראשון מבין עשרת הדברות, אולם לא בעניין זה נתמקד כאמור. ענייננו בשאלה כיצד מפסק ראב"ע, את הביטוי 'אנכי ה אלהיך'? נראה לכאורה מן המשפט האמור כי ראב"ע מפסק ביטוי זה באופן הבא: אנכי ה'- אלהיך, שכן ראב"ע כותב: "כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא- הוא לבדו אלהיו"!!!
נראה לכאורה אפוא כי ראב"ע מפרש ביטוי זה בניגוד לפיסוק הטעמים, אשר הפריד כאמור בין המילה אנכי, לבין הביטוי "ה' אלהיך"(והשוו: בראשית כז, יט- ולעניין זה ראו הטיפ השבועי לפרשת תולדות שהקדשנו לעיון בפסוק זה ובפיסוק הטעמים שם. ראו גם: רות ג, ט).
ואכן, בדרך זו מבין שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) את פירושו של ראב"ע, וכדי להבין את דברי שד"ל נכונה מן הראוי לדעתנו להביא תחילה את דברי שד"ל לפני שהוא דן בעמדת ראב"ע, ואלה דברי שד"ל בפירוש לפסוקנו: " ... והנה לפי זה, מילת 'אנכי' הוא נושא המאמר, ומילות 'ה אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא. וזו גם כן דעת בעלי הטעמים. והיה אפשר להפסיק המילות האלה בדרך אחרת, ולחבר מילת 'אנכי' אל השם, ולתת תחת השם טעם מפסיק, ויהיה ' אנכי ה' הוא הנושא, ו'אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא ותהיה הכוונה: אני הנקרא ה' אני לבדי אלהיך המשגיח עליך השגחה מיוחדת...ועל הדרך הזה פירש רנ"ה(ר' נפתלי הרץ נ.ו) וייזל.... גם הראב"ע הדביק השם הזה לאנכי באמרו:'וטעם זה הדיבור.....', אבל נראה לי שאם היה הענין כן, היה ראוי שיאמר'אנכי ה' אלהיך אשר הוציאך(לא הוצאתיך), או אנכי ה' אלהיך כי הוצאתיך', או 'אנכי ה' אלהיך אני הוצאתיך'. והדרך הראשון אשר הוא דרך בעלי הטעמים, הוא הנכון לדעתי...".
נבאר את דברי שד"ל: אם נפרש את הביטוי אנכי ה אלהיך על פי הטעמים, כלומר: אנכי- ה' אלהיך- אזי המילה 'אנכי' היא נושא המשפט, והמילים 'ה אלהיך וכו'- נשוא.
לעומת זאת, לפי הדרך האחרת שמציג שד"ל: אנכי ה- אלהיך- על פי דרך זו (שאיננה דרך בעלי הטעמים), שתי המילים 'אנכי ה'- נושא, וההמשך הוא הנשוא ופירוש הפסוק על פי הדרך השניה: אני ה'(אני - ששמי הוא ה- )הוא אלהיך .... אשר הוצאתיך וכו'- אני ה' לבדי הוא המשגיח על היחיד בהשגחה מיוחדת וכו'.
שד"ל מצטט את דברי ראב"ע וטוען כי דברי ראב"ע מנוגדים לפיסוק הטעמים. עוד טוען שד"ל כנגד ראב"ע כי אילו היה פירושו של ראב"ע נכון, הרי שלשון הפסוק היתה צריכה להיות שונה והיה על הפסוק להיות כתוב כך: "אנכי ה'- אלהיך אשר הוציאך (אותו אלוה המוזכר כאן) מארץ מצרים...(ולא- אשר הוצאתיך)".
עם זאת, נראה כי קושיה זו של שד"ל איננה קשה למעשה, לפי גישתו הפרשנית של ראב"ע עצמו שהוא מציג אותה בהרחבה בהקדמה לפירושו לעשרת הדברות, וכך כותב ראב"ע: "משפט אנשי לשון הקודש פעם יבחרו דבורם באר היטב ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המלות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחרי שהן שוות בטעמן".
