טיפ שבועי לפרשת פנחס

השבת נקרא בתורה את פרשת פנחס . בפרשת פנחס לקרוא את הקרבנות המוקרבים היום יום ביומו, בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים (כח, א-ל, א).

כרקע לדיון שלהלן, נקדים הקדמה קצרה בעניני הקורבנות בכלל. הקורבנות באים על פי רוב מן החי: בהמה, דהיינו בקר וצאן (ויקרא א, ב-יג) או מן העוף (ויקרא א, יד-יז).   

 יודע קורבנות שאם לא יכול להיות הבהמה או מהעוף השני הם בעיקרם סולט. אלה הם המנחות שדיניהן הספר בהרחבה בספר ויקרא בפרק ב.

הקורבנות מתחלקים לכמה סוגים: עולות, חטאות, אשמים, שלמים.  היחיד מביא קורבנות אלה, בנסיבות המתאימות (כך למשל, עידת היחיד עם המקרה שאדם עבר על מצוות עשה או על לאו הניתק לעשה. קרבן החטאת בא על עבירה בשגגה וכו '). הללק מן הקורבנות הבאים מן החי, נלווה, כדבר שבשגרה, קורבן של קמח או שמן (מיקום על נושא זה בהרחבה בטיפ השבועי לפרשות תזריע מצורע ).

   הקורבנות שמנינו הם קורבנות היחיד . בנוסף להם, יש קורבנות ציבור . כל הקורבנות המובאים באופן קבוע למשכן או למקדש הם קורבנות הציבור. כאלה הם קורבן התמיד המוקרב בבוקר ובין ערביים, קורבנות השבתות, הראש החשוב והחגים.

 קורבנות הציבור מורכבים מקורבן "בשר" (עולה, ולפעמים גם חטאת). בנוסף לקורבן הבשרי תבוא גם מנחה העשויה קמח או סולד עם יובאו נסכים , שהם יין או שמן. למשל: ביום חול, מובא כבש אחד לעולה בבוקר וכבש אחד לעולה בין הערביים (כח, ד). לקורבן העולה באה בנוסף מנחה - עשירית האיפה (כשיעור ששיעורה עומר ... ראו שמות טז, לו וראו פירושו של שד"ל לפסוק) סולת המנחה עצמה בלולה בשמן (כח, ה) בנוסף לעולה ולמנחה, בא נסך . ביום חול רגיל- רבע הין של יין לכבש. קורבן זהה לקורבן הבוקר מוקרב בין הערבים (כח, ח).

 בשבת (כח, ט-י) מובאת תוספת על קרבן התמיד הרגיל (מכאן השם מוסף , ומכאן תפילת מוסף שתוקנה כינוי קורבן זה, כדברי ר 'יהושע בן לוי: " תפילות כותרת תמידין תקנום . ראו בבלי ברכות כב, ב). בקורבן בהמה- עולה- שני כבשים תמימים. לקורבן המוסף הזה נלווית מנחה - שני עשרונים סולת, בלול בשמן. בנוסף למנחה בא גם נסך . כל זה כאמור, בנוסף לקרבן תמיד המוקרב היום יום ביומו

 על רקע הקדמה זו, נבחן את הקורבן המובא ביום הכיפורים . דיניו של קורבן זה הספר בפרק כט, בפסוקים ז-יא. התורה מקדימה לתיאור הקורבנות את קורבן העולה - היום הכיפורים קורבן העולה מורכב מפר אחד, איל אחד ושבעה כבשים (ח). פסוק ט מתאר את המנחה הבאה עם העולה - המנחה היא סולת בלולה בשמן, שלוש עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל, ועשרון לכבש (טוטל הכל תשעה עשרונים של סלת בלולה בשמן). בנוסף לקורבן העולה ולמנחה הבאה עימו, מובא שעיר עיזים לקורבן חטאת , כנאמר בפסוק יא waar נעסוק הפעם: " שעיר עזים אחד חטאת" (זו צלע א של הפסוק). בסיום הפסקה העוסקת בקורבן יום הכיפורים מדברים התורה כי הקורבנות המפורטים בפסקה זו באים: " מלבד חטאת הכפרים והתמיד והמנחתה ונסכיהם " (צלע ב של פסוק יא).

לאילו קורבנות מכוון הפסוק בצלע ב ? הכיפורים חטאת האמורה בפסוק יא, היא הקורבן המפורט בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, ט) וכדברי רש"י בפירושו לפסוקנו: " מלבד חטאת הכפרים- שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות , שגם הוא חטאת ." עולת התמיד - היא העולה המפורטת בפרק כח , פסוקים א-ח (וראו משנה יומא ג, ד: ז, ג. ראו גם דברי רש"י בפירושו לפסוקנו בדיבור המתחיל לטת התמיד ).

נשאלת השאלה: למה מתייחס צמד המילים "ומנחתה ונסכיהם" ? לאיזה או לאילו מן הקורבנות שנמנו כאן?

