טיפ שבועי לשבת חול המועד פסח

 השבת, שבת חול המועד  פסח, נקרא בתורה בשני ספרים. בספר הראשון נקרא חלק מפרשת כי תשא שבספר שמות (לד, א-כו), ובספר השני נקרא מפטיר בפרשת פנחס שבספר במדבר.

 ההפטרה לשבת חול המועד פסח היא נבואת חזון העצמות היבשות שבספר יחזקאל (ברוב הקהילות מפטירים בפרק לז, א ועד פסוק יד, אך ישנם מנהגים נוספים). הפטרה זו נזכרת כבר בתלמוד הבבלי במסכת מגילה, כהפטרת שבת חול המועד פסח(לא, א). אין בתלמוד אזכור לאורך ההפטרה הספציפית הזו, וכן לפסוק בו היא מתחילה ולפסוק בו היא מסתיימת.

 אם נבקש למצוא קשר ענייני בין ההפטרה לבין המועד, ניתן לומר כי יש כאן מעין חיבור בין גאולות. אנו חוגגים את חג הפסח זכר לגאולה הראשונה - יציאת מצרים, וקוראים בהפטרה שבה נבואה על הגאולה העתידה(ראו: ת. גרנות,  "הפטרת שבת חול המועד פסח (בתוך): א. אלדר(עורך), מפטירין בנביא - עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים,  ירושלים תש"ע, עמ' 321. ראו הסבר דומה בפירוש מענה לשון להפטרה זו,  בתוך תיקון קוראים סימנים, ירושלם תשע"ג, עמ'  357).

נעסוק הפעם בשאלה העולה מתוך פיסוק הטעמים, באחד מפסוקי ההפטרה שנקרא השבת

בפרק לז, א אנו קוראים: "היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך  הבקעה. והיא מלאה עצמות"(על פרק זה בכללותו ראו במאמרו הנ"ל של גרנות).

הפסוק מתחלק באתנח במילה הבקעה. ענייננו הפעם בפירוש ביטוי אחד, הבא בצלע א של הפסוק: "ויוציאני ברוח ה'". מה פירושו של ביטוי זה? כיצד יש לפסקו?

בעלי הטעמים הטעימו את המילה ויוציאני במהפך, את המילה ברוח בפשטא (מפסיק קטן לפני זקף) ואת המילה ה'- בטעם זקף. החלוקה הפנימית של ביטוי זה היא אפוא: ויוציאני ברוח- ה'(ולא: ויוצאני – ברוח ה').

מה פירוש הביטוי  ויוציאני ברוח - ה'?  בפירוש מצודת דוד שנכתב על ידי ר' דוד אלטשולר(מחכמי יהדות אשכנז ופולין. חי בין השנים 1769-1687) נאמר: "ר"ל (רצונו לומר נ.ו)  ההוצאה היתה ברצון המקום, לא ברצוני, כי אם בעל כורחי".

על פי הפירוש הזה, הנביא מתאר כאן מצב שבו, ככל הנראה בהפתעה, היתה עליו רוח יד ה', ובעל כורחו של הנביא, הוציא אותו ה' ממקומו והניחו בתוך הבקעה.

פירוש זה נראה כמתנגד  לפיסוק הטעמים, שכן מהם עולה כי יש להפריד בין המילה ברוח, המוטעמת בפשטא, לבין המילה ה', המוטעמת בזקף, בעוד של פי פירושו של בעל מצודת דוד  יש לראות בשתי מילים אלה כביטוי אחד. ואכן, הביטוי רוח ה' מוכר ושכיח מאוד במקרא. על פי הרב ריאחי בפירוש מענה לשון- ביטוי זה מופיע עשרים ותשע פעמים במקרא. בכולם, לפי בדיקתו, המילה רוח באה בטעם משרת, בניגוד לפסוקנו.

 אשר להערתו של הרב ריאחי יצויין כי קיים מקום אחד לפחות בו המלה רוח מוטעמת בטעם מפסיק( (טיפחא), והוא בביטוי רוח ה' בספר מלכים א יט, יא, אם כי בפסוק זה הביטוי השלם הוא 'לא ברוח ה', וייתכן שמטעם זה לא הזכירו הרב ריאחי בהערתו.

 פרשנות שונה לביטוי 'ויוציאני ברוח ה' אנו מגלים מתוך עיון בתרגום יונתן לפסוק זה המתרגם: "...  שרת על רוח נבואה...ואפקני ברוח נבואה די שרת עלי מן קדם ה...".. לפי התרגום, נראה כי אין כוונת הכתוב לומר שה' הוציא את הנביא, בכפיה כביכול, באמצעות הרוח, אלא לומר שהנביא מתאר כאן מצב שבו ה' הוציאו באמצעות רוח נבואה שבאה אליו מלפני ה'.

 לפי פירוש זה, נראה לכאורה כי המילה רוח היא שם עצם, כלומר, רוח שעושה שליחותו של ה'. נמצא התרגום הולם את פיסוק הטעמים, במובן זה שעל פי שני הפירושים יש להפריד בין המילה רוח,  לבין המילה  ה' שבאה אחריה.

