טיפ שבועי לפרשת וזאת הברכה

השבת אנו חוגגגים את חג שמחת תורה. נקרא בתורה את פרשת וזאת הברכה, שהיא הפרשה האחרונה בספר דברים. (על מנהגי שמחת תורה בכלל ועל מנהגי קריאת התורה בשמחת תורה בפרט, ראו בספרו של א. יערי, תולדות חג שמחת תורה, ירושלים תשכ"ד. ראו גם: מ. בר אשר, לשוננו רנה, עיוני תפילות בלשון ובסגנון, בתכנים בנוסחאות ובמנהגים, ירושלים תשע"ו, עמ' 295-290. על השתלשלות מנהגי קריאת התורה, ראו בפרק העוסק בכך אצל: א. אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל אביב תשל"ב).

עניינה של פרשת וזאת הברכה, בברכה שברך משה את בני ישראל לפני מותו, ובתיאור מותו של משה (לעניין אופן אמירת הברכות לשבטים השונים המוזכרים בפרשה ראו דברי הרמב"ן (ר' משה בן נחמן. מגדולי מפרשי התורה והתלמוד. חי בין השנים 1270-1194) בפירושו לפרק לג, פסוק ח:" יגיד כי השבטים לפניו ויקרא ללוי וישים עיניו  עליו ויאמר 'תומך ואוריך ..' וכן בכל לשון שבט ושבט פנים בפנים יברך אותם".

הפעם נעסוק בפסוקים: "אין כאל ישרון. רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. מענה אלהי קדם ומתחת זרעות עולם. ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד"(לג, כו-כז). נעסוק בפסוקים אלה, כל אחד לעצמו ובקשר ביניהם..

 כרקע לעיון שלהלן נזכיר כי חלוקת התורה לפסוקים היא חלוקה קדומה וכך נאמר בתלמוד בעניין זה: "אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב 'ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושם שכל ויבינו במקרא(נחמיה ח, ח)... ושום שכל- אלה הפסוקים"(בבלי נדרים לז, ב. ראו דברי רש"י בפירושו לסוגיה הכותב: "אלה הפסוקים- עד היכן מסיים כל פסוק ופסוק").

נראה כי הפסוק:"אין כאל ישרון...", כבר איננו חלק מברכת משה לשבט אשר (פסוקים כד-כה) וכדברי ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא. פרשן מקרא, מדקדק ומשורר, שחי בספרד במאות ה 12-11 לספירה)בפירושו לפסוק כו: "אין כאל ישרן- שב לברך הכלל"(וראו גם דברי ר' יצחק עראמה(ממנהיגי יהדות ספרד בדור הגירוש. חי בין השנים 1493-1420) בפירושו "עקדת יצחק" לפסוקנו: "עד כאן דיבר להם דרך פרט ואחר חזר וכללם כבתחילה ואמר 'אין כאל ישורון').

 מהו תוכן הברכה בפסוקים אלה? רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לפסוק כו כותב: "דע לך ישורון שאין כאל בכל אלהי העמים, ולא כצורך צורם"(על פי דברים לב, לא). על פי דברי רש"י- בפסוק זה ברכה לכלל ישראל, המכונה ישרון(לג, ה וראו ישעיה מד, ב) הברכה היא בכך שעם ישראל התברך באל שאינו דומה לאלהי העמים, שהרי הוא, אלהי ישראל "רכב שמים בעזרך ורוכב שחקים"- אל זה נמצא בשמים ועוזר לך, ישראל(ראו גם פירוש ראב"ע לפסוק כו, שנדון בו להלן): "אל שהוא תקיף, והעד שהוא רוכב שמים... ובגאותו הם עומדים".- אינו דומה אלהי ישראל לאלהי העמים, שכן אלהי ישראל תקיף , שולט בשמין והוא הגורם לעצם קיומם).

לאחר פסוק כו, בא פסוק כז: "מענה אלהי קדם... ויאמר השמד"- נראה כי פסוק זה הוא המשך של הפסוק הקודם(ונראה בעליל כי המנהג להפסיק את הקריאה לפני פסוק כז, משמעותו היא, במקרה זה, הפסקה באמצע עניין. על בעיות בהפסקות שנקבעו לעולים לתורה ראו: י"ש שפיגל, "הפסקות בקריאת התורה" (בתוך) פתחי תפילה ומועד, אסופת מאמרים, אלקנה-רחובות תש"ע, עמ' 163-137).

נראה כי פסוק כז ממשיך לתאר את שבחו של האל, השוכן בשמים והוא זה אשר גירש את האויבים מפני בני ישראל (לדעת רש"י בפירושו לפסוק, רומז פסוק זה לנצחונות בני ישראל על סיחון ועוג, המתוארים  בבמדבר כא, כא-לה ובדברים         ב, כד- ג, ד. ראו גם פירושו של ר' יוסף בכור שור לפסוק).