אין זו שאלה בעלמא, שכן מחדל שאלה זו טומנת בחובה קושי בפירוש פסוק , שכן מלת מנחתה היא לשון יחידה , ואילו מילה ונסכיהם הוא לשון רבה (התייחסות מעניינת לשוני זה ראה בפירוש ת בעל התוספות © היום טוב למשנה מנחה ט, ד. ראה דיון על כך בשיעורו של הרב יוסף מרקוס, "התוספות יום טוב" (ב '. נמצא באתר  בית המילה הווירטואלי שליד ישיבת הר עציון במרשתת).

פי-על פיסוק טעמים , צלע ב מתחלק בטעם זקף נתון מעל מילת תמיד , כלומר, בין החטאה ותמיד , לבין הנסכים ומנחים, חלוקה שעל פנייה , נראה החלוקה מאוזנת, הגיוניים וסביר.

ואולם השוני בלשון בין המנחה (לשון יחיד) הבעיה הנסכים (לשון רבים) מעורר את הקושי: מנחתה - של איזה קורבן? נסכמנים - של אותם קורבנות ?.

למילה אשר אשר ומנחתה - כי היא מתייחסת נראה לקורבן עולה (עולת התמיד, בפסוקנו ) , שכן  עם קורבן עולת התמיד באו מנחה , כאמור בפסוק ה.

לאילו קורבנות מתייחסת המילה ' ונסכיהם ? כך עונה על רש"י בפירושו לפסוק: " ונסכיהם - מוסב על המוספים הכתובים ". כלומר, רש"י המילה לדעת ונסכיהם מתייחסת לקורבן המיוחד של © יום הכיפורים ההיגיון שבפירוש זה מוסבר בפירוט בדבריו של ת בעל החיבור. שפתי חכמים (ר" שבתי בס) כדלקמן:" דאין לומר דקאי על 'ועולת התמיד,' דאם כן הוה ליה למימר ונסכה לשון יחיד ... וגם אין לומר דקאי א'שעיר עיזים אחד לחטאת ', אין נסכים לחטאת, על כרחך לומר דקאי אעולות המוספין ... ".

לפי דברי ת בעל החיבור שפתי חכמים , הכרחי לפרש שהמילה ונסכיהם מתייחסת לקורבן המיוחד של © יום הכיפורים (ולא לקורבנות הרגילים של כל יום) וזאת לנוכח השימוש בלשון רבים (וכאמור, לא ברירת ניתן לפרש כי המילה מתייחסת לחטאת כי החטאת לעולם באה ללא נסכים . ראו ויקרא פרק דרא ראו גם פירושו של רלב"ג  לפסוקנו. וראו דברי הרא"ם (רבי אליהו מזרחי) על פירושו של רש"י לפסוקנו).

פירוש זה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים?

לשאלה זו התייחסות שד"ל ( שמואל דוד לוצאטו . חי באיטליה בין השנים

1865-1800) בפירושו לפסוקנו, ואלה דבריו: " פירוש רש"י על ונסכיהם נכון, וזה נגד הטעמים ".

 שום מה קבע על כך שד"ל לצורך של מתן תשובה על כך, ננתח את פיסוק הטעמים של צלע ב כאמור,?. צלע ב מתחלקת במילה התמיד , בטעם זקף יש לקרוא אפוא את צלע ב כך:. "מלבד חטאת הכיפורים, ועולת התמיד - ומנחתה ונסכיהם ". כאמור, הכתובת שמיד את המנחה והנסכים בצד אחד, ואת החטאת והעולה בצד השני.

כאמור סובר כי רש"י מילה ונסכיהם מתייחסת אל קורבנות מיוחדים של © יום הכיפורים- המוסף כתוב. לעומת זאת, ממילה ברורה ומנחתה , שהיא לשון יחידה , שהיא מתייחסת אל עולת התמיד, המוזכרת לפניה (וראה פסוק ו). לפי היגיון זה, היה צריך לכאורה טעמים להיות כך: מילות חטאת כיפורים - בקדמא ואזלא, מילות ועולת התמיד . - בדרגא ותביר מילה ומנחתה . - בטפחא לפי פיסוק התיאורטי חילופית זה של טעמים, תהיה ברור שמילה ומנחתה מתייחסת לקורבן עולה, ומוצדק אפוא שימוש בלשון יחידה (כך גם מתייחס תורה ראו הראשון את הפסוק והפרק כח), אמתומת זאת המילה ונסכמים - שהיא לשון רבים, מתייחסת אל המוספים הכתובים, ולא אל העולה.

 וממשיך שד"ל ומקשה על דברי עצמו: "כן קשה, כי ראשית מימי החג אין כתוב 'ומנחתם ונסכיהם', אלא 'ומנחתם' (אם התייחסות בדרך כלל ניסויים נ.ו ): אם כן ונסכה שבפסוק טז ( בקורבן יום ראשון של סוכו ת נ.ו) צריך שיהיה מוסב על המוספין שלא נזכר להן נסכים ( כשם שהמילה 'ונסיכהם' שבקורבן יום הכיפורים מוסבת על המוספים הכתובים נ.ו. ): אבל 'ונסכה' לשון נקבה אינו חוזר אלא לעולת התמיד .