 כאמור, לדעת הרב ריאחי, פסוקנו מהווה מקרה יחיד שבו המילה רוח, הסמוכה לשם ה', באה בטעם מפסיק, ועל כן, יש להפסיק קלות בקריאה, בין המילה רוח לבין שם השם(הרב ריאחי ממליץ על הפסקה מעין זו, לאחר מילה המוטעמת בפשטא גם במקומות נוספים. ראו למשל בפירוש מענה לשון לבראשית כז, יט).

מעניין לציין כי הרב ריאחי משווה את פסוקנו  לפסוק בבראשית כא יט:  "...ותלך ותמלא את החמת מים" בפסוק זה המילה ותלך מוטעמת בגרש והמילה המוקפת את-החמת מוטעמת בפשטא. על כן יש לקרוא את הביטוי כך: ותלך ותמלא את החמת- מים. לדעת הרב ריאחי, פסוק זה דומה לפסוקנו, מבחינה זו שיש להפסיק קלות לאחר הפשטא, באשר היא "סוגרת" על מה שלפניה(בפסוק בבראשית- על ביטוי  שיש בו שלוש מילים, במקרה שלנו- על מילה אחת שלפניה).

נבקש להעיר שתי הערות על השוואה זו.

            האחת- פיסוק הטעמים שהרב ריאחי מתאר לגבי הפסוק בבראשית הוא אומנם מוכר ונפוץ, אך קיימת עדות על פיסוק טעמים שונה.

באיגרת שכתב שד"ל(שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים

1865-1800) בשנת 1853 אל שניאור זקש, מציג שד"ל שלושים וארבע הצעות לשינוי בטעמי המקרא בספרי התורה. אגב, רק על שמונה הצעות לשינויים מתוך הצעות אלה דן שד"ל בפירושו לתורה (האיגרת פורסמה בכתב העת כרם חמד, כרך ט). שד"ל מציין באיגרת זו בין הייתר כי: "אין ספק כי 'ותמלא את החמת מים' הוא מאמר בלתי מתפרד ומלת 'ותלך' עומדת בפני עצמה והיא צריכה רביע וכן הוא בחומש כתב יד שלי... כן הוא במחזור אשכנזי דפוס ראשון... בקריאת ראש השנה".

 שד"ל מציע אפוא שינוי בטעמי המקרא בפסוק זה(שינוי שיש לו תימוכין בספרים שהיו לפניו), שמהותו היא המרת הגרש שעל המילה ותלך- בטעם רביע. לפי פיסוק הטעמים החילופי המוצע, ברור שלא ניתן להשוות את פסוקנו לפסוק בספר בראשית, שכן על פי  הצעתו של שד"ל, אין מקום להפסיק בפסוק בבראשית בין הפשטא לבין הזקף (שעל המילה מים) שכן הפשטא הוא טעם הקטן בכח הפסקו מן הרביע שלפניו(ראו דוגמאות אצל: מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא ג, תל אביב תשמ"ו, עמ' 188-180).

             השניה- בפסוק 'ותלך ותמלא את החמת מים' הפועל ותלך טפל לפועל , ותמלא, שכן  הכתוב בא לספר לנו על  מילוי החמת במים, ששמשו את הגר כדי להשקות את בנה, בהתאם לציווי המלאך(פסוקים יז-יח). בפסוק זה - לא ההליכה היא העיקר אלא מילוי המים. ייתכן אפוא שמטעם זה הוטעמה המילה ותלך בגרש. שונה הדבר בביטוי שבפסוקנו שיש בו רק פועל אחד בביטוי בין שלוש מילים, שהטעם פשטא מחלקו לשני חלקים.

נמצאנו למדים אפוא, כי בין אם לפי פיסוק הטעמים שלפנינו, ובוודאי לפי פיסוק הטעמים החילופי שמציע שד"ל לפסוק בספר בראשית(וזאת מבלי להביע עמדה לגבי מעמדם של המקורות שמהם שאב את הערתו בכל הנוגע לפיסוק הטעמים) -  יש מקום להרהר בדבר  ההשוואה שעורך הרב ריאחי בין הפסוק בספר יחזקאל לבין הפסוק בספר בראשית.

 על כל פנים, נראה כי בכל הנוגע לפסוק בספר יחזקאל, נשוא עיוננו, ניתן לראות כי  פירושו של בעל תרגום  יונתן עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, אך לא כן הדבר לגבי פירושו של הרב דוד אלטשולר.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך  ההפטרה.  דנו בביטוי בן שלוש מילים בתוך הפסוק, אשר הפשטא מהווה הטעם המפסיק שבו. ראינו שני פירושים לפסוק זה ובדקנו התאמתם לפיסוק הטעמים. בדרך אגב, הערנו על  השוואתו של הרב ריאחי בין פסוק זה לבין פסוק בספר בראשית, שבו יש מערכת דומה לכאורה של פיסוק טעמים.

שבת שלום ומועדים לשמחה

Edit Post Text