טיפ שבועי לפרשת אחרי מות- קדשים

השבת נקרא בתורה את פרשות אחרי-מות וקדשים, המחוברות. בפרשות אלה אנו מוצאים מצוות רבות בתחומים שונים של החיים: בחקלאות, במשפט,  בקורבנות, באיסורי עבודה זרה, באיסורי עריות ועוד.

 רבים מן הציוויים  בפרשות אלה מסתיימים בסיומת:'אני ה'(ויקרא יט, ל: וכן פסוק לב, ועוד), או בסיומת: 'אני ה' אלהיכם'(ויקרא יט, ג וכן פסוק י). במדרש ראו בסיומות אלה כמעין קשר עם עשרת הדברות, ואלה דברי המדרש: "רבי לוי אמר, מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה. 'אנכי ה' אלהיך' וכתיב הכא 'אני ה' אלהיכם'. 'לא יהיה לך' – וכתיב הכא: 'ואלהי מסכה לא תעשו לכם'..."(ויקרא רבה פרשה כד. ראו דברי רמב"ן  בפירושו לפרק יט , ד, דיבור המתחיל 'כי קדוש אני ה' אלהיכם').

 חרף שכיחותם הרבה של ביטויים אלה, זוכים הם לעיתים להתייחסות פרטיקולרית של חלק מן הפרשנים. כך, למשל, כותב רש"י (ר' שלמה בן יצחק. נחשב לגדול פרשני המקרא. חי בצרפת בין השנים 1105-1040)בפירושו לפרק יח, פסוק ל(בטיפ זה, כשלא נציין את שם הספר שבו מופיע הפסוק, כוונתנו לספר ויקרא): "אני ה' אלהיכם - הא אם תטמא, איני אלהיכם ואתם נפסלים מאחרי...". במקום אחר כותב רש"י בעקבות חז"ל, בקשר עם מצוות מורא אב ואם: "אתה ואביך חייבים בכבודי. לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי"(יט, ג דיבור המתחיל 'אני ה אלהיכם'. ראו גם פירושו לפרק יט, כה. ראו גם ראב"ע בפירושו לפרק יט, לו).

ביטוי אחר, המופיע לעיתים נדירות יותר, הינו הביטוי 'כי אני ה' אלהיכם'(על פי הרשימה שבפירוש עין המסורה לויקרא יא, מד- ביטוי זה מופיע בעשרה מקומות בתנ"ך. עין המסורה- הערות המהדיר, פרופ' מנחם כהן, במקראות גדולות הכתר).

והנה בפרשת קדשים נאמר: "ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. אני ה' אלהיכם"(יט, כה), ומעיד שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) על פסוק זה: " כל מקום שכתוב 'כי אני ה' אלהיכם', השם מחובר למילת 'אני', וכל מקום שאין כתוב 'כי', השם מחובר למילת 'אלהיכם', ועיין פירושי על 'אנכי ה אלהיך'(שמות כ, ב)" .

 שד"ל קובע כאן כלל: כשבא הביטוי 'אני ה אלהיכם', ללא המילה כי לפניו- המילה אני תהיה בטעם מפסיק (ויש לקרוא: אני- ה' אלהיכם). אך במקרה שבאה, לפני הביטוי הזה, המילה כי (וכאמור, יש על פי המסורה עשרה מקומות כאלה בתנ"ך כולו), המילה ה' תהא בטעם מפסיק (ויש לקרוא:כי אני ה' – אלהיכם').

עיון בעשרת המקומות בהם מופיע הביטוי: "כי אני ה אלהיכם' מצביע על הממצאים הבאים: בשבעה מקומות מתוך העשרה, מוטעמת המילה אני בטעם מרכא שהוא טעם משרת. בשני מקומות מופיע תחת המילה אני הטעם מהפך, שאף הוא טעם משרת(שמות ו, ז:  יואל ד, יז). במקום אחד מופיע הטעם מונח, שאף הוא טעם משרת (ויקרא יא, מד). ממצאים אלה מאמתים את הכלל שקבע שד"ל.

