טיפ שבועי לפרשת ויחי
השבת אנו קוראים בתורה בפרשת ויחי . הפרשה המסיימת את ספר בראשית.
בפרק מט בפרשה מסופר על דברי יעקב לבניו לפני מותו. והנה בדברי יעקב ליהודה נאמר (פסוק ט): " גור אריה יהודה מטרף בני עלית. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקמנו".
נעסוק בצלע א של הפסוק:" גור אריה יהודה מטרף בני עלית". המילה "מטרף" מוטעמת בטיפחא שהיא טעם מפסיק, הווה אומר יש לקרוא את הפסוק : "מטרף - בני עלית" כלומר אתה בני - עלית מטרף.
ואכן, על הפסוק הזה כותב הרשב"ם (ר' שמואל בן מאיר. נכדו של רש"י) את הפירוש הבא: "מטרף בני עלית את יהודה בני לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, ולא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו... והמפרשו במכירת יוסף לא ידע בשיטה של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל".
הרשב"ם מתייחס כאן בפירוש לפיסוק הטעמים ולכן בחרנו לעסוק בו.
על פי דרכו של הרשב"ם, המילה "בני" שבפסוק מתייחסת ליהודה ויעקב אומר לו, על פי פירושו של הרשב"ם כי : "לאחר שסיימת לנצח את האומות, באת לעירך לנוח ואף אחד לא יטריד אותך שם".
מעניין לציין כי הרשב"ם אינו מסתפק כאן בהצגת פירושו שלו אלא דוחה בשתי ידיים פירוש חילופי לפיו כוונת המילה "בני" בפסוק היא ליוסף. לפי פירוש חילופי זה (שהרשב"ם דוחה, בהיותו נוגד את הטעמים) המילה "בני" מתייחסת ליוסף ושיעור הכתוב הוא : אתה יהודה, עלית מטרף בני, סירבת להשתתף בהריגת יוסף, שכן אמרת '...מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסנו את דמו" (בראשית לז, כו).
נשאלת השאלה: כנגד מי מכוונים דברי הרשב"ם?
בשאלה זו עסק חוקר המקרא א טויטו(א. טויטו, הפשטות המתחדשות בכל יום- עיונים בפירושו של רשב"ם לתורה, רמת גן תשס"ה, עמ' 59). מסקנתו של החוקר היא כי כוונתו של הרשב"ם בדבריו היא לדחות את דברי המדרש המובא במדרש רבא(וילנא) פרשת ויחי פרשה צח, ח: "מטרף בני עלית- מטרפו של יוסף עלית... שאמרת מה בצע...".
והנה, פירוש דומה לפירוש המדרש מובא בדברי רש"י לפסוק ט "ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו..."
הייתכן כי הרשב"ם רמז בדבריו לפירוש של סבו?
טויטו דוחה אפשרות זו מכמה טעמים. ראשית - פירוש זה אינו מופיע בכתב יד ראשון של רש"י. שנית - רש"י ידע היטב את פיסוק הטעמים. שלישית - אין זה סביר כי רשב"ם הנכד היה מפנה כלפי סבו ביקורת בנושא זה.
על כל פנים, ברי כי על פי הטעמים המילה "מטרף" מוטעמת בטעם מפסיק. פירושו של רשב"ם המפרש את המילה "בני" כמופנית ליהודה עצמו, הולמת אפוא את פיסוק הטעמים. לא כן הוא הפירוש המובא במדרש רבה.
הנה כי כן, שוב ראינו כיצד יכולים טעמי המקרא לסייענו בפירוש הפסוק.
שבת שלום .
Edit Post Text