בקורבן היום הראשון נאמר: "ו מנחתם סלת בלולה בשמן. שלשה עשרנים לפר האחד ... שני עשרנים לאיל האחד ... "(כט, יד) למקרא פסוק זה נשאלת השאלה:. להיכן 'נעלמו' הנסכים של קורבן המוסף (שהרי בקורבן היום השני, למשל, אנו קוראים:?" ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים ... "(יח וכך גם בפסוקים:. כא, כד, כז, ל, לג, לז) התשובה לשאלה זו חייבת להיות לכאורה בפסוק טז:". . ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה ." פסוק זה מזכיר את הנסכים , אבל המילה ונסכה היא לשון יחיד ונראה שהיא מוסבת דווקא על הגולגולת המוזכרת לפניה ולא על הקרבן המוסף של סוכות, המוזכר בפסוק יג.

 לסיכום קושייתו של שד"ל, נראה כי קיימת אי התאמה בין ה"נוסחה "שבקורבן יום הכיפורים וה"נוסחה" שבקורבן היום הראשון של סוכות. אכן בקורבן יום הכיפורים, רומז שד"ל לפיסוק טעמים חילופי לפיו המילה ומנחתה (שהיא לשון יחיד תתאים לעולת התמיד , ואילו המילה ונסכיהם - לשון רבים, תתייחס לממוספים הכתובים ", שהם לשון רבים (וזו למעשה עמדת רש"י). ואולם, את ההתאמה הזו בין הלשונות אין אנו מצליחים להשיג, בתיאור הקורבנות של היום הראשון של חג. הסוכות.

נראה אפוא כי פיסוק הטעמים הקיים בפסוק יא, אכן מציב לנו לפני קושי, כאילו לפיו, הביטוי " חטאת הכפורים לאת התמיד " הם צמד קורבנות, יש להם את זה, הביטוי מנחתם ונסכיה , לא יכול להיות 'צמד' במלו מובן המילה, שהרי לחטאת אין נסכים.

פירושו של רש"י, הפותר את הבעיה המקומית בפסוק יא , (ולכאורה, נגד הטעמים בפסוקנו), יוצר קושי אחר בפסוק יד , קושי שאליו רש"י איננו מתייחס בפירושו. להשלמת תמונת הקשריים נציין כי בפסוק יט (קורבן היום השני של סוכות) נאמר: "ושעיר עזים אחד חטאת, מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכיהם ". ובקורבן היום השישי נאמר: "מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכיה " (לא). שוני זה נדרש בדברי חז"ל : " נאמר בשני ונסכיהם ונאמר בשישי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם. הוי מם יוד מם הרי כאן מים. רמז לניסוך המים מן התורה בחג "(בבלי תענית ב, ב). על כל פנים, על דרך הפשט, אין  התאמה מלאה בין הכתובים האלה ופיסוק טעמים .

אימהמה התאמה זו היא התוצאה של המגזין של סטטוס פיסוק הטעמים שהיא שיטה דיכוטומית ובינארית. חלוקה כזו אינה יכולה להעביר מלים מצלע לצל, או לצד הצד בתוך אותה הצלע, קריאה כפולה של מילים וכד '. זה היה מערכת פיסוק לטעמים נובעת בין הייתר התוצאה לפיה אין התאמה בין פיסוק לטעמים יש סוג מספרי של תקבולות (ראו על כך: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות , ירושלים תשנ"ג, עמ '36 הערה 6, ושם עמ' 73 -71, עמ '88. פרופ' קוגוט עומד על כך גם במקומות נוספים בספרו). הדרכים הפרשניות האלה והדומות להן מחייבות גמישות בהבנת מילות הפסוק והקריאה ביניהן, תוך "ניוד" מילים לצד הצד וכד ',. נדמה כי מתכונה זו של מערכת פיסוק הטעמים, נובעים גם מצבים כגון זה שהיצגנו הפעם.

לסיכום: עסקנו הפעם במנחה ובנסכים של קורבן יום הכיפורים. הקושי הפרשני העולה מן הביטוי המעורב: "ומנחתה ונסכיהם" הוביל גם לקושי בפיסוק הטעמים בפסוק המעמיד שני קורבנות אלה לעומת חטאת הכיפורים ועולת התמיד. ראינו שרש"י פתר לכאורה את הקושי, אך פירושו מתנגד לטעמים. ראינו גם כי קיים חוסר אחידות בצורת הזכרתם של המנחה והנסכים בקורבנות החגים. שילוב של אי אחידות זו עם תכונות וכללי טעמי המקרא מוביל למצב המורכב בו נתקלנו בפסוק זה.

שבת שלום 

Edit Post Text