טיפ שבועי למגילת קהלת​

השבת, יום טוב ראשון של חג הסוכות, נקרא את מגילת קהלת שבדרך כלל נהוג לקוראה בשבת חול המועד, כשיש כזו(ריכוז הטעמים לקריאת מגילת קהלת בחג הסוכות ראו בערך מגילת קהלת בויקיפדיה).

מגילת קהלת היא מגילה בעלת מסרים מורכבים ולעיתים כאלה הנראים סותרים זה את זה. בשל סתירות אלה, בקשו חכמים לגנוז את הספר, כמתואר בתלמוד הבבלי (שבת ל, ב. על הסתירות ראו: מ. זר, כבוד, "הסתירות בספר קוהלת ויישובן, ספר ברסלבי, ירושלים תש"ל. ניסיון מעניין ליישוב הסתירות הפנימיות שבמגילה נעשה לאחרונה על ידי הרבנים יואל בן נון ויעקב מדן בספרם אני קהלת- מקהלת קולות בדמות אחת, שיצא בשנת תשע"ז. על סוגיית הכללת מגילת קהלת בין כתבי הקדש ראו: ג"ח כהן, עיונים בחמש המגילות, מהדורה שניה תשס"ט, עמ' 278-276: ג ששון, "בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, מס' 1035, שבת חול המועד סוכות תשע"ד. ניתן לעיון באתר אוניברסיטת בר אילן במרשתת וכן בקישור דרך ערך מגילת קהלת בויקיפדיה).

חיבורה של המגילה מיוחס לשלמה המלך וייתכן כי הדבר נרמז גם בגוף המגילה(א, יב) אולם יש חולקים על ייחוס כתיבתה לשלמה המלך(ראו: "מבוא לספר קהלת" בתוך עולם התנ"ך מגילות, עמ' 168-162. על שאלת המחברות ראו שם בעמ' 164. וכן בספרו של ג"ח כהן הנזכר לעיל, בעמ' 233-228. מבין השוללים את ההנחה ששלמה המלך כתב את המגילה נמצא גם שמואל דוד לוצאטו שחי במאה ה- 19 באיטליה. על עמדתו בנושא זה, ראו בספרו של אמו"ר:  ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו, ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא,  רמת גן תשע"ג, עמ'

344-334).

נעסוק הפעם בפסוק מתוך המגילה: "נתן הסכל במרומים רבים. ועשירים בשפל ישבו" (י, ו). הפיסקה בפרק י שבה נמצא הפסוק, עוסקת בבלבול בסדר החברתי, בלבול הגורם לכך  שאנשים ממונים למשרות רמות ללא התאמה למעמדם האמיתי(ראו עולם התנ"ך, מגילות, בעמ' 202).

 מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתחנתא במילה רבים. נראה לכאורה כי הפסוק מתחלק בין שני נשואים. סכל- צלע א. עשירים- צלע ב.

בפסוק קיים קושי לשוני: המילה במרומים מיודעת (האות בי"ת מנוקדת בפתח) ואילו המילה רבים אינה מיודעת (לכאורה היה צריך להיות כתוב: במרומים הרבים, או לנקד את האות בי"ת בחיריק). המילה רבים היא לכאורה תואר למרומים, וכך פירש רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) את  הפסוק: "שניתן השטות והרשע במרומי גובה".

ואולם,  ההנחה שלנו לפיה המילה במרומים היא מיודעת נובעת רק מבחינת הניקוד שלה ואינה מוכרחת מהכתיב עצמו. הכתיב שלה כשלעצמו יכול לאפשר פירושה כמילה של סמיכות. על פי הניקוד כשלעצמו יש לקרוא: "ניתן השכל במרומים - רבים ועשירים בשפל ישבו", חלוקה כזו  כמובן  אינה  עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים אשר הציבו את האתנחתא בפסוק תחת המילה רבים. מכאן שלפנינו לכאורה מחלוקת  בין הניקוד  לבין הטעמים(ראו: י. ברויאר, "מחלוקת ניקוד וטעמים בחלוקת פסוקים"(בתוך): ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, אסופת מאמרים במדעי היהדות כרך א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 241-191. ראו בפרט  עמ' 208-207).

לדעת פרופ' ברויאר במאמרו הנ"ל, בעלי הטעמים קראו: במרומים(הבית בחיריק, בניגוד לניקוד בנוסח שלפנינו) ולפי קריאה כזו, ברור שאין מניעה לחבר מילה זו למילה רבים שלאחריה.

אפשרות שונה להבנת הפסוק מעלה פרופ' שמחה קוגוט. לדעתו, בעלי הטעמים ראו כאן דוגמה נוספת להעדר התאם היידוע. לסוג ביטוי זה שייכים ביטויים כגון 'הראש אחד'(שמואל א יג, יז) 'אחיכם אחד'(בראשית מב יט). בשני ביטויים אלה חסרה לכאורה ה הידיעה במילה השניה, וכך גם במקרה שלנו(ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים  תשנ"ד, עמ' 198). מכאן שאין הכרח  לייחס לבעלי הניקוד פיסוק שונה מן הפיסוק שהוצע על ידי בעלי הטעמים.

