טיפ שבועי לשביעי של פסח

במרכזה של קריאת התורה שנקרא מחר, שביעי של פסח, עומדת  פרשת קריעת ים סוף והנס הגדול שארע לעם ישראל על הים, שבעקבותיו נאמרה "שירת הים" על ידי משה ובני ישראל (שמות טו, א-יט), וגם נאמרה שירה על ידי מרים הנביאה (טו, כ-כא) .

            נעסוק הפעם באחד מפסוקי השירה ונתמקד באחד הביטויים המופעים בו, והכל מנקודת המבט של טעמי המקרא.

            השירה פותחת בפסוק: "...אשירה לה' כי גאה גאה..." (טו, א) ולאחר מכן בא הפסוק: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו" (טו, ב). ענייננו הפעם בביטוי 'עזי וזמרת יה' שבראש הפסוק.

מבחינת פיסוק הטעמים, הביטוי מחולק כך: עזי וזמרת - יה. המילה וזמרת מוטעמת בפשטא, שהוא טעם מפסיק.          

            הביטוי קשה וחריג. לכן, בטרם נפנה לבירור שאלת התאמת הפירושים השונים עם פיסוק הטעמים, הרי שיש לברר שתי שאלות מקדמיות: האחת- מה הפירוש של המילים: "עזי וזמרת"(לדיון בשאלה זו תוך השוואות לשפות עתיקות וכן לנוסח פסוקנו בעדי נוסח אחרים, ראו פירושו של פרופ' יצחק אבישור לפסוקנו בתוך שמות, עולם התנ"ך, תל אביב  תשנ"ג). השניה- האם יש לצורה המיוחדת של שתי מילים אלה בפסוקנו(ועל כך בהמשך) השלכה על פירוש המלים הללו. רק לאחר בירור ומתן מענה לשתי השאלות הללו, נוכל לבחון את השאלה האם הפירוש שלפנינו, יהא אשר יהא, הולם את פיסוק הטעמים אם לאו.

            נפתח בפירושו של רש"י (ר' שלמה בן יצחק.  נחשב לגדול פרשני המקרא. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) שלא כדרכו, רש"י מרחיב בדבריו אודות פסוק זה בכלל ובקשר לביטוי נשוא עיוננו בפרט, ונביא מקצת  מדבריו ככל שהם נוגעים לענייננו: "עזי וזמרת יה- אנקלוס תרגם תוקפי ותושבחתי, עזי (בקמץ נ.ו) כמו עוזי(בשורוק נ.ו) וזמרת- כמו וזמרתי, ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא, אלא בשלושה מקומות שהוא סמוך אצל 'וזמרת', וכל שאר מקומות  נקוד שורק...ואלו שלש: 'עזי וזמרת'- של כאן, ושל ישעיה (יב, ב) ושל תהלים(קיח, יד) נקודים בחטף קמץ. ועוד, אין באחד מהם כתוב 'וזמרתי' אלא 'וזמרת'... לכך אני אומר לישב לשון המקרא שאין  'עזי'  כמו 'עוזי' ולא 'וזמרת' כמו 'וזמרתי', אלא: 'עזי' שם דבר הוא כמו 'הישבי בשמים (תהלים קכג, א) 'שכני בחגוי סלע'(עובדיה א, ג)... וזהו השבח: עז וזמרת יה- הוא היה לי לישועה: וזמרת- דבוק הוא לתיבת ה כמו 'לעזרת ה' (שופטים ה, כג)...ולשון זמרת לשון 'לא תזמור'(ויקרא כה, ד)... לשון כסוח וכריתה...עזו ונקמתו של אלהינו היו לנו לישועה...".

             רש"י  פותח בתמיהה על ניקודה של המילה עזי, המנקודת כאן בקמץ תחת האות ע בעוד שברוב הפעמים בהם היא מופיעה, למעט שלושה מקומות, האות מנוקדת בשורוק.

