טיפ שבועי לפרשת נח

עיקרה של פרשת נח שנקרא השבת, עוסק בנח, שהתורה מעידה עליו שהיה 'איש צדיק תמים היה בדרתיו'(ו, ט), ובמבול שהביא ה' על העולם, מאחר ש'השחית כל בשר את דרכו על הארץ'(ו, יב).

התורה מספרת על  "אסטרטגיית היציאה" של נח  מן התיבה, לאחר  המבול. בשלב הראשון פסק הגשם(ח, ב). בשלב הבא, מפלס המים החל לרדת(פסוקים ג-ה). בשלב השלישי שלח נח את העורב אשר יצא וחזר(ז) בשלב הרביעי, שלח נח את היונה. היונה שבה אל התיבה- (פסוקים ח-ט).

כעבור שבעה ימים, נח שלח שוב את היונה, ועל כך מספרת התורה: "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה-זית טרף בפיה. וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (ח, יא).

הפסוק מעורר מספר שאלות: החל בהבנת המילה טרף שאינה ברורה, עבור דרך שאלת הקשר בין שני החלקים של הפסוק, כמו גם שאלות של ריאליה(כיצד השיגה היונה את עלה הזית לאחר שהיקום הושמד, כמתואר בפרק ז פסוק  כג. ראו דיון על השאלה האחרונה בדברי מדרש בראשית רבה לג, ו וכן בדברי הרב ברוך אפשטיין בפירוש תורה תמימה לפסוק).

לא נוכל לעסוק בכל השאלות הללו, אלא אך ורק, כדרכנו, בזיקה לטעמי המקרא של הפסוק(יצויין כי המקור לטיפ שלהלן הוא בדברי מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל על פסוק זה. ראו חוג לטעמי המקרא מס' 46).

הפסוק מתחלק חלוקה עיקרית באתנחתא במילה בפיה. נתמקד בביטוי: "והנה עלה-זית טרף בפיה". המילה המוקפת עלה-זית מוטעמת בטיפחא, שהוא טעם מפסיק. הווה אומר, על פי פיסוק הטעמים יש לקרוא את הפסוק  כך: והנה עלה זית - טרף בפיה.

מה פירוש הביטוי 'טרף בפיה'? רש"י (ר' שלמה בן יצחק. חי בצרפת בין השנים 1105-1040) בפירושו לתלמוד הבבלי עירובין יח ב כותב: "טרף בפיה- מאמר פיה, ביקשה שיהיה זית טרף שלה, דהיינו מזון". כך כותב רשי גם בפירוש לפסוקנו: "...ומדרש אגדה (עירובין יח, ב) לשון 'מזון', ודרשו: 'בפיה' -  לשון 'מאמר', אמרה: יהיו מזונותי מרורין כזית זו ובידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוקין כדבש ובידו של בשר ודם".

מה הוא  הבסיס לפירוש לפיו בפיה = במאמרה? על כך עונה ר' מרדכי יפה (נולד בפראג ונפטר בפולין. חי בין השנים 1612-1530) בפירושו לבוש האורה: "... שהיה לו לומר: 'והנה עלה זית טרף עמה'. מה צריך לומר 'בפיה'?.... אלא וודאי פירוש בפיה ר"ל(רצה לומר נ.ו) במאמרה ובמחשבתה, ומפני שיש להקשות: ומהיכן ידע נח מחשבתה?.... הוצרכו לומר ש'טרף' אינו לשון טרפה וחטיפה, אלא לשון מזון....".

לדעת פרשן זה, הנימוק לפירוש: טרף- לשון מזון, הוא הקושי הענייני שבפסוק, שהרי צריך היה לכאורה להיכתב:' והנה עלה זית טרף עימה',  שהרי אין לכאורה נפקות לשאלה באיזה אופן החזיקה היונה את עלה הזית. על כרחינו , על פי פירוש זה, שהמילה בפיה מלמדת אותנו שהיה זה "במאמרה ובמחשבתה" של היונה.

הסבר שונה למאמר חז"ל נמצא בדברי ר' שמשון רפאל הירש(מאבות הארותודוקסיה החדשה בגרמניה. חי בין השנים 1888-1808) ואלה דבריו: "טרף' איננו פועל, אלא שם עצם כדוגמת טרף (בשני סגול נ.ו)... טרף הוא מזון שבהמה בת חורין לוקחת לה בעצמה...שנה תמימה ניזונה היונה בידי אדם, לא זכתה לטרף... עתה שהתה בחוץ יום תמים והיה זה סימן שכבר קלו המים... אולם גם הרעב היה יכול להחזיר את היונה, אך הנה היא חוזרת לתיבה ובפיה טרף- עלה זית אף על פי שאין דרכה של יונה להיות ניזונה מעלה זית. עלה הזית שבפי היונה מביע לדעת חז"ל דבר גדול: 'יהיו מזונותי מרורין... ומכאן שעלה הזית איננו סמל השלום אלא מסמל עצמאות וחירות והסתפקות במועט בעיצומה של חירות".

