טיפ שבועי לפרשת שלח

השבת נקרא בתורה את פרשת שלח. עיקרה של הפרשה עוסק בפרשת  שליחת משלחת מייצגת של בני ישראל אל ארץ כנען לתור את הארץ, בחטאם של אותם אנשים ובעונש שנגזר עליהם ועל עם ישראל בעקבות החטא (פרקים יג- יד).

בהתאם לכך, גם ההפטרה לפרשת שלח עוסקת בשליחת מרגלים, המרגלים ששלח יהושע לראות את הארץ ואת יריחו (יהושע  פרק ב).

 נעסוק הפעם בפסוק אחד מן ההפטרה, שמעלה קושי מסויים מבחינת פיסוק  הטעמים.

נקודת המוצא לקושי היא ההנחה, שביטויים זהים המופיעים במקומות שונים יהיו מוטעמים באותם טעמים(או, לכל הפחות יש לצפות שההררכיה שבין המפסיקים בביטויים אלה תהיה דומה). לדוגמה: כל פסוקי "וידבר ה' אל משה לאמר", מוטעמים באותו אופן, אך כאשר ה' מדבר אל משה ואל אהרן יש פיסוק טעמים שונה(למשל שמות יב, א ועוד). דוגמה נוספת לעיקרון זה ניתן להביא מפרשת השבוע. שמות האנשים שנשלחים לתור את הארץ בציווי ה'  מפורטים בפרק יג, בפסוקים ד-טו. הפסוקים כולם מוטעמים באותו אופן(לכל אחד מן האנשים מיוחד פסוק, למעט, נציג שבט ראובן, לו מיועדת צלע ב של פסוק ד, אך בכל מקרה, מבנה צלע זו זהה למבנה הפסוקים של כל האנשים האחרים). יש לכך חריג אחד והוא  בפסוק  ח, כשהתורה מזכירה את שמו של נציג שבט אפרים במשלחת, הושע בן נון (על הבדל זה ראו: מ. דייטש-אשכנזי, שבת טיש- סיפורי צדיקים, פנינים ופרפראות, מידות והליכות לשלחן השבת, בני ברק תשע"ז, עמ' 383 במדור מטעם).

 אחד מן המוטיבים החוזרים כמה פעמים בתורה הוא האמונה בכך שה' הוא האלהים בשמים ובארץ. הנה כך אנו קוראים בספר דברים: "וידעת היום והשבת אל לבבך, כי ה' הוא האלהים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אין עוד"(ד, לט) בצלע א בפסוק זה מוצב הטעם סגול במילה לבבך, אולם לענייננו חשוב דווקא החלק השני של צלע א המתחלק במילה האלהים המוטעמת בזקף. החלק האחרון של הצלע הוא אפוא: "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת"- השמים והארץ הוכנסו לכפיפה אחת.

 ייתכן לומר כי בעלי הטעמים שיקפו בפיסוק הטעמים כאן את הרעיון כי אותו אל, הוא ה"אחראי" על השמים ועל הארץ כאחד, הוא זה השולט בשמים ובארץ. המילים "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" הם למעשה מושא, או תיאור מקום, המתייחס למילה  האלהים.

 הטעמה דומה לזו אנו מוצאים בעשרת הדברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת...(שמות כ , ד)- כאן, על דרך השלילה של עשיית הפסל, גם כן  משמשים המילים "אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת" כתיאור מקום של המילים "פסל וכל תמונה". במקרה זה, המילה תמונה מוטעמת בזקף (לפי הטעם התחתון) ומילה זו מחלקת את צלע א של הפסוק. בחלק השני של צלע א נאמר: "אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת".

 בדרך דומה הלכו בעלי הטעמים, בפסוק מתוך תפילתו של שלמה המלך בחנוכת בית המקדש: "ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך אלהים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת..."(מלכים א ח, כג). צלע א מתחלקת בזקף במילה אלהים(במקביל לחלוקה במילה תמונה בעשרת הדברות). בפסוק זה מהוות המילים: 'בשמים ממעל ועל הארץ מתחת' כתיאור מקום.

והנה, בהפטרה שנקרא השבת מסופר שרחב  מספרת למרגלים שבאו אל ביתה על הרושם העז שהותירו נצחונותיהם של בני ישראל, על תושבי המקום, ואלו דבריה: "ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. כי ה' אלהיכם, הוא אלהים בשמים ממעל- ועל הארץ מתחת"(יהושע ב, יא).

 נתמקד בצלע ב של הפסוק, שהיא הרלוונטית לענייננו. צלע זו מתחלקת בטעם זקף במילה, אלהיכם(בניגוד לפסוק במלכים). נמצא אפוא כי יש לקרוא פסוק זה כך:"כי ה' אלהיכם- הוא אלהים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת". במקרה זה הפרידו אפוא בעלי הטעמים בין אלהי  השמים לבין אלהי הארץ.

נשאלת השאלה, על שום מה הטעימו בעלי הטעמים את הפסוק הזה באופן שונה מן הפסוקים האחרים?

מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל עסק בשאלה זו(דפים ללימוד טעמי המקרא,  מס' 178). לדעתו: "נראה שסיבות שונות גרמו להטעמה השונה, כגון העדר ה"א הידיעה בתיבת 'אלקים', השינוי בתחילת הצלע, הנטיה למנוע בואו הרצוף של זקף קטן בצורה זו, ועוד".

ונראה שניתן להוסיף נימוק ענייני לשורת הנימוקים שהעלה מיכאל פרלמן (למיטב זכרוני, שמעתי זאת מפי מיכאל פרלמן ז"ל עצמו, בשיעור בעל פה). ייתכן כי הפיסוק של בעלי הטעמים רומז לנו, על השוני שבין ה' אלהי ישראל, לבין תפיסת האלוהות אצל אומות העולם של אותם ימים, המתבטאת בדברי רחב. תפיסה זו באה לידי ביטוי בכמה פסוקים בתורה.