כאמור, שד"ל מפנה בפירושו לפסוקנו, לפירושו לפסוק "אנכי ה אלהיך" שבעשרת הדברות(שמות כ, ב), ואלה דברי שד"ל שם: " ... והנה לפי זה, מילת 'אנכי' הוא נושא המאמר, ומילות 'ה אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא. וזו גם כן דעת בעלי הטעמים. והיה אפשר להפסיק המילות האלה בדרך אחרת, ולחבר מילת 'אנכי' אל השם, ולתת תחת השם טעם מפסיק, ויהיה ' אנכי ה' הוא הנושא, ו'אלהיך אשר הוצאתיך' וגו' הוא הנשוא ותהיה הכוונה: אני הנקרא ה', אני לבדי אלהיך המשגיח עלך השגחה מיוחדת...ועל הדרך הזה פירש רנ"ה(ר' נפתלי הרץ נ.ו) וייזל.... גם הראב"ע הדביק השם הזה לאנכי באמרו:'וטעם זה הדיבור.....', אבל נראה לי שאם היה הענין כן, היה ראוי שיאמר 'אנכי ה' אלהיך אשר הוציאך(לא הוצאתיך), או אנכי ה' אלהיך כי הוצאתיך', או 'אנכי ה' אלהיך אני הוצאתיך'. והדרך  הראשון אשר הוא דרך בעלי הטעמים, הוא הנכון לדעתי...".

בטיפ השבועי לפרשת יתרו הבאנו דעות שונות לגבי פירוש הביטוי 'אנכי ה' אלהיך'. בעיוננו ראינו, כי שד"ל מפרש את הביטוי הזה תוך הפרדה בין המילה אנכי- לבין המילים ה' אלהיך, ובכך הוא מסכים עם הטעמים. לעומת זאת ראינו, כי ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא. חי ופעל בספרד ובאיטליה במאות ה – 12-11)מפרש את הביטוי הזה לכאורה נגד פיסוק הטעמים כשהוא כותב: "והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו. והוא קרוב ממצות הלב. וטעם זה הדבור, שיאמין ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא, הוא לבדו אלהיו".

הבענו דעתנו כאמור, כי ראב"ע מפרש ביטוי זה בניגוד לפיסוק הטעמים, אשר הפריד  כאמור בין המילה אנכי, לבין הביטוי "ה' אלהיך".

לאור חילוקי דעות אלו, ולהשלמת התמונה לנוכח הכלל שהציב שד"ל, ננסה לראות כיצד פירשו כמה מן הפרשנים את הביטוי, 'כי אני ה אלהיכם' בהיקרויותיו, והאם הפרשנות שניתנה לביטוי זה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, אם לאו. לצורך כך, נבחן להלן כמה פסוקים בהם מצאנו התבטאויות של המפרשים שמגלים דעתם באשר לפירוש הביטוי 'כי אני ה' אלהיכם'(יצוין כי לגבי מספר פסוקים לא מצאנו התבטאויות רלוונטיות. לכן לא נזכיר פסוקים אלה). נבחן את הפסוקים לפי סדר הופעתם בתורה.

המקום הראשון בו מופיע ביטוי זה הוא בספר שמות: " ... וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"(ו, ז). מעניין הוא פירושו של הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי מפרשי המקרא והתלמוד בימי הביניים. חי בין השנים 1270-1194) שם, הכותב: "...תדעו כי אני ה' העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם ואני אלהיכם"- הרמב"ן מפריד אפוא, בבירור בין הביטוי אני ה'- לבין המילה אלהיכם, פירוש התואם את  פיסוק הטעמים.

