טיפ שבועי לפרשת כי תבוא
השבת נקרא בתורה את פרשת כי תבוא. שבת זו היא השבת השישית בסדרת שבע שבתות הנחמה, שבע דנחמתא, בהן נקראות הפטרות מנבואות הנחמה שבספר ישעיה, ולא בהקשר כל שהוא לפרשת השבוע (על שבע דנחמתא ראו שיעורו של הרב יהודה שביב באתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון במרשתת).
נעסוק הפעם בפסוק מתוך ההפטרה שנקרא השבת(ישעיה ס, א-כב) שיש בו ספק בפירושה של מילה מסויימת, באופן שיש בו כדי להשפיע על אופן הגייתה.
ההפטרה פותחת בפסוק: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (הפסוק זכה ללחנים מספר, ובין הייתר ללחנה של נעמי שמר ז"ל, אשר "שינתה" את הכתוב והמירה את המילים כבוד ה' ל- 'כבוד האל'. אין זה מקרה יחיד שבו לחן בן זמננו לפסוק מן התנ"ך מאמץ "שינוי" בפסוק עצמו, בין אם זה שינוי מילה או אפילו תוספת מילה או השמטתה, אך נושא זה חורג מנושאו של הטיפ שלנו. ללחנה של נעמי שמר עוד נשוב בהמשך הדברים. על נעמי שמר ונבואות הגאולה ראו מאמרה של אמונה אלון באתר התנ"ך במרשתת. דיון נרחב במסעה של נעמי שמר ז"ל בעקבות התנ"ך ראו אצל: ט. הורוביץ, "מסע בעקבות נעמי שמר והתנ"ך", שנתון שאנן י (תשס"ה), עמ' 196-161. פורסם גם באתר של מכללת שאנן במרשתת).
בפסוק ד, פונה הנביא לירושלים ואומר: "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך. בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד תאמנה,(הביטוי כלם נקבצו באו לך נמצא גם בישעיהו מט, יח). הכתוב מתאר מצב שבו ירושלים מתבוננת סביב, מכח האור שזורח עליה(פסוק א) ורואה את העמים העולים אליה ומביאים אליה בחזרה את בניה, אשר גלו ממנה.
ומה יקרה לירושלים כתוצאה ממראה מרהיב זה? על כך עונה הכתוב בפסוק ה: "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך. כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך". ירושלים תראה את המחזה הזה ותשמח. ונהרת - נהרה- אור (ראו ישעיה ב, ב: ירמיהו לא, יא: תהלים לד, ו). לפי פירוש זה, שיעור הפסוק הוא: כאשר ירושלים תראה את שיבת בניה ובנותיה, היא תרגיש שמחה.
הפסוק מתחלק באתנחתא במילה לבבך. החלוקה נראית מאוזנת מבחינת המקצב של הפסוק. נראה כי צלע א עוסקת במה שיקרה לירושלים. צלע ב מתארת שוב את התופעה ואת החוויה שתחווה ירושלים בשוב בניה אליה.
נתמקד בביטוי" אז תראי ונהרת" שבראש הפסוק.
לכאורה נראה כי המילה תראי שבביטוי זה באה מן השורש רא"ה והיא לשון ראיה. בדרך זו מתרגם יונתן(התרגום מיוחס ליונתן בן עוזיאל. ראו בבלי מגילה ג, א. על התרגומים הארמיים למקרא בכלל ראו: ר. כשר, "תרגומי המקרא הארמיים", פעמים 83 (תש"ס) עמ' 107-70): "בכין תחזן ותנהרין"(רש"י בפירושו לפסוק מצטט את התרגום ואינו מוסיף על כך דבר). פרשנות כזו של המילה תראי משתלבת היטב ברוחה של הנבואה, שהרי בפסוק ד קראנו:"שאי סביב עיניך וראי..." לכן: כאשר ירושלים תראה את שיבת בניה ובנותיה(פסוק ד) ואת עושרם של הגויים הבאים אליה- יאורו פניה(ונהרת).
ואכן, בדרך זו הלכו כמה מן המפרשים. כך למשל כותב רד"ק(ר' דוד קמחי מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160):"אז תראי- מן ראה", וכן כתב ר' יוסף אבן כספי(פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן. חי בצרפת ובספרד בין השנים 1345-1280): "תראי- משרש ראה".