 בפסוק הראשון בתורה נאמר: "בראשית ברא אלהים. את השמים ואת הארץ"(בראשית א, א). שמים וארץ נמנו כאחד. בעלי הטעמים הטעימו את המילה אלהים באתנחתא, ובכך הותירו את השמים ואת הארץ כבריאה אחת שנתהוותה על  ידי אלהים.

 והנה דוגמה נוספת: לאחר מלחמתו של אברם להצלת לוט, מספרת התורה שמלכי צדק מלך שלם מברך את אברם ואומר לו: "ויברכהו ויאמר. ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ(בראשית יד, יט). המילה קנה מוטעמת בטעם מפסיק, טיפחא. מכאן ש"שמים וארץ" הם יישות אחת.

לאחר מכן, התורה מספרת שאברם מגיב להצעתו של מלך סדום לתת לו את כל הרכוש במילים: "הרמתי ידי אל ה' אל עליון, קנה שמים וארץ(פסוק כב) גם כאן, המילה 'קנה' מוטמעת בטיפחא. שמים וארץ הם אפוא ביטוי אחד- אותו  האל הוא זה הקונה את השמים וגם את הארץ (ובהערת אגיב נזכיר כי כך יש גם לומר פסוק זה כאשר אנו אומרים אותו בתפילת ברכה מעין שבע הנאמרת לאחר תפילת העמידה בליל שבת: "האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון, קנה - שמים וארץ".נראה כי כמה מבעלי התפילה מחמיצים פיסוק זה).

והנה מקור נוסף: בספר יונה מסופר, שכאשר יונה היה על הספינה והחלה סערה בים, נשאל על ידי  המלחים:"... מי מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי מזה עם אתה"(יונה א, ח), ויונה משיב:"ויאמר אליהם עברי אנכי. ואת ה' אלהי השמים  אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה"(שם, פסוק ט). יונה אומנם מכנה את ה' אלהי השמים(ולא, אלהי השמים והארץ), אך מייחס לו את בריאת הים והיבשה למרות שהוא "רק" -אלהי השמים", כביכול.

 במשנה במסכת אבות שנינו: "חמשה קנינים קנה (לו) הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן: ...שמים וארץ קנין אחד...."(אבות, ו, י. יצוין כי "פרק ו" של מסכת אבות איננו חלק אינטגרלי של המסכת אלא ברייתא, משנה חיצונית הנקראת פרק " קניין תורה". ראו כל על כך אצל  זליגמען בער, סדר עבודת ישראל,  מהדורה חדשה מתוקנת על פי צילום הדפוס הראשון שיצא ברעדעלהיים בשנת תרכ"ח, עמ' 289).  מדברי המשנה עולה כי שמים וארץ הם קניין אחד(קניין- דברים חשובים ומעולים בעיני הקב"ה. ראו פירוש זליגמן בער שם, בעמ' 294).

כל המקורות הללו מראים כי השמים והארץ - הם יחדיו, מהווים מחוז שלטונו של הקדוש ברוך הוא בעולמו וכי אין הפרדה ביניהם, לעניין שלטונו של ה' בעולמו.

בניגוד להשקפה זו, עומדת ההשקפה האלילית לפיה יש אלהים לארץ, ואלהים (נפרד) לשמים. דוגמה קרובה לכך מצינו בדברי עבדי מלך ארם אל מלך ארם לאחר נצחונו של מלך ישראל: "ועבדי מלך ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו. ואולם נלחם אתם במישור, אם לא נחזק מהם(מלכים א כ, כג). עבדי מלך ארם מבחינים אפוא בבירור בין אלהי ההרים לבין אלהי המישור ונראה כי הבחנה דומה מתבקשת(לשיטתם) גם בין אלהי השמים לבין אלהי הארץ.

ייתכן אפוא לומר, כי בעלי הטעמים ייחסו השקפת עולם דומה גם לרחב, המבחינה בין אלהי השמים לבין אלהי הארץ. נמצאנו למדים אפוא על פי פיסוק הטעמים, כי גם כאשר רחב מכירה כביכול בעליונות ה, הרי שהיא עדיין נאחזת בהשקפתה הראשונית הנוכרית, המבחינה בין אלהי השמים לבין אלהי הארץ (להערכה שונה מדברינו על דברי רחב, ראו מאמרו של הרב איתמר אלדר על ההפטרה לפרשת שלח בתוך: א. אלדר(עורך), מפטירין בנביא, עיונים בהפטרות ובדברי הנביאים, ירושלים תש"ע, עמ'39-34 ובפרט בעמ' 37. יצויין כי הרב אלדר לא נתן ליבו לחלוקת הפסוק על פי הטעמים דווקא, אלא  הציג את דברי רחב באופן כללי).

לסיכום: עסקנו הפעם  בפסוק מן ההפטרה. כדי להציג את הבעיה שעסקנו בה, הבאנו כרקע מספר פסוקים, בהם מוטעם הביטוי "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" באופן דומה. על רקע זה בולט בחריגותו הפסוק מן ההפטרה. הבאנו כמה דרכים להסביר הבדל זה, והרחבנו באפשרות לפיה מהווה הבדל זה רמז לשוני 'השקפתי'  בין  התפיסה התופסת את האל כשליט על כל העולם, ורואה על כן את השמים ואת הארץ כיישות אחת, לבין  התפיסה האלילית המבחינה בין 'מחוזות שליטה' של האלים השונים, תפיסה שניתן למצוא לה רמז והד, באופן פיסוק הטעמים את דברי רחב אל המרגלים.

שבת שלום 

Edit Post Text