ובגוף פירושו של ראב"ע לעשרת הדברות בפרשתנו, כשהוא מתייחס לשאלה מדוע בדיבר השלישי והרביעי יש התייחסות לאל בגוף שלישי (וזאת בניגוד לפסוקנו ובניגוד לדיבר 'לא יהיה לך...'- שניהם בגוף ראשון) הוא מנמק שינוי זה בין הייתר ב"משפט אנשי לשון הקודש".
נראה אפוא לאור עיקרון זה כי חילוף המילה הוציאך (שהיא המילה שהייתה אמורה לבוא בפסוק ב) במילה הוצאתיך(הנמצאת שם למעשה) אינו חילוף שמהווה קושי לפי שיטתו הפרשנית של ראב"ע, מאחר שהפירוש של העניין במקומו עומד.
לעומת זאת, אם יש להקשות על פירושו של ראב"ע לפסוקנו, הרי שקושי זה עולה מדברי ראב"ע עצמו בספרו מאזני לשון הקודש לפיהם: "....וכל פירוש שאינו על פי הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו"- מדברי ראב"ע אלו נראה כי עקרון מנחה בפירושו הוא כי יש לפרש את הפסוק על פי טעמי המקרא, ואילו פירושו של ראב"ע לפסוקנו עומד לכאורה בניגוד גמור להם(לדיון בהצרותיו של ראב"ע, על המחוייבות לפרש על פי הטעמים ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 42-40. לדיון מפורט במקומות בהם נראה כי, חרף האמור בהצהרתו הנ"ל, פירוש ראב"ע אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים ראו קוגוט שם בעמ' 230-196). מכל מקום, שד"ל איננו מעלה קושי זה.
נראה לומר, על פי דרכו של פרופסור קוגוט בספרו, כי ביסוד המחלוקת בין שתי דרכי הפיסוק של הביטוי 'אנכי ה אלהיך' עומדת למעשה מחלוקת תיאולוגית. אם נפסק את הביטוי: אנכי ה'- אלהיך- עלול הדבר להתפרש על ידי אנשים מסויימים כהכשרת אלהי עמים אחרים וכהכרה בקיומם, משל אמר הכתוב: אנכי ה- אלהיך(אבל לעמים אחרים יש אלהים אחרים, כגון: כמוש- אלהי מואב, ובעל- אלהי כנען).
ייתכן אפוא לומר כי בעלי הטעמים ניסו לחמוק מקושי זה, ולכן העמידו פיסוק חילופי: אנכי- ה אלהיך(פיסוק שגם מתאים לביטויים דומים אחרים כפי שראינו). פירוש הפסוק על זו הדרך הוא: אנכי-(בלבד, הוא) ה' אלהיך(ומתוך קביעה מוחלטת זו באים הציוויים בהמשך הפרק: "לא יהיה לך אלהים אחרים.. לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שבפסוקים ג-ד). ייתכן לומר אפוא שראב"ע לא חשש מפני קושי תיאולוגי זה ולכן לא היסס לפרש את הפסוק כנגד פיסוק הטעמים, באופן שנראה לו נכון על פי פשוטו של מקרא(ראו דיון במתודולוגיה של ראב"ע אצל: א. מונדשיין, "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני(בר' כד, לו) למתודולוגיה של רש"י וראב"ע ביחסם למעשה העקבה של יעקב", תלפיות כרך יב(תשס"א-תשס"ב), עמ' 61-50. ראו שם בפרט בעמ' 55 ובהערה 21).
לסיכום: העלנו הפעם כמה אפשרויות לפיסוק הביטוי "אנכי ה' אלהיך" שבפרשתנו. ראינו כי בעלי הטעמים, נקטו קו מסויים, הן בטעם העליון והן בטעם התחתון. עם זאת ראינו כי דווקא ראב"ע שבאופן הצהרתי דבק בפירוש על פי הטעמים, נוטה הפעם מפיסוק הטעמים ומפרש בניגוד להם. הבאנו הסבר אפשרי למחלוקת בין שתי דרכי הפיסוק של הביטוי 'אנכי ה' אלהיך', ואת החשש האפשרי מפני פרשנות לא נכונה של הביטוי הזה על ידי המון העם, חשש שאולי הוא זה שהוביל את בעלי הטעמים להציב את הטעמים שבפנינו, תוך הפרדת המילה 'אנכי' מן המילים: 'ה אלהיך'.
שבת שלום
vvvvvvEdit Post Text
