טיפ שבועי לפרשת מטות-מסעי

השבת נקרא בתורה את פרשת מטות ופרשת מסעי המחוברות. (על ענייני חיבור והפרדת פרשיות, ראו הטיפ השבועי לפרשת שמיני בשנה שעברה, וכן: מ. צפור,  "מנהגי חיבור והפרדה של פרשיות השבוע והשלכותיהם על ימינו", (בתוך) טללי ורדים- עיונים במקרא, בתפילה ובמנהג, גבעת ושינגטון תשע"ז, עמ'

268-259).

בתחילת פרשת מטות, לאחר  דיני הנדרים (ל, ב-יז), מספרת התורה על הציווי שנצטווה משה לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים, מלחמה שלאחריה ייאסף משה אל עמיו (לא, ב). משה אינו מתמהמה ומצווה על העם לגייס חיילים לקראת המלחמה במדיין. בפסוק ד מסופר שמשה קבע את מספר הלוחמים - אלף למטה (על טעם הבחירה במספר מועט זה, ראו דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק    הכותב: "לא שלח שם כל עם הצבא...והטעם כי הנכשלים בבנות מדין היו רבים ואינם ראויים לנקמת ה'. על כן בחרו אנשים צדיקם וידועים לשבטיהם"). בפסוק ה מתואר הביצוע של ציווי משה בעניין בחירת הלוחמים. בפסוק ו מתארת התורה את  מעשהו של משה, לאחר קבלת הכח הלוחם: "וישלח אתם משה אלף למטה לצבא. אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא, וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו".

ניסוח הפסוק נראה מסורבל ועל כן תמוה וטעון הסבר. המילה  אתם והמילה לצבא מופיעות פעמים בפסוק ולא ברור הטעם לדבר.

מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתנחתא במילה לצבא (הראשונה). נראה כי טעם החלוקה הוא שצלע א עוסקת בהטלת השליחות הכללית, ואילו צלע ב מתמקדת בעיקר בפינחס (וראו דברי רשי"י בשם  המדרש: "מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם").

נתמקד בחלק מצלע ב: "אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא, - המילה אתם מוטעמת בתלישא גדולה(פירוש השם תלישא - הפסק. ראו: מ. פרלמן, דפים ללימוד טעמי המקרא כרך ז, תל אביב תשל"ב, עמ' 508). טעם זה הוא אחד מן הטעמים המפסיקים שמקומו הוא קבוע. הוא תמיד נמצא בראש המילה וכך הוא מובדל מן הטעם תלישא קטנה שהוא טעם משרת.

המילה אלעזר מוטעמת במהפך (שהוא טעם משרת). המילה הכהן מוטעמת בפשטא, שכח פיסוקו גדול מזה של התלישא הגדולה(ראו: מ. פרלמן, שם, עמ' 515). נמצא אפוא כי יש לקרוא חלק זה כך: "אתם, ואת פנחס בן אלעזר הכהן- לצבא".

מה היה תפקידו של פינחס בכח הלוחם?

לכאורה נראה כי פינחס היה חלק מן הכח הלוחם, אלא שפינחס לקח עימו גם את כלי הקודש ואת חצוצרות התרועה. נראה כי כך מפרש רלב"ג(ר' לוי בן גרשום. פרשן מקרא שחי בפרובאנס בין השנים 1344-1288) הכותב: "רוצה לומר שכבר שלח משה אותם ופנחס לצבא ... והנה הרצון בו שכלי הקדש שהם חצוצרות התרועה יהיו ברשותו כי בהם יתקעו במלחמות...".

ואולם, פירוש זה מעורר קושי, המנוסח בחדות על ידי הנצי"ב(הרב נפתלי צבי יהודה ברלין. חי בין השנים 1893-1816) בפירושו לפסוק: "אילו היה הפירוש ששלחו לצבא, הוא מיותר, שהרי כתיב 'אלף למטה לצבא', אלא הכי פירושו, פינחס היה 'כהן לצבא', היינו כהן משוח מלחמה...".