 על רקע שתי דעות אלה, מעניין לבדוק את פירושו של ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא. פרשן מקרא, בלשן ומשורר. נולד בטודלה שבספרד . חי במאות ה 12-11 לספירה) לפסוקנו.

בחינת פירושו של ראב"ע מעניינת וחשובה מאחר שהוא מצהיר הצהרת מחויבות לפיסוק הטעמים, באומרו: "אזהירך  שתלך אחרי בעלי הטעמים, וכל פירוש שאינו על פי הטעמים. לא תאבה לו ולא תשמע אליו" מאזני לשון הקודש ד, ב   . ראו דיון בהצהרה זו בספרו של פרופ' קוגוט, עמ' 40).

ראב"ע כותב: "ופירוש רבים כמו גדולים". נראה לכאורה מחלק זה של פירושו כי הוא מפרש על פי הניקוד ונגד הטעמים. אם כך הדבר, הרי הפירוש הזה מהווה חריגה גלויה מהצהרתו על עדיפותו הברורה של הפירוש ההולך אחר הטעמים"(ראו דיון על כך במאמרו של פרופ' ברויאר שם הערה 48).

ואולם, נראה כי התמונה לגבי פירושו של ראב"ע לפסוקנו היא מורכבת יותר, שכן ראב"ע מציע למעשה שני פירושים לפסוקנו, ואלו דבריו: "מפרשים אמרו, שהיה ראוי להיות בשי"ן, והעניין, שבעלי השכל ראויים לשבת במרומים רבים, והעשירים -  בהפך והעניין בעצמו נכון".

 ראב"ע מצדיק תחילה פירוש התואם לכאורה את פיסוק הטעמים. הוא מציג אותו בשם  'מפרשים', אך לכאורה הוא תומך בדבריהם של אותם 'מפרשים' עלומי שם וכותב כי "העניין בעצמו נכון". הוא איננו מדגיש שפירוש זה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים (ולדעת פרופ' קוגוט הטעם לדבר הוא, שאם היה מדגיש זאת, היה הדבר מאיר על פירושו השני  שיוצג להלן, העומד בניגוד לפיסוק הטעמים, אותו פירוש שהבאנו אותו לעיל).

מצד שני ראב"ע טוען כי פירוש זה "איננו מעניין הפסוק שהוא לפניו ואחריו", בכך, כנראה  מצא ראב"ע נקודת תורפה בפירוש זה הגורמת לו להציע פירוש אחר לפסוק.

פרופ' קוגוט מדגיש בספרו את העובדה כי בפירוש הראשון שמביא  ראב"ע יש פרט שאינו רלוונטי לפיסוק הטעמים כלל, והוא: המרת המילה סכל במילה שכל. המרה זו היא המנתקת למעשה את הפסוק מן הפסוק שלפניו ושלאחריו. לדעת פרופ' קוגוט ניתן היה להציג את פירושו של ראב"ע בדרך אחרת, המתיישבת הן עם הטעמים והם עם ההקשר, באופן שלהלן: בעלי הסכל (החכמים) יושבים במרומים רבים, והעשירים בהיפך(יושבים בשפל. זו צלע ב של פסוקנו).

רק לאחר הדיון בפירוש זה מביא ראב"ע את פירושו שלו: "וכן פירשו: נתן איש הסכל, שהוא הכסיל, להיות במרומים... ופירוש רבים: כמו גדולים. ועשירים - שיש להם מעלה בעולם...".

לפי פירוש זה יש להפריד בין המילה במרומים לבין המילה רבים, וזאת כאמור בניגוד לפיסוק הטעמים. מאידך, על פי פירוש זה  מיושב הקושי הלשוני שבפסוק. פירוש זה גם מתאים להקשר שבו נמצא הפסוק. ייתכן אפוא לומר כי שני נימוקים אלה, הכריעו כאן כנגד הטעמים, חרף הצהרתו העקרונית של ראב"ע בנושא זה.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך מגילת קהלת שיש בו לכאורה מחלוקת בין פיסוק הטעמים לבי הניקוד באחת המילים שבפסוק, סוגיה שכבר עסקנו בה בעבר. במקרה זה התמקדנו בפירושיו של ראב"ע לפסוק, וניסינו להתחקות אחר הסיבות לכך שהיצע פירוש העומד בסתירה לפיסוק הטעמים, חרף  הצהרתו העקרונית לפיו הוא רואה עצמו מחוייב להם באופן מלא. הצענו את דבריו של פרופ' קוגוט המנמק חריגה זו בקושי הלשוני הקיים בפסוק וגם בהקשר הכללי של הפסוק.

שבת שלום וחג סוכות שמח

Edit Post Text