גם רש"ר הירש, בעקבות חז"ל, סבור כי המילה טרף היא שם עצם ולא פועל. לדעתו, השימוש במילה זו בפסוקנו נועד להדגיש את משאלתה של היונה, שלא להיות  עוד תלויה באדם לצורך מזונותיה, גם אם המחיר הוא שהיא תאלץ לאכול  "עלה זית טרף"(מזון מר כעלה זית).

לדעת פרלמן פירוש זה של המילה טרף הולם את פיסוק הטעמים. הוא אינו מנמק את קביעתו ונראה שהוא סבור כי לפי שני הפירושים יש לקרוא את הפסוק כאומר: והנה עלה זית- מאמר פיה, כלומר- עלה הזית הוא הנאום של היונה בפני נח והוא מסמל (לפי פירוש זה) את רצונה של היונה להיפטר מן התלות באדם למזונותיה.

 קבוצה שניה של מפרשים מפרשת את המילה טרף כפועל.  בגישה זו קיימים  שני קשיים. הקושי האחד  נעוץ בכך שהמילה  טרף מנוקדת בשני קמצים, ואילו היתה המילה פועל, היתה צריכה להיות מנוקדת בפתח תחת האות רי"ש. הפרשנים שהולכים בדרך זו יצטרכו להסביר אפוא את הניקוד החריג. הקושי השני הוא השימוש בלשון זכר(טרף) כאשר אנו עוסקים ביונה שהיא לשון נקבה, והכתוב עצמו מתייחס אליה כלשון נקבה(בפיה).

הבה נראה מקצת מדבריהם של אותם מפרשים ומדרכי ההתמודדות שלהם עם הקשיים הללו.

רש"י כתב(לפני הביאו את  המדרש שהבאנו לעיל): "טרף בפיה- אומר אני שזכר היה, לכן הוא קורהו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה.... טרף- חטף".

את דברי רש"י אלה מבאר משה מנדלסון (פילוסוף יהודי גרמני. מאבות תנועת ההשכלה. חי בין השנים 1786-1729) ב"ביאור" שלו, ואלו דבריו: "רש"י פירש כי 'טרף' הוא פעל, ושב אל היונה שטרפה בפיה עלה זית, ואף שהוא כולו קמוץ בלא אס"ף(אתנח סוף פסוק נ.ו) הנה מצאנו... ועוד רבים הביאם רד"ק במכלול... ".

 וכן כתב גם ראב"ע  (ר' אברהם בן עזרא. פרשן מקרא, מדקדק ומשורר, שחי בספרד במאות ה 12-11 לספירה)  בפירוש הקצר  : "... והנכון בעיני שיהיה הבי"ת נוסף כבי"ת 'ברוחו שמים שפרה'(איוב כו, יג).... ונקמץ כמו ...'אריה שאג..'(עמוס ג, ח)... או יהיה טרף קמוץ בעבור שהוא 'תואר השם' כמו ('חכם') והטעם: כמו 'טרוף', כי יש תואר דומה לפועל, ויש דומה לפעול...".

ועל פירושו זה של ראב"ע כותב מנדלסון: "וגם ראב"ע נראה לו הפירוש הזה נכון יותר מכל הפירושים שהביאם, אך לדעתו טרף שב אל פיה ור"ל(ורצה לומר נ.ו) שפיה טרף עלה זית, כי פה הוא לשון זכר...".

נמצאנו למדים כי את הניקוד החריג, הסבירו הפרשנים שהלכו בדרך זו, בקיומו של ניקוד דומה במקרים אחרים. את השימוש בלשון זכר  בהתייחס ליונה, מסביר רש"י בעובדה שהיונה היה ממין זכר ולפעמים יש שימוש לא עקבי בכינוי המין שלו. מנדלסון הסביר בדעת ראב"ע כי הפועל טרף , שהוא לשון זכר, מתייחס אל הפה של היונה, שהוא, כמובן לשון זכר.

מבחינת פיסוק הטעמים, נראה כי  פירוש המילה טרף כפועל בוודאי הולם את פיסוק הטעמים(הטיפחא במילה המוקפת עלה-זית תפורש כחלוקה בין המושא לבין הנשוא), אך דומה שאין בכך כדי להקהות את עוקצם של הקשיים האחרים שהצבענו עליהם בפירוש זה.