אלא שמסתבר כי היו כמה מן המפרשים שפירשו את המילה תראי, כלשון יראה(מן השורש יר"א, ולא מן השורש רא"ה). וכך כותב ראב"ע(ר' אברהם בן עזרא. פרשן מקרא, מדקדק ומשורר, שחי בספרד במאות ה 12-11 לספירה) בפירושו לפסוק: אז תיראי- והטעם: כאשר יבואו המלכים אליך ויביאו בנייך(ראה לעיל ד, ה) אז תיראי - כאדם שיפחד בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב, כאשר יקרה למצא אבדה".
ראב"ע מפרש אפוא כי כשתראה ירושלים את המלכים שיביאו אליה את בניה האובדים - היא תפחד. ראב"ע גם מסביר את הפסיכולוגיה העומדת מאחרי היראה במצב כזה - זו הפתעה גמורה, זו ישועה ממקום בלתי צפוי, ומכאן נובע הפחד.
גם פירוש זה יכול להשתלב לכאורה בתוכנה של הנבואה. ניתן לפרש כי המילה תראי- מלשון יראה, מקבילה למילים "ופחד ורחב לבבך" שבהמשך הפסוק, ואם נשאל: מה עניין היראה והפחד אצל השמחה והנהרה המתאורת בפסוק, ניתן לענות על כך כדברי רד"ק בפירושו לפסוק "ופחד- כאדם הנבהל בבוא אליו טובה רבה פתאום"(ודבריו מזכירים קצת את דברי ראב"ע).
אף על פי כן, פירוש זה קשה הוא מבחינה לשונית, שכן לו היה הכתוב מכוון ללשון יראה, הרי שהיה צריך להיות כתוב: אז תיראי ונהרת(עם האות י לאחר התי"ו) ולא כך כתוב לפנינו.
אלא שמתברר כי בכמה כתבי יד עבריים של ספר ישעיה מימי הבינים אכן הופיעה בפסוקנו המילה תיראי, ולא המילה תראי.
לקריאה זו מתייחס רד"ק בפירושו לפסוקנו וכותב: "ורבים טעו בזאת המלה שקורין בגעיא התי"ו, כמו מן 'ירא', וגם יש ספרים שכתוב ביו"ד, וטעות הוא, כי מן 'ראה' הוא, וכן תרגם יונתן...". מתברר שרד"ק היה ער לגירסאות שונות של הספרים בהם היה כתוב "אז תיראי..." אך הוא דוחה גירסה זו וסובר שהיא גירסת טעות ומפרש תראי- מלשון ראיה.
נמצא כי לכאורה קיימות שתי גירסאות. הנוסח שלפינו גורס "תראי(מלשון ראיה) ואילו בכתבי יד שונים גרסו "תיראי" - לשון יראה.
והנה דברי ר' ידידיה שלמה נורצי בחיבורו מנחת ש"י (מנחת ש"י הוא חיבור מקיף העוסק בקביעת נוסח המקרא על פי כתבי יד של המקרא ומגוון חיבורי מסורה ודקדוק, וכן באוסף עדויות על נוסח המקרא, המגיע ממגוון רחב של מקורות. מחבר הספר ידידיה שלמה נורצי, חי ופעל בעיר מונטובה שבאיטליה במאות ה- 17-16 לספירה. ראו: י. עופר, "מעמדו של החיבור מנחת ש"י ותולדות התקבלותו" (בתוך) דר' לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך(בלוג במרשתת) על פסוקנו, המביא את שתי הדעות: "רבים טעו בזאת המילה שקראו התי"ו בגעיא.. וגם י"ס(יש ספריםי נ.ו) שכתוב ביו"ד וטעות הוא כי שרשו ראה וכן ת"י(תרגם יונתן נ.ו)... רד"ק...אבל לפי דעת הראב"ע הוא מלשון יראה...".
והנה לכאורה ייתכן כי קיימת אפשרות שלישית, לפיה נשמר הנוסח שלפנינו תראי, אך בכל זאת פירוש המילה הוא לשון יראה.
אפשרות זו מובאת בהמשך דבריו של בעל מנחת ש"י הכותב: "וכן פירש הרי"אה ז"ל: דע שבמילת ותראי כפי הספרים המדוייקים אין י"וד בין התי"ו והרי"ש, ות"י (ותרגם יונתן נ.ו) בכן תחזין ותנהרין, אבל כפי המסורת היא מלשון יראה, וכמוהו אצלי בצפניה ג' "אך תראי אותי תקחי מוסר" שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו"ד".