 לעומת זאת, במקום השני בו מופיע ביטוי זה נאמר: "שמעתי את תלונות...וידעתם כי אני ה אלהכם (שמות  טז, יב), ועל פסוק זה כותב הרמב"ן:  "ובעבור התלונה יעשה עמהם כן, כדי שתדעו בו כי אני ה' אלהיכם כי עד עתה אינם מאמינים בה' אלהיכם. על כן אתם מתלוננים על נביאו". פירוש זה לכאורה איננו מתאים לטעמים שכן על פי פירוש זה מצטרפות המילים 'ה אלהיכם' זו לזו, בעוד שעל פי טעמי המקרא יש להפריד ביניהן.

והנה מקום נוסף בו מופיע ביטוי זה: "כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים..."(ויקרא יא, מד. בפסוק זה, המילה אני בטעם מונח), ועל פסוק זה כותב רש"י : "כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם, כך והתקדשתם- קדשו עצמכם למטה"- דברי רש"י לדעתנו אינם חד משמעיים בהקשר של פיסוק הטעמים, וניתן לפרש אותם גם באופן ההולם את פיסוק הטעמים וגם באופן שאינו עולה בקנה אחד עימו.

אי בהירות לגבי דברי פרשנים ביחס לביטוי זה, מצויה גם בפירושיהם של ראב"ע ושל ר' עובדיה ספורנו (חי באיטליה בין השנים 1550-1486) לפסוק: "והתקדשתם...כי אני ה' אלהיכם" שבפרשתנו(כ, ז). יצויין כי מפרשים אלה אומנם  מתייחסים לפסוק זה, אך לא ניתן להסיק מדבריהם מסקנה חד משמעית לגבי אופן קריאתם את הביטוי הזה, שכן אין הם מתייחסים אליו באופן ישיר.

והנה פסוק נוסף מספר ויקרא: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה, כי אני ה' אלהיכם" (כד, כב). הן רש"י והן ראב"ע מתייחסים לפסוק זה ונראה שפירושיהם הולמים את הטעמים. רש"י כותב: "כי אני ה' אלהיכם- אלהי כלכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם, כך אני מיחדו על הגרים", וראב"ע כותב בדומה לו: "וטעם אלהיכם - אלהי האזרח ואלהי הגר". נראה כי שני המפרשים מפרשים בהתאם לכך שבא טעם מפסיק במילה  ה', שבפסוק זה.

והנה פסוק נוסף מספר ויקרא:  "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. כי אני ה' אלהיכם"(כה, יז). ראב"ע מפרש: "ואחר שאני אלהיכם, אפרע משניהם מאשר יונה עמיתו...". נראה כי גם פירוש זה מסכים עם הטעמים, שכן נראה שהוא מבחין בין הביטוי "אני ה" לבין המילה אלהיכם, הפרדה המתבקשת מפיסוק הטעמים.

הסכמה עם הטעמים עולה לכאורה גם מפירושו של רש"י לויקרא כו א: "לא תעשו לכם אלילם... כי אני ה' אלהיכם", ומפרש רש"י: "אני ה' - נאמן לשלם שכר", אם כי נראה כי רש"י איננו מפרש כאן את הביטוי עצמו, ולכן קשה להסיק מדבריו עמדה ברורה במקרה זה.

לסיכום: בחנו הפעם, את הביטוי, 'כי אני ה' אלהיכם', המופיע בעשרה פסוקים במקרא. עשינו זאת בעקבות כלל שקבע שד"ל לגבי פיסוקו של ביטוי זה.  ניסינו להתחקות אחר פירושיהם של מפרשים שונים לביטוי זה. ראינו כי ברוב המקרים, פירשו המפרשים את הביטוי הזה בהלימה לפיסוק הטעמים. רק במקרה אחד מצאנו חריגה מפיסוק הטעמים, בפירושו של הרמב"ן לשמות טז, יב.      עם זאת ראינו שבמקום אחר, מפרש הרמב"ן את הביטוי הזה בדרך העולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים. אגב בדיקה זו נוכחנו להכיר בחשיבותה של הערת המסורה המפנה אותנו לכל ההיקרויות של הביטוי הזה בתנ"ך כולו.

שבת שלום

Edit Post Text