             תמיהה זו מביאה את רש"י להבנה שהמילה עזי- אין כוונתה- העוז שלי, והמילה זמרת- אין הכוונה- זמרתי, אלא  המילה עזי היא "שם דבר"(העוז).

מהבנה זו של פירוש  המילים 'עזי וזמרת' מגיע רש"י להסבר הענייני  של הביטוי:  'עזי וזמרת יה- עוזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה"(נראה כי הבנה דומה של  מבנהו של הפסוק, אם כי פירוש ענייני שונה, מצינו בדברי הנצי"ב מוולוזין הכותב בפירוש העמק דבר על פסוקנו: "עזי בסבלות מצרים ... ומה שנזמרו בעת הדבר בשפע רב, הוא זמרת יה בכח אלקי- וכל זה היה לי לישועה...").

            לאור ביאורו שלי רש"י את המילים 'עזי וזמרת', ולנוכח דרך פירושו את המילה עזי כ'שם דבר' (כלומר, העוז של...), נראה כי פירושו של רש"י איננו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שכן לפי פירושו, היו המילים וזמרת יה צריכות להיות מחוברות(למשל: עזי- בפשטא. וזמרת-יה - במונח זקף), אך בפסוק יש הפסק(טעם פשטא) במילה 'וזמרת'(וראו דברי שד"ל, המסביר את עמדת רש"י:  "...והנה לדעת רש"י, 'ויהי לי לישועה' אינו מאמר בפני עצמו, אך כוונת המקרא היא: עזו וזמרתו של יה-  היה לי לישועה").

            הבהרה של עמדת רש"י ותמיכה במסקנה לפיה פירושו של רש"י את הביטוי נשוא עיוננו נוגד את פיסוק הטעמים, נמצא בפירושו של רש"י עצמו לביטוי הדומה המופיע בישעיה  יב, ב, שם נאמר: "הנה אל ישועתי... כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה"(פסוק זה פותח את ההבדלה למוצאי שבת על פי מנהג האשכנזים, והוא חלק מן ההפטרה לשמיני של פסח בחו"ל, ויש הנוהגים לקרוא פסוק זה במסגרת הקריאה בדברי נביאים ביום העצמאות, בהתאם להחלטת הרבנות הראשית לישראל). בפסוק שבספר ישעיה, הביטוי שונה במקצת מהביטוי שבפסוקנו. עם זאת, מבחינת פיסוק הטעמים, החלוקה היא כבפסוקנו, כלומר: המילה וזמרת מוטעמת בפשטא. יש לקרוא אפוא את הביטוי כך (וגם בעת אמירת ההבדלה!!!): "כי עזי  וזמרת - יה ה'!.

            והנה רש"י בפירושו לישעיה כותב: "עוז ושבח של הקדוש ברוך הוא - הוא היה לי לישועה... אלא על כרחיך 'וזמרת' דבוק הוא לתיבה של אחריו...". מדברי רש"י עולה כי  לדעתו יש לקרוא את הביטוי  כך:"עזי וזמרת יה ה- ויהי לי לישועה", כלומר: עוזו  וזמרתו (לשון כריתה) של ה'-  הוא היה לי לישועה. קריאה כזו בוודאי אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.

            מעניין לצין כי רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר), נכדו של רש"י, חולק לכאורה על סבו ובפירושו לפסוקנו כתב: "עוז וזמרת ושבח ישראל -  יה, והוא היה לי לישועה". רשב"ם מפרש תחילה את עניינו של הפסוק, מבלי  לפרש את המילים עצמן. רק לאחר מכן, פנה  הרשב"ם להסבר הצורה הייחודית של המילים בביטוי נשוא עיוננו:"עזי- חטף קמץ ויו"ד יתירה... וזמרת- כמו 'ושכורת ולא מיין'(ישעיה נא, כא)...."- רשב"ם אינו מבאר  במקרה זה את הפירוש של המילים עצמן, אבל מפנה למקומות אחרים במקרא בהם מופיעות צורות דומות למילים הללו(לגישתו הכללית של רשב"ם בעניין זה ראו: י. יעקבס, "ללמוד תיבה מחברתה, רשב"ם כמפרש המקרא מתוך עצמו", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יז, עמ'

231-215).

