טיפ שבועי לראש השנה

הפעם נשוב לעסוק בכלל המאמר המוסגר שבו עסקנו כמה פעמים במסגרת הטיפ השבועי. נדגים כלל זה, בדרכו של מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל, באמצעות אחד הפסוקים שנקרא ביום השני של ראש השנה.

ביום השני של ראש השנה נוהגים לקרוא בבתי הכנסת את פרשת עקדת יצחק מתוך פרשת וירא שבספר בראשית (פרק כב). על פרשה זו כתב דון יצחק אברבנאל (ר' יצחק בן יהודה אברבנאל מדינאי יהודי, פילוסוף ופרשן מקרא שחי בפורטוגל, ולאחר מכן בספרד וגורש לאיטליה בזמן גירוש ספרד. חי בין השנים 1508-1434) בתחילת פירושו לפרשת העקדה, כי: "הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות" (ואכן בברכת זכרונות שבתפילת מוסף של ראש השנה אנו מתפללים: "ותראה לפניך עקדה  שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו...").

  התורה מספרת שמלאך ה' קורא אל אברהם פעמים. בפעם  הראשונה הוא מורה לאברהם שלא לשלוח ידו אל הנער, הוא יצחק (פסוק יב). לאחר שאברהם מעלה לעולה את האיל (פסוק יג) קורא מלאך ה' בפעם השניה אל אברהם ואומר לו: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו"(פסוקים טז- יז).

נראה כי פסוק טז מציג את השבועה, ומפרט את החלק הראשון שלה ואילו בפסוק יז בא תוכן השבועה- הברכה לריבוי הזרע ולירושת הארץ.

פסוק טז מתחלק באתנחתא במילה המוקפת נאם-ה. נראה כי צלע א היא ההצהרה על השבועה, או נוסחת הפתיחה שלה. צלע ב היא  השבועה עצמה, הפותחת בנימוק למתן שבועה זו דווקא לעת הזאת, לאחר שאברהם עומד בניסיון שמנסה אותו ה'(ראו פסוק א) ומוכן להעלות את בנו לעולה, על פי ציווי ה'(ראו: א' סימון, "אברהם המקראי- הברכה שבניגודים"(בתוך) בקש שלום ורדפהו, תל אביב תשס"ב, עמ' 53-47. כמו כן ניתן לצפות  בסרטוני יוטיוב בשיעורים מצולמים של פרופסור אוריאל סימון על פרשת העקדה שנמסרו בזמנים שונים בישיבת עתניאל ובמקומות נוספים. על היבטים מוסריים בניסיון העקדה ראו גם: א' מונדשיין(ז"ל),  "לדרכו של רש"י בסיפור עקידת יצחק" הרצאה בערב זיכרון לנחמה ליבוביץ ע"ה. נמצא במרשתת באתר של מכללת הרצוג).

 נתמקד ברישא של פסוק טז: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה'". ביטוי זה נמצא במקרא פעמיים נוספות(ירמיהו כב, ה: שם מט, יג), אולם בפסוקנו, תוכן השבועה הינו קשה, שהרי ה' כבר הבטיח לאברהם את ריבוי הזרע ואת ירושת הארץ ואף כרת עימו ברית על עניינים אלה(בראשית טו, יח). מדוע יש אפוא צורך בשבועה זו?

שאלה זו נשאלה על ידי בעל המדרש: "מה צורך לשבועה זו? אמר לו(אברהם למלאך נ.ו) השבע לי שאין אתה מנסה  אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני... כי ברך אברכך וגו'- ברכה לאב, ברכה לבן(בראשית רבה  פרשה  נו, יא).

תשובת בעל המדרש לתמיהה בדבר הצורך בשבועה היא, שאין השבועה כאן על עצם הבטחת הזרע וירושת הארץ, שהרי  על דברים אלה כבר נכרתה הברית, אלא השבועה היא על הפסקת הנסיונות(וראו דברי רש"י בפירושו לפסוק יז, המתבסס על דברי המדרש.  על דרכו של רש"י בהבאת מדרשי חז"ל בפירושו לתורה ראו מאמרו החדש של י. יעקבס, "עיון בדרכו של רש"י בהבאת מדרשי חז"ל", דף שבועי , פרשות ויקהל-פקודי תש"פ, מספר 1361. ראו שם בהערה מס 1 הפניות למאמרים חשובים בנושא זה).

 נראה אפוא כי לפי דברי המדרש(ורש"י) יש לקרוא את הפסוק כך: "בי נשבעתי נאם ה'(כי יען אשר עשית....) כי ברך אברכך....". יוצא אפוא לפי קריאה זו כי המילים "כי יען  אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך" אינן חלק מן השבועה אלא מהווות מאמר מוסגר, שבסיומו חזרה התורה על המילה כי (תחילת פסוק יז) המחברת את תחילת נוסח השבועה, לגוף השבועה  המפורטת בפסוק הבא.

מניתוח זה של הפסוק עולה, כי המאמר המוסגר מסתיים בסוף פסוק. והתורה מתחילה את השבועה עצמה במילה כי שהיא המילה האחרונה לפני תחילת המאמר המוסגר. 