קבוצה שלישית  של פרשנים, מפרשת  את המילה טרף כשם תואר- שבור.

כך למשל מתרגם אונקלוס (בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות 2-1 לספירה) את המילה טרף "תביר"(שבור).

כך גם מפרש רד"ק (ר' דוד קמחי מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160) בפירושו לפסוקנו ואלו דבריו: "טרף- כלו קמוץ, והוא תאר במקום פעול, כמו 'טרוף', כלומר שטרפה אותו היונה מאילן הזית בפיה להביאו אל נח ולחפיכך אמר לשון טרף כי הכיר בו נח כי טרפתו ושברתו מהזית, לא שמצאתו על פני המים"(בדרך דומה הלכו גם ראב"ע בפירוש השני וכן רמב"ן בפירושו לפסוק).

גם הערת המסורה לפסוקנו מוצאת לנכון לציין את העובדה שמילה טרף מנוקדת בשני קמצים. מבין  החיבורים  העוסקים במסורה ראוי להביא בהקשר זה את דברי  בעל מנחת ש"י (ר' ידידיה שלמה נורצי. חי ופעל במנטובה שבאיטליה בין השנים 1626-1560) הכותב: "טרף  כולו קמץ לפי שהוא שם תואר לעלה, כלומר עלה זית היה טרוף בפי היונה כן כתב רד"'ק במכלול ושרשים שלא כדעת רש"י ז"ל בפירוש הפסוק".

האם  פירוש זה עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים? לשאלה זו מתייחס משה מנדלסון ב"ביאור" שלו, ואלה דבריו: "ואין מסדר הנחת הטעמים סתירה לזה הפירוש, כי כאשר ראה נח עלה זית התפלא ושמח בו, לפיכך הוא מוכרת בטעם... אחר כך הכיר בו שהוא טרוף ושהוא בפי היונה, כעניין''ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה'(שמות ב, ו).

מנדלסון מסביר מדוע המילה המוקפת עלה-זית מוטעמת בטיפחא שהוא טעם מפסיק, וזאת למרות העובדה שהמילה טרף מתארת (לפי פירוש זה) את עלה הזית. לדעתו, שיעור הכתוב הוא שנח ראה את עלה הזית, ושמח על כך מאוד. בשלב שני, ראה נח שעלה הזית הוא טרוף, כלומר שבור. פירוש הפסוק הוא אפוא כי היו שני שלבים של ראיה מצדו של נח. בהקשר לסוג כזה של ראיה מביא מנדלסון את הפסוק בשמות המתאר את המפגש הראשון בין בת פרעה לבין הילד בתיבה(שמאוחר יותר נקרא שמו משה). בשלב ראשון ראתה את הילד, ובשלב שני ראתה נער בכה(וראו דברי רש"י בפירושו לפסוק בשמות).

קבוצה רביעית של פרשנים פירשה את המילה טרף שבפסוק כמילה נרדפת למילה עלה.  פירוש זה דומה לקבוצה הראשונה שהזכרנו, שכן אף היא, מפרשת את המילה טרף כשם עצם.

 ואלה בדברי מלבי"ם(ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל. חי ברומניה בין השנים 1879-1809) בפירוש לפסוק: "כבר בארו חוקרי הטבע כי יונת הבית לא תיכנע היטב כמו האווז והשכוי...ובזה בחן היטב אם תביא איזה דבר מן החוץ, כי כן דרכה וטבעה, וכשמצאה עלה זית הביאה אותו. וכבר הזכרתי בפ' יחזקאל יז',ט : 'כל טרפי צמחה תיבש' ההבדל בין עלה לבין טרף, שטרף הם העלים הלחים, שהם טרף לתולעים ולזבובים... ובאר שהיה עלה לחה, שזה סימן שלא קלטתו מן המים, רק מן העץ הרענן".

כרקע להבנת דברי מלבי"ם יש להזכיר את אחד העקרונות היסודיים בפירושו, לפיו הוא אינו מקבל את כלל המלים הנרדפות, כדבריו במבוא לפירוש לספר   ישעיהו: "לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במילים שונות"(ראו על כך: ע. פריש, "קווים לדרכי פרשנתו של מלבי"ם לאור פירושיו לבראשית ד, להושע יד ולתהלים פט"(בתוך) עיוני מקרא ופרשנות מנחת ידידות והוקרה לשמואל ורגון, כרך י, עמ'  500-473, וראו בפרט  בתחילת המאמר ובהערות 2-1).

