טיפ שבועי לפרשת שפטים

הפעם נעסוק בפסוק מתוך פרשת השבוע, פרשת שפטים ובפרשנות יוצאת דופן שניתנה לו, בזיקה כמובן לפיסוק הטעמים. ננסה להשקיף על פרשנות חריגה זו מתוך מבט כללי על עמדתו של הפרשן בייחס לפיסוק הטעמים.

בפרשתנו עוסקת התורה בין היתר בדינו של אדם שעבד אלהים אחרים והשתחווה להם: "כי ימצא בקרבך באחד שעריך... איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלהיך לעבר בריתו"(יז, ב). בהמשך מתארת התורה את מעשיו של האיש המדובר: "וילך ויעבד אלהים אחרים...ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי .."(ג').

וכיצד יש להתייחס לאיש כזה? בכך עוסקת התורה בפסוק ד: "והגד לך ושמעת. ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל"(עניין הדרישה והחקירה נמצא בשתי פרשיות נוספות בספר דברים. על היחס בין שלושת הפרשיות, ראו שיעורו של הרב יהודה ראק, "פרשת שופטים- דרישה וחקירה" באתר ישיבת הר עציון במרשתת. על ההליך המשפטי של דרישה וחקירה במשפט העברי ראו בערך דרישה וחקירה בויקיפדיה, במקורות הרבים המשוקעים בהערות השוליים ובמאמרי ההרחבה המובאים בסוף הערך).

פסוק זה מתייחס לקבלת המידע אודת המעשה החמור של האיש העובד אלהים אחרים. רק מפסוק ה ואילך, עוסקת התורה בדינו של אותו עובד עבודה זרה:  "והוצאת את האיש ההוא...".

נתמקד בפסוק ד. הפסוק מתחלק באתנחתא במילה ושמעת. נראה כי הפסוק מתחלק דווקא שם, כדי להבחין בין החלק הפסיבי (והוגד לך) לבין החלק האקטיבי(ודרשת היטב...) או לחילופין בין שני שלבים: מסירת המידע וקבלתו(צלע א), חקירת השמועה ואימותה - צלע ב (ראו: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 146).

והנה מצאנו בפירושו של רס"ג(ר' סעדיה  בן יוסף אלפיומי גאון. מגאוני בבל חי בין השנים 942-881 עמד בראש ישיבת סורא אשר בבגדד. ראו עליו בערך סעדיה גאון בויקיפדיה ובמקורות הרבים המוזכרים שם). חלוקה משתמעת שונה של הפסוק, ואלו דבריו(על פי תרגום מערבית, המובא בספרו של פרופ' קוגוט): "והגד לך- וכאשר יוגד לך דבר זה, שמעהו ודרשהו היטב".

נראה כי על פי פירוש זה, מועברת השמיעה מצלע א לצלע ב, וזאת כמובן בניגוד לפיסוק הטעמים.

נשאלת השאלה, מה ראה רס"ג לפרש כך את הפסוק?

פרופ' קוגוט מסביר כי נראה שהמילה ושמעת שבצלע א היא לכאורה מיותרת, שהרי אם בתחילה "הוגד.." ואחר כך יש גם "דרישה", ברור שבין שני השלבים- יש גם שמיעה, שבלעדיה אין מה "לדרוש".

 לנוכח קושי זה, ייחס רס"ג לפועל ושמעת בפסוקנו משמעות אחרת מן הפירוש המקובל. לפי פרשנות חריגה זו, אין הכוונה  לשמיעה במובן הרגיל, אלא המילה נגזרת משם העצם שמועה.

  כיוצא מפרשנות זו, הפריד רס"ג, בניגוד לפיסוק הטעמים, בין הפועל והוגד לך, לבין הפועל ושמעת, וצירף את המילה ושמעת אל הדרישה, כאילו היה כתוב:  והוגד לך- ושמעת ודרשת היטב(קוגוט שם, עמ 147-146).

 כיצד משתלבת פרשנות זו  בגישתו הפרשנית הכללית של רס"ג?

 נתבונן בשאלה זו משתי נקודות מבט. ראשית - יחסו של רס"ג לפיסוק הטעמים. בעניין זה קובע פרופ' קוגוט בספרו(עמ' 142) כי "סיבות תאולוגיות יכולות לגרום לרס"ג- כמו מפרשים אחרים, לסטות בפירושו מפיסוק הטעמים המכוון לפשט(ראו דוגמאות  לכך בעמ' 147-142).

 במקרה שלנו, אין סיבה תאולוגית נראית לעניין שבגינה היה מקום לסטות מפיסוק הטעמים, ועל כן נבחן את הדברים מנקודת מבט אחרת, והיא הסגנון הערבי בכתביו של רס"ג.