ניתוח כזה מתאים לכלל המאמר המוסגר הקובע כי הוא מסתיים במפסיק גדול יותר מן המפסיק שבא לפני פתיחת המאמר המוסגר. במקרה שלנו המפסיק לפני המאמר המוסגר הוא רביע, ואילו המאמר המוסגר מתסיים בסוף פסוק שהוא כמובן מפסיק גדול מן הרביע(ראו דיון על המאמר המוסגר בפסוק זה אצל: מ. פרלמן, חוג לטעמי המקרא(ב) תשל"א, מס' 43).

אשר לשאלה העניינית העולה מקריאת הפסוק, מה הוסיפה שבועה זו לאברהם על מה שכבר הובטח לו בברית בין הבתרים, מן הראוי לציין כי קיימות גם תשובות אחרות לשאלה זו.

כך למשל מסביר הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. חי בין השנים 1270-1194) בפירושו לפסוק : " ... אבל הוסיף לו עתה יען אשר עשה המעשה הגדול הזה, שנשבע בשמו הגדול, ושיירש זרעו את שער אויביו, והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום...".

 הרמב"ן מסביר כי התוספת שבשבועה זו לעומת מה שכבר הובטח היא הבטחה לנצחיות העם ולגאולה העתידית השלימה(והבטחה כזו היא כמובן גדולה מן ההבטחה שבברית בין הבתרים, המתייחסת רק לגאולה משעבוד באותה "ארץ לא להם").

לעומת גישתו של הרמב"ן, כתב רד"ק (ר' דוד קמחי  מגדולי פרשני המקרא בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160)   כי התוספת בשבועה זו על  הברית בין הבתרים היא השבועה עצמה, ואלו דבריו: "הוסיף לו בברכה הזאת השבועה. והשבועה כמו אם אמר 'חי אני'(במדבר יד, כח) כלומר: בעצמי נשבעתי: שאני חי וקיים לעולם, כן תהיה שבועתי קיימת... הוסיף שאע"פ שיחטאו בניו, לא יכרתו  מהיות גוי גדול לפניו, ועוד הוסיף, שלא אמר לו עדיין 'ויירש זרעך את שער אויביו, ופירוש שער אויביו- ארץ אויביו.. ואמר לו ככוכבי וכחול כאחד, להגדיל הדבר, כי כל כפל הוא לחזוק הדבר ועד עתה לא אמר לו כן, אלא פעם אחת 'כעפר הארץ(בראשית יג, טז) ופעם אחרת כ" כוכבים (בראשית טו, ה), ועוד  הוסיף לו , ויתברכו בזרעך...".

 רד"ק רואה אפוא בשבועה שנשבע המלאך בשם ה' תוספת על ההבטחה שהובטחה כבר לאברהם בכמה נקודות: האחת- השבועה לא תתבטל גם אם בני ישראל יחטאו. השניה- הבטחה לירושת ארץ האויבים. השלישית- הצירוף של הריבוי: כוכבי השמים וגם כחול אשר על שפת הים(עד עכשיו  בורך אברהם רק בצורה אחת של ריבוי, ואילו כאן הובטח לו הריבוי בשתי צורות). הרביעית- והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.

גם המלב"ים (ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל. חי ברומניה בין השנים

1879-1809) נתן דעתו לשאלה שהעלנו, בדבר התוספת שבשבועה זו של מלאך ה' על מה שכבר הובטח לאברהם בעבר, ואלה דבריו:  "בי נשבעתי נאום ה - ושיעורו- נשבעתי- בי נאם ה': אני נשבע לך שאיני שליח שאין אדוניו איתו רק בי נמצא נאם ה', הדבור שדברתי לך, הוא דבור של ה' בעצמו שהוא הדובר בי".

 המלבי"ם מבאר כי השבועה כאן היתה נחותה לכאורה, מאחר שהדובר כאן (בניגוד לברית בין הבתרים) היה מלאך ה' ולא ה' עצמו. לכן סירב אברהם להוריד את יצחק מן  המזבח עד שישמע הבטחה מפי ה' עצמו, ועל כך ענה לו מלאך ה- אני אינני רק שליח. אני( המלאך) מוסר לך את דיבור ה' בכבודו ובעצמו.

 לפי פירוש זה, יש לקרוא את הפסוק כך: "ויאמר בי נשבעתי-  נאום ה כי יען עשית...". לדעת מ. פרלמן ז"ל(שם), לפי פרשנותו של המלבי"ם, המילים "נאום ה" הן המאמר המוסגר. המילה ה' מוטעמת באתנחתא, שהוא מפסיק גדול מן הטיפחא שתחת המילה נשבעתי. נמצא כי גם אם נפרש שהמאמר המוסגר שבשבועה מתמצה בשתי המילים- 'נאום ה', בלבד, יהא פירוש זה מתאים לכלל המאמר המוסגר המוכר לנו.

לסיכום- עסקנו הפעם בפסוק מתוך פרשת העקדה. העלנו את הקושי הענייני הקיים בו והבאנו מפר גישות לפתור את הקושי. בחנו (  על פי דרכו של מיכאל פרלמן ז"ל) את פירושיהם של חלק מן המפרשים על פי " כלל המאמר המוסגר, הקובע כי מאמר כזה מסתיים במפסיק גדול מן המפסיק הבא לפני תחילתו. לאור כלל זה ראינו כמה פירושים לפסוק המתאימים לכלל זה.

שבת שלום, שנה טובה, שנת בריאות וכתיבה וחתימה טובה

טיפ שבועי לראש השנה תשפא.doc

Edit Post Text