נדבך נוסף בהבנת דברי מלבי"ם היא ההבנה כי מלב"ים מנסה להסביר בפירושו לפסוק את בחירתו של נח ביונה דווקא כדי לבחון באמצעותה את מפלס המים לאחר המבול, כי היונה היא אוהבת חופש ולכן ציפה נח כי היא תבקש להביא לתיבה בחזרה דבר מה שהצליחה ללקט מן המרחב הפתוח.

על בסיס שני נדבכים אלה ניתן להבין, כי המלבי"ם מפרש את הביטוי עלה זית טרף בפיה- עלה זית לח בפיה.

 בדרך דומה של אבחנה בין עלה לבין טרף הולך גם שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק(ובמובן זה מזכיר פירושו את דבריו שהבאנו בטיפ השבועי בשבוע שעבר על ההבדל בין דשא לבין עשב), ואילו דבריו: "...טרף תרגום של עלה, אלא שעלה שם כולל ולא יקבל רבוי וטרף, שם לכל עלה ועלה בפרט... והנה ראה נח כי העלה ההוא היה רענן( כי עץ הזית לא יבול עלהו כל השנה) והבין כי לא מצאתו צף על פני המים אך היא תלשה אותו  מן העץ, א"כ בהכרח היו האילנות בלתי מכוסים במים, ומזה ידע כי קלו המים, ומלת טרף היא לדעתי כעין מאמר מוסגר והנה עלה זית(כלומר עלה לח ורענן) בפיה, ודעת בעלי הטעמים איננו כן"(הציטוט על פי דפוס ראשון וכמופיע במהדרות שלזינגר.  בגירסה מכתב יד המובאת במהדורת פארדו, שד"ל מציין כי בעל הטעמים הפריד את המילה 'טרף', מ'עלה-זית' כאילו חסרה מילת 'בפיה' וכאילו הם שני מאמרים.  אשר לטבעו של עץ הזית ראו  עולם התנ"ך בראשית, תל אביב תשנ"ג, עמ' 62 בפירושו של פרופסור יהודה פליקס לפסוקנו).

אף שד"ל מבחין כאמור בין עלה לבין טרף, אם כי ההגדרה שלו לשני המונחים שונה מהגדרתו של מלבי"ם, אך אין להבדל זה השלכה על אופן פירושו את הפסוק. גם שד"ל  מסביר, כמלב"ים, מה הבין נח מן העובדה שהיונה הביאה עלה זית שהוא טרף - בפיה. הוא מבאר שמאחר שנח ראה שהעלה הוא רענן- סימן הוא שמפלס המים ירד  עד  כדי כך שהאילנות לא היו מכוסים במים.

הייתרון בפירושיהם של מלבי"ם ושל שד"ל על דרכי הפרשנות האחרות שהיצגנו הוא בכך שהם גם מסבירים את הרציונל במשלוח היונה על ידי נח, וכן את הקשר בין שני חלקי הפסוק, כלומר הם מנסים לענות על השאלה, איך מתוך העובדה שהיונה הביאה אל נח  עלה זית טרף , ידע נח כי קלו המים מעל הארץ.

 עם זאת, בכל הנוגע לפיסוק הטעמים שהוא מוקד עיוננו, ראוי לציין כי שד"ל מתיחס במפורש לפיסוק הטעמים וקובע כי פירושו איננו הולם את פיסוק הטעמים, ואם כך הדבר, נראה שגם פירושו של מלבי"ם איננו מתאים לפיסוק הטעמים.

מה הטעם לקביעת שד"ל?

            נראה כי על פי פירושיהם של מלבי"ם ושל שד"ל היה צריך לבוא טעם מפסיק במילה טרף (שכן שד"ל קובע כי המילה הזו היא מאמר מוסגר ולפי כלל המאמר המוסגר, סיום המאמר המוסגר צריך להיות בטעם מפסיק הגדול מן המפסיק שלפני המאמר המוסגר, אך בענייננו המאמר המוסגר מוטעם בטעם משרת), ואילו בעלי הטעמים  שמו טעם מפסיק במילה המוקפת עלה-זית. על כן אין פירושו של שד"ל  (וגם של מלבי"ם) עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מתוך הפרשה המעורר שאלות רבות מתחומים שונים. התמקדנו בביטוי 'והנה עלה זית טרף בפיה', וראינו ארבע גישות לפירוש הביטוי ובחנו את התאמת כל אחד מהם לפיסוק הטעמים.  

שבת שלום

Edit Post Text