הנצ"יב  מעורר את הקושי שבסרבול הסגנוני שבפסוק- מדוע חוזרת התורה על המילה לצבא פעמים? מטעם זה לומד הנצי"ב כי פינחס היה כהן משוח מלחמה(כהן משוח מלחמה הוא כהן שממנים אותו לצורך מלחמת הרשות, מלחמה שאיננה מלחמה כנגד שבעה עממים, מלחמת עמלק או עזרת ישראל מיד צר. ראו רמב"ם הלכות מלכים ה, א. תפקידו היה לדבר עם העם ולחזק את ליבם. ראו דברים כ, א-ב וכן משנה סוטה ח, א  ובבלי סוטה מב, א. השם משוח מלחמה ניתן לו מישום שכאשר נתמנה הכהן לצורך התפקיד האמור - היו מושחים אותו בשמן המשחה. על מושג ה"כהן לצבא" במזרח הקדום ראו: עולם המקרא, במדבר, תל אביב תשנ"ג, עמ' 179, בפירוש לפסוקנו).

פירוש הנצי"ב  נראה כמבוסס על דברי חז"ל: "וכן הוא אומר 'וישלח אותם משה אלף למטה לצבא... אותם- אלו סנהדרין. פינחס זה משוח מלחמה"(בבלי סוטה מג, א).

בעקבות דברי חז"ל אלו, הלך גם ר' יוסף בכור שור(חי במאה ה- 12 בצרפת. היה מתלמידי רבנו תם, נכדו של רש"י) בפירושו לפסוקנו, המפרש : "אותם ואת פינחס- שהיה משוח מלחמה, ועוד שהתחיל במצווה והנס בא על ידו..."(ראו גם פירוש של רש"י על אתר).

וכך גם פירש ר' יעקב צבי מקלנבורג (חי בגרמניה בין השנים 1865-1785) בפירוש הכתב והקבלה לפסוקנו: "אין מלת 'לצבא' מוסב על 'וישלח', כי כבר הזכיר מקודם שהשילוח היה לצבא, אבל הוא  מוסב על מלת 'הכהן', וטעם: כהן לצבא, כהן המיוחד לאנשי הצבא, ונקרא  בפי רבותינו כהן משוח מלחמה...".

 פרשן זה לא הסתפק בהבעת דעתו לגבי תפקידו של פינחס בכח הלוחם, אלא גם הסביר איך לדעתו יש לקרוא את הפסוק: "וטעם כהן לצבא, כהן המיוחד לאנשי הצבא" (בנוסף, בעל הכתב והקבלה מפרש כי קיים הבדל במובן, בין שני מופעיה של המילה לצבא בפסוקנו ובכך מתאיין לדעתו קושי הכפילות שבשימוש במילה זו בפסוקנו).

האם הפירוש לפיו פינחס היה כהן משוח מלחמה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים?

שניים מן המפרשים שהזכרנו מתייחסים באופן מובהק לצורת הקריאה של הפסוק לפי דעתם(אם כי אינם מזכירים את פיסוק הטעמים)..  בעל  הכתב והקבלה כותב "וטעם כהן לצבא - כהן המיוחד לאנשי הצבא...". כך גם כותב הנצי"ב: "פינחס היה 'כהן לצבא' היינו כהן משוח מלחמה".

 נראה בעליל כי קריאה כזו של הפסוק  אינה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים, שהרי הראנו לעיל, כי על פי פיסוק הטעמים, אין לחבר את המילה הכהן למילה לצבא, שכן המילה הכהן מוטעמת בפשטא, שכח הפסקו גדול מן התלישא הגדולה שבמילה אתם, ולפיכך יש דווקא להפריד בין המילה הכהן לבין המילה הצבא.

ואכן מצאנו כמה שהעירו על כך, כי  פירושם של בעל הכתב והקבלה והנצי"ב עומד בניגוד לפיסוק הטעמים, כך בפירוש העמק דבר המבואר(הביאור נכתב על ידי הרב מרדכי יעקב קופרמן): "...אך לכאורה פירוש זה נוגד את טעמי המקרא כי 'בן אלעזר הכהן' מוטעם ב'מהפך פשטא' וטעם ה'פשטא' מחבר את "הכהן" עם המלה הקודמת, ולא עם "לצבא" שאחריה".