על פי הפירוש הזה, קיימת אפשרות לפרש גם את המילה תראי, חסרת היו"ד, שהיא מלשון יראה. פרשנות זו נסמכת לכאורה על פסוק בספר צפניה: "אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה..."(ג, ז). לפי הבנת הרי"אה, בפסוק זה כתובה המלה תראי, ללא יו"ד. לפי כתיב זה, מובנה של המילה הוא מלשון ראיה, אלא שלפי תוכן הפסוק, פירוש המילה הוא לשון יראה.
הקושי שבדברים אלה הוא הכתוב לפנינו שבו המילה תראי שבפסוק בספר צפניה כתובה ביו"ד: תיראי, כלומר מלשון יראה. מצב דברים זה סותר את מה שניסה הרי"אה להראות, שאף כאשר כתובה המילה תראי- משמעותה יכולה להיות לשון יראה ולא לשון ראיה. ואכן בעל החיבור מנחת ש"י מעיר כי : "ומ"ש ((ומה שכתב נ.ו) על אותו דצפניה שהוא חסר יו"ד לא מצאתי כן בספרים המדוייקים שלפני ובכולם מלא יו"ד"(וראו הערת בעל מנחת ש"י לפסוק בספר צפניה).
מן האמור לעיל עולה המסקנה: אם כתובה המילה תראי- פירושה לשון ראיה, ואילו אם כתובה המילה תיראי- משמעותה לשון יראה. לא קיימת למעשה הדוגמה שבה נכתבת המילה תראי ומשמעותה לשון יראה.
אם נשוב לפסוק נשוא עיוננו, אנו חוזרים לנקודת ההתחלה - הפירוש של ראב"ע המפרש את הביטוי "אז תראי ונהרת" מלשון יראה, איננו מתיישב עם נוסח הפסוק כפי שהוא לפנינו, שבו המילה תראי כתובה ללא האות יו"ד. מאידך, כאמור, פירוש המילה כנגזרת מן השורש רא"ה מתיישב עם הפסוקים הקודמים לפסוק זה, ועם תוכנה של הנבואה(ונראה כי אף בשירה של נעמי שמר ז"ל פורשה המילה הזו כלשון ראיה ולא כלשון יראה, ואת זאת ניתן להסיק מאופן הגיית מילה זו על ידי מבצעי השיר).
מיהו "הרי"אה" המוזכר בדברי ר' ידידיה שלמה נורצי? מסתבר(על פי כתב יד לונדון של החיבור מנחת ש"י) כי אין מדובר ב" ריא"ה " אלא ב- רי"א, הלא הוא, ר' יצחק אברבנאל(אני מודה לפרופסור יוסף עופר על שהאיר את עיני בנקודה זו), ואכן בפירושו של ר' יצחק אברבנאל (מדינאי, פילוסוף ופרשן מקרא שחי בין השנים 1508-1437 ונאלץ לנדוד בין פורטוגל, ספרד ואיטליה) לפסוקנו נמצא ציטוט זה, והוא אכן מפרש את המילה תראי שבפסוקנו כלשון יראה, ואת הפסוק בכללותו הוא מפרש:"ונהרת הוא מענין פחד ומרוצה... ופירושו שבבא רוב הגוים שמה, יקבלו ישראל יראה והתפעלות ופחד בראותם חיל הגוים כהמון ים שיבואו להם, אבל מיד יתרחב לבבם בראותם שהם יבאו להכנע תחתיהם".
לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מן ההפטרה ובמילה אחת בו שנחלקו הפרשנים בפירושה. הגם ששני הפירושים מתיישבים לכאורה עם תוכנה של הנבואה שבה נמצא פסוקנו, ראינו כי אחד הפירושים היה דורש לכאורה כתיב שונה של המילה, אך ראינו גם ניסיון לטעון שאין צורך בכך, ועמדנו על הקושי שבטענה זו. בשולי הדברים ראינו גם את חשיבותם של כתבי היד בהנהרת שיבושים שנפלו בהבאת החיבור לדפוס. במקרה שלנו, בפירושו של בעל "מנחת ש"י".
שבת שלום
Edit Post Text