 על רקע הסבר זה מענין לראות את  פירושו של של ר' עובדיה ספורנו (מראשי קהילות רומא ובולוניה. חי במאות ה 16-15) לפסוקים אלה, ואלה דבריו: "אין כאל המנהיג עניניך... רוכב שמים בעזרך כי אמנם האל שהוא בעזרך, הוא רוכב שמים, שהוא עליון מהם ומנהיגם.... ובגאותו שחקים מעונה- ובמעלתו הוא רוכב שחקים שהוא  הגלגל היומי...". נראה כי ר"ע ספורנו התעלם  בפירושו  מן החלוקה לפסוקים ופירש את  שני הפסוקים כאילו היו כרוכים יחדיו, תוך שהוא מצרף את שתי המילים האחרונת של פסוק כו (ובגאותו שחקים) למילה הראשונה של פסוק כז(מענה).

על פירוש זה כתב פרופ' שמחה קוגוט, כדלקמן: "דבריו העמומים של ספורנו לא סיפקו פרוש ברור למילה מענה, אך העתיקו את  מקומה מראשית פסוק כז אל סוף פסוק כו. בהעתקה זו התעלם ספורנו ביודעין מגבולות הפסוקים, דבר שהוא נדיר במחלוקות של פרשנים עם הטעמים".(ש' קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 250).

 הסבר אפשרי למה שפרופסור קוגוט מכנה "דבריו העמומים של ספורנו" נמצא במבוא שכתב זאב גוטליב במהדורת  פירוש ספורנו שיצאה בהוצאת מוסד  הרב קוק(ירושלים תש"מ), ואלה דבריו " כדי להזכיר לאדם כי גם חוקי הטבע הם מנפלאות הבורא.. הניח הבורא לדורות כמה פרטים שהם חורגים מחוקי הטבע, כמו , המים העליונים שעומדים באוויר ואינם נופלים על הארץ... וכן מי הים שהם גבוהים מן היבשה ולא יעברו את גבול החול... וכן נטיית מהלך השמש מימות המבול.. וכן הצפרדע שנשארה ממכות מצרים... ועוד כאלה"(עמ' 37-36).

מדבריו של גוטליב עולה, אם נשליך אותם על פסוקנו, כי  פירוש הפסוק, על פי ר"ע ספורנו, הוא כך: הקב"ה הוא רם על כל הבריאה כולה, ועל כן הוא רוכב על גבי השחקים וקבע את מהלכם של גרמי השמים ולעיתים כאמור, גם כנגד מה שמכונה על ידי בני האדם בשם:"חוקי הטבע".

 כאמור, המיוחד בפירושו של ר"ע ספורנו הוא שהוא מתעלם מן החלוקה בין הפסוקים ועשה משני הפסוקים פסוק אחד.

והנה נראה כי קיים מפרש אחר המפרש כספורנו(לעניין העירוב בין הפסוקים), והוא דון יצחק אברבנאל(פילוסוף מדינאי ופרשן מקרא. ממנהגי יהדות ספרד בעת הגירוש), הכותב בפירושו לפסוקנו: "וזהו אמרו אין כאל ישרון, דע נא וראה כי אין כאלוה  ית', כי אין כמוהו להטיב להולכים לפניו באמת... וזהו 'רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים', רוצה לומר: עם היותו גבוה מעל גבוה ומניע השמים והשחקים בכל עוז גאותו... וכל זה להורות שרוממותו לא תמנע ממנו השגחתו בפרטים...ואמרו בגאותו שחקים הוא כזה הענין בעצמו והוא קשור עם מה שאחריו, יאמר: ובגאותו שחקים מעונה אלהי קדם, רוצה לומר ובהיות גאותו ורוממותו השחקים מעונה לאלוה הקדמון שאין קדמון זולתו... הנה עם כל זה הוא תהלתך והוא אלהיך, ישגיח בענייני מלחמתך ויגרש מפניך אויב שהוא סיחון ועוג שכבר גרשתם...".

 לדעת אברבנאל, הפסוקים באים ללמד על השגחתו הפרטית של הקב"ה עם עם ישראל, לומר: עם כל זה שהקב"ה נמצא בשחקים, הוא מסובב את הנהגת השחקים לתועלת עם ישראל והוא זה שישגיח בהצלחתו של עם ישראל ויגרש מפניו את האויבים(בעניין זהות האויבים נראה שדעתו כדעת רש"י).

 נמצא אפוא כי גם אברבנאל מחבר בין שני הפסוקים ומפרש כאילו נכתב: ובגאוותו שחקים מעונה - מאחר שהשחקים הם מעון לה'- עם כל זה- הוא עדיין משגיח מלמעלה על עם ישראל.

 והנה לכאורה נראה לומר כי אברבנאל ור"ע ספורנו אינם יחידים בפירוש פסוקנו בדרך מיוחדת זו, העושה משני הפסוקים- פסוק אחד.