פרופסור קוגוט קובע, בהתייחסו לפסוקנו כי".. רס"ג מציע דקויות  הסוטות מפיסוק הטעמים גם במקרים שפשט הכתוב נראה ברור והטעמים מכוונים אליו".(עמ' 146).

ייתכן כי סטיה זו מפיסוק הטעמים בדברי רס"ג קשורה בתופעה אחרת האופייינית (לדעת מלומדי הלשון) לכתיבתו של רס"ג, והיא בקיאותו הגדולה  של רס"ג בדקויות הסגנון הערבי הקלאסי.

נפרט: בפסוקנו מתרגם רס"ג את המילה "ושמעת"-   אסתמעה"(בדוק את השמועה), ולא "אסמעה" (שזהו התרגום הרגיל של המילה ושמעת). לדעת פרופ' קוגוט, סיבת הסטיה מהתרגום הרגיל של המילה ושמעת בפסוקנו, ע"י רס"ג, היא שהבנת המילה במשמעה הרגיל הופכת את המילה ושמעת למיותרת, שהרי אם "הוגד לך"- ממילא שמעת. לכן, ייחס רס"ג למילה ושמעת בפסוקנו משמעות אחרת, לפיה המילה ושמעת נגזרת משם העצם שמועה(למרות שהוראה כזו איננה קיימת בעברית המקראית).

 נראה כי שינוי דק זה משקף את בקיאותו הרבה של רס"ג בשפה הערבית  כפי שעומד על כך פרופ' יהושע בלאו: "זהו המצב לכאורה בכתבי רס"ג ורשב"ח(ר' שמואל בן חפני גאון נ.ו) המשקפים בקיאות בדקויות הסגנון הקלאסי.... אם משתמשים הם אפוא בלשון בתר קלאסית, אף כי בקיאותם בדקויות של הסגנון הערבי טובה, על כורחנו נטען שאף כי מסתמא שאפו לכתוב בערבית קלאסית, הרי למעשה נצטיירה הלשון הבתר קלאסית כקלאסית בעיניהם".

ומסכם פרופ' בלאו: "הדוגמאות המעטות האלה... מעידות על בקיאותם של שני הגאונים בדקויות הסגנון הערבי..."(י. בלאו, "דקויות בניתוח הסגנון הערבי בכתבי רב סעדיה גאון ושמואל בן חופני", פעמים 23 (תשמה 1985), עמ' 45-38. ראו בפרט בעמ', 39-38).

   לדעתנו, ייתכן לראות בקביעותיהם של שני מומחי הלשון שהבאנו, כמשלימות זו את זו, כלומר: מאחר שרס"ג איננו נוהג לסטות בפירושו מפיסוק הטעמים(ולעיתים אף כשפיסוק הטעמים  תמוה ואף נגד דרשות חז"ל. ראו דוגמאות בספרו של פרופ' קוגוט בעמ' 77) יש לתור אחר נימוק ממשי לסטייתו של רס"ג, בפירושו לפסוקנו,  מפיסוק הטעמים.

מאחר שלא נמצא קושי תיאולוגי שיסביר את הסטיה של רס"ג מפירוש על פי הטעמים בפסוקנו, הרי שיש ליתן לסטיה זו פשר בכיוון אחר.

 הסבר לסטיה זו נמצא מתוך עיון בהיבט הלשוני. מאחר שרס"ג, בקי מאוד בדקויות הלשון הערבית, ולנוכח הקושי הקיים בפסוקנו בפירוש המילה ושמעת (הנראית, על פי מובנה הרגיל, כמיותרת), בוחר רס"ג ליתן מובן לא שכיח לפועל זה(לדברי פרופ קוגוט, אף לא קיים כמוהו בעברית המקראית בכלל) תוך סטיה מפיסוק הטעמים, וזאת כדי ליישב את הקושי הענייני, שעמד לכאורה בפניו  והוא, הייתור שבמילה ושמעת בפסוקנו(לנוכח הפועל "והוגד לך"שלפניה  ולמול הפועל "ודרשת היטב", הבא אחריה).

לסיכום: עסקנו בפסוק מפרשת השבוע ובפרשנות רס"ג לפסוק זה, העומדת בניגוד לפיסוק הטעמים. ניסינו ליתן פשר לחריגה זו מפיסוק הטעמים, מתוך ראיית הקושי הקיים בפסוק מחד, ומתוך ראיית בקיאותו המופלגת של רס"ג בדקויות הערבית מאידך. הצבענו על האפשרות ששני נימוקים אלה במשולב מהווים את הרקע לפירושו החריג של רס"ג לפסוק.

שבת שלום וחודש טוב

Edit Post Text