וכך כתב גם הרב יונה עמנואל (י. עמנואל, "טעמי המקרא במורשת אשכנז" המעין תשס"ב, ד.  נמצא באתר daat במרשתת): "אך לפענ"ד (לפי עניות דעתי נ.ו) יש לדייק בטעמי המקרא "בן אלעזר הכהן" מוטעם עם מהפך-פשטא והטעם פשטא מקשר את המילה עם המילה הקודמת, כלומר "הכוהן" קשור עם "בן אלעזר" ולא עם "לצבא". הטעמים מתאימים לפענ"ד עם הפירוש המקובל, שפינחס בן אלעזר הכהן – נשלח לצבא".

ואולם, נראה כי חרף דברים אלה, ניתן לפרש כי אין הפירוש לפיו פינחס היה כהן משוח מלחמה כשלעצמו מכריח את הקריאה שביקשו מלומדים אלה לקרוא בפסוק, וכי פיסוק הטעמים בפסוקנו יכול להכיל גם את הפירוש לפיו פינחס היה כהן משוח מלחמה.

 כבסיס להצעתנו, נחזור ונזכיר כלל חשוב בטעמי המקרא שכבר הזכרנוהו כמה פעמים בעבר והוא "כלל המאמר המוסגר", הקובע כי המאמר המוסגר,  מסתיים תמיד במפסיק הגדול מן המפסיק הבא לפני תחילתו.

 אם ניישם כלל זה לפסוק שלנו, ניתן יהיה לפרשו כך: הביטוי 'ואת פינחס בן אלעזר הכהן' הוא מאמר מוסגר. לפניו, המילה אתם מוטעמת בתלישא גדולה. המאמר המוסגר מסתיים במילה הכהן המוטעמת בפשטא, שכח פיסוקו כאמור גדול משל התלישא גדולה.

לאור זאת, ניתן לפרש את הכתוב כך: אותם(את 12,000 החיילים) שלח משה לצבא. ואילו "את פינחס בן אלעזר הכהן"- שלח משה להיות משוח מלחמה, ואין צורך לשנות את הפיסוק של הכתוב ולקוראו: בן אלעזר- הכהן לצבא', קריאה  הנוגדת את פיסוק הטעמים.

ואולם, גם הקריאה המוצעת כאן הינה קריאה דחוקה של הפסוק שאין בה כדי להסביר את הכפילות של המילים: אתם ו לצבא בפסוקנו ותחביר הפסוק עדיין נראה מסורבל.

הצעה אחרת לפרש את פסוקנו, שאינה קשורה לפיסוק הטעמים (אני מודה לפרופסור שמחה קוגוט על שהעמידני על אפשרות זו), היא לפרשו כפסוק שיש בו "מחשבת משנה"(הנו"ן בסגול). מדובר בתופעה לשונית, שבה הדובר או הכותב מסיים משפט, ובמחשבה שניה הוא מחליט להוסיף איבר למשפט, וכשהוא מוסיף אותו בסוף המשפט - הוא גורר לעיתים עוד חלקים שכבר נזכרו במשפט המקורי.

אם ניישם רעיון זה לפסוקנו, ניתן לראות במילים "ואת פינחס בן אלעזר הכהן", כמחשבת משנה, שגררה אליה מן המשפט המקורי את המילה אתם- בתחילת צלע ב, ואת המילה לצבא שבהמשכו(על תופעה לשונית זו שאינה אופיינית רק לשפה העברית המקראית ראו:   Goshen-Gottstein M                  "Afterthought and the Syntax of Relative Clauses in Biblical Hebrew, jbl 68( 1949) pp 35-47

לסיכום: עסקנו הפעם בפירוש לפסוק לפרשתנו, העוסק בתפקידו של פינחס הכהן בתוך הכח שלחם במלחמת מדיין. ראינו שלכאורה הפירוש לפיו פינחס היה כהן משוח מלחמה סותר את פיסוק הטעמים. כנגד גישה זו היצענו לקרוא את הפסוק, כפסוק שיש בו מאמר מוסגר וכך לא יסתור הפירוש את הטעמים. בשולי הדברים הבאנו גם אפשרות להסביר את ניסוח פסוקנו בהתאם לעקרון "מחשבת המשנה".

שבת שלום

Edit Post Text