 ניטול לדוגמה את פירושו של רש"י לפסוק כז:"למעון הוא השחקים לאלהי קדם - שקדם לכל האלהים ובירר לו שחקים לשבתו ומעונתו".

 גם מדברים אלה עולה חיבור בין הפסוקים. לשיטת רש"י, השחקים, שהוזכרו בפסוק כו, הם מעונו של האל- המוזכר בפסוק כז.

והנה פירוש של רלב"ג (ר' לוי בן גרשום. חי בפרובאנס בין השנים

1344-1288) לפסוקנו: "אין כאל שהוא אל ישורון כי הוא רוכב שמים ומניעם לאשר יחפוץ והוא בעזרך, ולזה לא יוכלו אותות השמים להזיק לך... עד שברוממתו נהיו שחקים ונבראו, ועוד השלימם ושמם כמו מעון לאלהי קדם..."

 וכן גם פירושו של ר' יוסף בכור שור שכבר הזכרנו לעיל:" מעונה- למעון לאלהי קדם – שקדם לכול... הוא בראם ורוכב עליהם... ומושל בהם והם למעון לו ששם הכין כסאו...".

נמצאו אפוא שלושה מפרשים, המסבירים לכאורה אף הם שה"שחקים" המוזכרים בסוף פסוק כו, הם הנושא של פסוק כז.

ואף על פי כן נראה לומר כי קיים הבדל ברור בין פירושיהם של אברבנאל ושל ר"ע ספורנו לבין הפירושים של שלושת המפרשים הנ"ל. בעוד שאברבנאל וכן ר"ע ספורנו מחברים באופן ברור בין שני הפסוקים, הרי שלפי דברי שלושת המפרשים האחרים , ה"שחקים" המוזכרים בפסוק כז, הם הנושא הנסתר של פסוק כז, ואין המפרשים הנ"ל חותרים תחת החלוקה הקדומה לפסוקים במקרה זה.

שונה מכל המפרשים שהזכרנו הוא ראב"ע הכותב בפירושו לפסוק:  "מעונה- דע כי 'מעון' כמו 'סוכה'... והטעם כי מעונה שלך הוא אלהי קדם כמו:  'עליון שמת מעונך(תהלים צא, ט) וכן 'ה' מעון היית לנו'(שם צ, א) ולעולם 'המעון' למעלה מהחוסה בו...".

לדעת ראב"ע אין הכתוב אומר לנו שהשחקים הם מעונו של ה', אלא  שה ' עצמו הוא המעון שלנו, של בני ישראל. ראב"ע  מראה כי  דימוי כזה נמצא  גם בספר תהלים והוא אינו מיוחד וחריג. ראב"ע גם מוכיח את סבירות פירושו על פי ההיגיון:"ולעולם המעון למעלה מהחוסה בו, והמקום- למטה".

 נמצאנו למדים אפוא כי  ניתן לחלק את הפירושים לפסוקינו לשתי קבוצות עיקריות.

הקבוצה האחת - המפרשים הסבורים שה"שחקים" הם הנושא של פסוק כז. על קבוצה זו נמנים: רש"י רלב"ג, ר' יוסף בכור שור וכמובן אברבנאל ור"ע ספורנו. קבוצה זו מתחלקת לשתי קבוצות משנה- שלושת המפרשים הראשונים סבורים שה"שחקים", הם הנושא הנסתר של פסוק כז ואילו אברבנאל ור"ע ספורנו סוברים לעומתם כי השחקים הם הנושא הגלוי של הפסוק, והוא "מיובא" על ידם מן הפסוק הקודם, תוך מה שנראה כהתעלמות מן החלוקה בין הפסוקים.

כנגד כולם ניצבת דעת ראב"ע (שאף שד"ל מאמצה) המפרש כי הכתוב, 'מענה אלהי קדם...' אינו מתייחס כלל לשחקים, אלא הוא מוסר מסר לבני ישראל- הקדוש ברוך הוא, הוא המעון של העולם- הוא נמצא מעל העולם והוא מעונו. לפי פרשנות ראב"ע. הקב"ה, ממרום שבתו, שולח "זרועות" לתמוך את בני האדם ולסייע בידם כדי שהעולם יתקיים.

לסיכום: עסקנו הפעם בשני פסוקים מתוך הפרשה, ובקשר ביניהם. נקודת המוצא לעיוננו היתה החריגה של ר"ע ספורנו מהחלוקה לפסוקים ופירוש שני הפסוקים כאילו הם אחד. הראנו כי ר"ע ספורנו אינו יחיד בדעתו. כן היצגנו כמה דעות לפירוש פסוקנו שנחלקו ביניהם בפרשנות הביטוי"מעונה אלהי קדם", וממחלוקתם זו נובעת מחלוקת בפירוש הפסוק כולו.

שבת שלום וחג שמח

Edit Post Text