            נראה כי פירושו של רשב"ם מסכים עם הטעמים, שכן הוא מחלק את צלע א לשני חלקים כפי שעשו בעלי הטעמים וכן מכיוון שהוא מפרש, כמתחייב מחלוקה זו, כי פירושו של הביטוי 'עזי וזמרת יה', הוא: העוז והזמרה והשבח של ישראל- הוא לה', כלומר: יש לפירושו הפסקה בין העוז והזמרה, יהא פירושם אשר יהא,  לבין שם השם הבא לאחר מכן: 'יה. בכך מסכים אפוא פירושו  עם פיסוק  הטעמים. עם זאת, רשב"ם נמנע מלהתנצח עם פירושו של סבו באופן ישיר במקרה זה.

            עימות ישיר עם פירושו של רש"י  לפסוקנו מצינו בדברי ראב"ע(ר' אברהם אבן עזרא, משורר פרשן ובלשן מקרא. חי במאות ה 12-11 ופעל בעיקר בספרד)    בפירוש הארוך, בו הוא מתפלמס עם רש"י וכותב: "אמר רבינו שלמה... כי חשב(הכוונה לרש"י נ.ו) כי כמוהו הוא 'ביום השלישי וישא אברהם את עיניו(בראשית כב, ד). ומי שיבין לשון ישמעאל ידע ההפרש כי ... ואין הפרש בין עזי בחטף קמץ ובין היותו בשרק..."(לביקורת דומה על רש"י ראו דברי שד"ל בפירושו לפסוק זה: "וזה פלא, איך היה רש"י מדקדק כחוט השערה בחילופי הניקוד, גם כי לא היתה זאת אומנותו ולא ראה ספרי אבות הדיקדוק שכתבו בלשון ערבית. וראב"ע תפס את רש"י...").

            ובהמשך דבריו מביע ראב"ע, את דעתו שלו: "ולפי דעתי, שמלת 'עזי' מושכת אחרת כמשפט הלשון, כאילו הוא כתוב: 'עזי וזמרת עזי יה', והטעם: בעבור שהזכיר למעלה 'סוס ורכבו רמה בים(טו, א) הודה כי לא היה זה בגאותי ועזי, רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו... ומצאנו זה השם מחובר עם השם הנכבד והוא: 'כי עזי וזמרת יה ה' (ישעיה יב, ב)...".

             ראב"ע חולק אפוא גם הוא על עמדת רש"י, תוך שהוא מביע את דעתו המפורשת, כי פירושו של רש"י נבע מאי הכרת הלשון הערבית (ביקרות דומה אנו מוצאים גם בדברי שד"ל, כאמור).

ראב"ע עצמו מפרש את הכתוב,  כביטוי "דרך הצטנעות", לומר: אין לחשוב כי העוז בא כתוצאה מכוחי- כי כוחי ותפארתי בא לי מה' בלבד. פירוש זה הולם לדעתנו את פיסוק הטעמים, המפריד בין 'עזי וזמרת'- לבין שם השם שבא לאחר הביטוי הזה(ואף ראב"ע משווה את פסוקנו לפסוק בישעיה).

            לסיכום: עסקנו הפעם בביטוי מתוך שירת הים. עמדנו על הקושי  שבפירוש. בחנו דברי כמה מפרשים והבאנו מדבריהם בעניין פירוש הביטוי, ובהתאם לפירוש בחנו את דעתם בהתייחס לפיסוק הטעמים שבפסוק. ראינו גם כי ההשוואה לביטוי דומה במקום אחר, סייעה לנו בהבהרת עמדתו של רש"י בייחס לפירוש הביטוי שבשירת הים, ומתוך  כך גם  בהבהרת עמדתו של רשֻ"י בהשוואה לפיסוק הטעמים שבפסוק.

חג שמח

Edit Post Text